קרב הטיטאנים: 10 הסנטרים הטובים בהיסטוריה
הם אלים בשר ודם, יצורי על שנבחרו בקפידה, המהות של משחק הכדורסל: האקים, שאקיל, עבדול-ג'אבר, ראסל וצ'מברליין - כולם כמובן בפנים. אבל מי הסנטר הגדול מכולם? דירוג העוצמה, כתבה חמישית ואחרונה בסדרה
דבר הדירוג
הסנטרים הם מהות התפיסה שלנו על כדורסל. אלים בשר ודם, הספורטאים הגדולים ביותר בכל ענף שהוא, יצורים מכוכב אחר שגורמים לנו להשתאות. העמדה הכי יוקרתית בכדורסל, שרק מעטים מצליחים למלא אותה בהצלחה. העמדה בה אולי הכי "קל" להכניס 10 (תאמינו לנו שלא), אבל הכי קשה לבחור את המקום ה-1.
פרוייקט ההיסטוריה של דירוג העוצמה:
- מג'יק וכל השאר: 10 הרכזים הטובים בהיסטוריה
- מייקל וכל השאר: 10 השוטינג גארדס הטובים בהיסטוריה
- לארי או לברון? מי הסמול פורוורד הטוב בהיסטוריה
- קארל מאלון או בארקלי? מי הפאור פורוורד הטוב בהיסטוריה
- לתגובות, צעקות ותלונות - דף הטוויטר של שרון דוידוביץ'
ראויים לאזכור
דייב קאונס - 17.6 נק', 9.8 ריב', 46% מהשדה
ארטיס גילמור - 17.1 נק', 10.1 ריב', 59.9% מהשדה
נייט ת'ורמונד - 15 נק', 15 ריב', 2.1 חס'
ארווידאס סאבוניס - הסנטר האירופי הגדול בכל הזמנים
ווס אנסלד - 10.8 נק', 14 ריב', 3.5 ריב' בהתקפה, 50.9% מהשדה
רוברט פאריש - 14.5 נק', 9.1 ריב', 1.5 חס'
ביל וולטון - 13.3 נק', 10.5 ריב', 2.2 חס', 3.4 אס', 52% מהשדה (ראוי היה להיכנס, אבל היה בעיקר פצוע. פחות מ-500 משחקים ב-NBA)
דיקמבה מוטומבו - 9.8 נק', 10.3 ריב', 3.2 ריב' בהתקפה, 2.8 חס'.
קרב הטיטאנים בין שני מהסנטרים הגדולים בכל הזמנים
10 - וויליס ריד - ניו יורק ניקס
סטטיסטיקה: 18.7 נק', 12.9 ריב', 47.6% מהשדה
תארים: 2 אליפויות (70, 73), MVP של העונה (70), פעמיים MVP של סדרת הגמר, MVP של האולסטאר (70), רוקי השנה (65)
הישגים: 7 פעמים אולסטאר, חמישיית העונה (70), חמישיית ההגנה של השנה (70), מקום 12 בכל הזמנים בממוצע ריבאונד למשחק (12.9)
עונת שיא: 1969/70: 21.7 נק', 13.9 ריב', 50.7% מהשדה
דבר בלתי רגיל: השחקן הראשון שזכה בכל התארים החשובים באותה עונה - 1969/70: אליפות, MVP, MVP אולסטאר, MVP סדרת גמר (ג'ורדן ושאקיל הצטרפו להישג זה אחריו).
ב-150 מילים: "הקפטן". אפשר לדבר על הכוח האדיר של וויליס ריד, על הדומיננטיות בהתקפה, או על עצם היותו מנהיג שרק מעטים כמוהו ראתה הליגה. או שאפשר לדבר על וויליס ריד ה-"אגדה".
במשחק מספר 7 בגמר 1970 בין הניו יורק ניקס ללוס אנג'לס לייקרס, התחולל אחד הרגעים המכוננים של הליגה. זו שיודעת לקחת רגעים כאלה ולהפוך אותם לאבן פינה. ריד, המתנשא ל-2.06 מ', השחקן החשוב ביותר של הניקס דאז, נפצע במשחק מס' 6 והיה בספק למשחק הקובע. לא היו אתרים, לא שדרי קווים להוטים למידע ולא סמסים מחדר ההלבשה. איש לא ידע האם יעלה.
