יאיר לפיד עושה חשבון

שמע, לפי החישוב שלי, אתה חייב לי ולמשפחתי יותר מ־10,000 שקל בשנה – שזה, על פי הטבלאות שפורסמו ב"כלכליסט", הסכום שעלו לי הגזירות שלך, כולל העלאות המסים, המע"מ והקיצוץ בקצבאות הילדים. זה הסכום שעלית לי ולרוב השכירים במשק. אז לפני שנמשיך, הייתי שמח לשמוע איפה הכסף הזה ומתי אני רואה אותו בחזרה.

"יש גבול לאגדות. לא 'גנבתי' לך סכום כזה, אלא הרבה־הרבה פחות. זה פשוט לא נכון. אני אסביר: יש חוק בפוליטיקה שאומר שאנשים אף פעם לא יודו לך על זה שמנעת מהם צרה גדולה. אם אני יושב בקבינט הביטחוני ומונע מלחמה או פיגוע, איש לא יודע על זה ולא יודה לי. כלכלה עובדת לפי אותו עיקרון: אני מנעתי מהמערכות סביבך לקרוס. כשנכנסתי לתפקיד היו 35 מיליארד שקל גירעון, וזה מתגלגל כמו כל אוברדראפט. בשנה הבאה, אם לא הייתי עושה את מה שעשיתי, הגירעון היה עולה ל־66 מיליארד שקל, ובשנה אחרי זה כל העסק הקרוי מדינת ישראל היה פושט רגל ונגמר. ואת זה היה צריך למנוע. אני לא מצפה ממך להודות לי, כי אין לך דרך לחוש את זה. אלה פשוט העובדות".

(צילום: ורדי כהנא)

זה הטיעון הקבוע שלך: "עשיתי מה שהייתי צריך". אני לא כופר בזה, אבל זה לא מה שאני, כמצביע שלך, שלחתי אותך לעשות. אני שלחתי אותך לקחת מהם ולהביא לי. למעמד הביניים.

"זה מה שעשיתי. הלכתי קודם כל לתקציבי הישיבות, לתקציב הביטחון, לחברות הענק, לכל אלה שמכונים 'מחוברים', שאיש לא נגע בהם עד היום, והבאתי משם כל מה שאפשר היה להביא בזמן הקצר הזה. וכשבסוף זה לא הספיק, הבאנו גם ממך. אני אומר לך שיכולתי היום, בניהול אחר, להיות שוב האיש הכי פופולרי בישראל.

 יכולתי להגיד: חבר'ה, אני לא מוכן לעשות את הקיצוץ הזה. והממשלה הייתה נאלצת לעשות את זה בדרך אחרת, והייתה לוקחת ממך הרבה יותר. זו דרכה. אני הכרחתי אותה, לראשונה, להגיע אליך אחרון ולא ראשון. רק בשני האחוזים האחרונים הגיעו למעמד הביניים".

בשנת הקמפיין שלך חזרת והבטחת: "לא אתן את ידי לפגיעה במעמד הביניים ולהעלאות מסים". מה קרה להבטחה המפורשת?

"זו ההבטחה היחידה שהפרתי – וגם אותה אני עוד אקיים, כי אני אוריד את המסים האלה".