חצי שעה לפתיחה, דידה לו האיש הגדול פנימה לאולם. הקהל יצא מגדרו. הסנטר קלע את שני הסלים הראשונים במשחק, על ווילט צ'מברליין, כשהוא סוחב רגל כל הדרך להגנה (עוד תמונה אלמותית). הוא ירד לספסל ולא חזר. הניקס ניצחו וזכו באליפות הראשונה. אותו רגע בו ריד נכנס לאולם, נבחר למרגש בתולדות המדיסון סקוור גארדן. מקדש הספורט.
אחד מרגעי הספורט הגדולים בהיסטוריה של ארה"ב - וויליס ריד
9 - פטריק יואינג - ניו יורק ניקס, סיאטל, אורלנדו
סטטיסטיקה: 21 נק', 9.8 ריב', 2.3 ריב' בהתקפה, 2.4 חסימות, 50.4% מהשדה
תארים: 2 מדליות זהב אולימפיות (84, 92), רוקי השנה (86)
הישגים: 11 פעמים אולסטאר, חמישיית העונה (90), 3 פעמים חמישיית ההגנה של העונה, מקום 18 בנק' בכל הזמנים (24,815), מקום 24 בהיסטוריה בכמות ריבאונדים (11,607), מקום 11 בחסימות למשחק (2.5), מקום 6 בכמות חסימות (2,954).
עונת שיא: 1989/90: 28.6 נק', 10.9 ריב', 2.9 ריב' בהתקפה, 4 (!) חס', 55.1% מהשדה
דבר בלתי רגיל: הכי הרבה חסימות בסדרת פלייאוף - 30. בגמר 1994 מול יוסטון (רק כמה חבל שאת החסימה החשובה באמת עשה האקים אולאג'ואן על ג'ון סטארקס...)
ב-150 מילים: "The Beast of the East". פטריק יואינג היה כל מה שוויליס ריד היה, רק יותר. קולע טוב יותר, חוסם טוב יותר, שומר טוב יותר. אבל היה חסר לו משהו - טבעת. כי בזמן שלריד היה את ארל מונרו, וולט פרייזר, דייב דבושר וג'רי לוקאס לצדו, לפטריק יואינג היה על הראש את מייקל ג'ורדן. ואת האקים אולאג'ואן. ואת רג'י מילר.
אחד משחקני הקולג' המדוברים בכל הזמנים שעשה שמות עם מכללת ג'ורג'טאון, אמור היה לשלוט בליגה בעשור שיבוא עת נבחר בדראפט 1986. רק שלאלוהים (שניהם) היו תוכניות אחרות. שחקן קשוח שהיה תפור על אוהדי ניו יורק והאיש המושלם להיות המנהיג וסמל הקבוצה "הרעה" של פט ריילי.
כנראה הסנטר הקולע הטוב אי פעם, עם ג'אמפ שוט קטלני מחצי מרחק. סיים שתי עונות עם 4 (!) חסימות בממוצע והגיע לשני גמרים (ב-94 וב-99, אז היה פצוע בגמר). חבר בכיר בעידן הטיטאנים של הסנטרים בשנות ה-90. חבר הדרים טים המקורית. לוחם. שיחק בספייס ג'אם.
10 הרגעים הגדולים של פטריק יואינג בקריירה
8 - ג'ורג' מיקאן - מינאפוליס לייקרס
סטטיסטיקה: 22.3 נק', 13.4 ריב', 40.4% מהשדה
תארים: 5 אליפויות (49-50, 52-54), 3 פעמים מלך הסלים, אולסטאר ה-MVP (ב-53)
הישגים: 4 פעמים אולסטאר, 6 פעמים חמישיית העונה, מקום 23 בנקודות למשחק (22.5), מקום 10 בריבאונדים למשחק (13.4),
עונת שיא: 1950/51 לייקרס: 28.4 נק', 14.1 ריב', 42.8% מהשדה
דבר בלתי רגיל: אחד מארבעה שחקנים בלבד שנבחרו גם ל-25 השחקנים הגדולים של הליגה בכל הזמנים, גם ל-35 וגם ל-50.
מר כדורסל - ג'ורג' מיקאן
ב-150 מילים: "מר כדורסל". הכוכב הראשון של ה-NBA. האיש שעיצב במו ידיו את הליגה, היה לפנים ולסמל בשנותיה הראשונות וחשוב מכך - האיש שבמו ידיו הגה את תפקידו ומהותו של הסנטר.
מרבית התארים האישיים לא חולקו באותה תקופה ומרבית הססטיסטיקה לא נספרה, אך למרות "חוסר המידע", ההשפעה שלו על המשחק גדולה יותר מכל שחקן אחר בהיסטוריה. הדומיננטיות שלו, שהתבטאה בגודלו (2.08 מ'), השליטה בריבאונד וקליעת הסקיי הוק הבלתי עצירה שהמציא (כן, כן. הוא המציא, לא קארים), הובילו לשורה של שינויי חוקים שהפכו את הכדורסל מהקצה לקצה.
בניסיון לעצור אותו, החליטה הליגה להרחיב את קווי המגרש, להגדיל את רחבת הצבע, ליצור את שעון ה-24 (שנכנס לתוקפו ב-1954), להחיל את חוק ה-goaltanding שאוסר לגעת בכדור לאחר שמגיע לשיא גובהו ועוד. כל אלה נקראו "The Mikan rule". אם קראו על שמך חוקים, כנראה שאתה חשוב.
אבל חשוב מכל - הוא המציא את עמדת הסנטר. ה-"mikan drill" - סדרת אימונים מיוחדת לגבוהים, נלמדת עד היום בבתי הספר לכדורסל ומהווה את הבסיס לעמדה מספר 5. העובדה היא פשוטה למדי - בלי ג'ורג' מיקאן לא היה ווילט צ'מברליין, לא היה עבדול ג'אבר ולא היה שאקיל אוניל. תנו כבוד לחלוץ האמיתי הראשון של המשחק.
קארים מבצע את ה-mikan drill
7 - דייויד רובינסון - סן אנטוניו ספרס
סטטיסטיקה: 21.1 נק', 10.6 ריב', 3.1 ריב' בהתקפה, 3 חסימות, 51.8% מהשדה
תארים: 2 אליפויות (99, 03), MVP של הליגה (95), שחקן ההגנה של השנה (92), מלך הסלים של הליגה (94), רוקי השנה (90), שתי מדליות זהב אולימפיות (92, 96), מדליית ארד אולימפית (88)
הישגים: 10 פעמים אולסטאר, 4 פעמים חמישיית העונה, 4 פעמים חמישיית ההגנה של העונה, מקום 29 בכמות ריבאונדים (10,497), מקום 4 בממוצע חסימות למשחק (3), מקום 5 בכמות חסימות (2,954)
עונת שיא: 1993/4 סן אנטוניו: 29.8 נק', 10.7 ריב', 3.3 חס', 50.7% מהשדה
דבר בלתי רגיל: אחד מ-4 שחקנים בלבד שרשמו קוואדרדאבל (4 נתונים סטטיסטיים דו ספרתיים במשחק אחד) עם 34 נק', 10 ריב', 10 אס' ו-10 חסימות מול דטרויט ב-1994. בנוסף: אחד מ-5 שחקנים בלבד בהיסטוריה שקלעו מעל 70 נק' למשחק עם 71 מול הקליפרס (1994).
הקרבות בין האקים אולאג'ואן לדייויד רובינסון
ב- 150 מילים: "האדמירל". דייויד רובינסון היה פריק של הטבע. גוף של באדי בילדר, מעוצב ומחוטב על פני 2.16 מ' בלתי נגמרים, עם ידיים ארוכות ויכולת אתלטית פנומנלית. אבל גם הייתה לו בעיה - אמרו עליו שהוא השחקן הכי נחמד שהגיע ל-NBA.
אבל לאנשים טובים קורים דברים טובים, כמו שאתם ודאי יודעים. ב-1996 רובינסון נפצע, שיחק רק 6 משחקים והספרס התדרדרו למקום האחרון. זה נתן להם את הבחירה הראשונה בדראפט 1997 ואת טים דאנקן. האיש שיגיע ויהפוך את "מגדלי התאומים" לאלופי הליגה פעמיים ב-1999 ו-2003.
יכול היה לעשות הכל מהכל. היריביויות שלו עם האקים אולאג'ואן היו קרב הענקים של שנות ה-90', ההטבעות עוצרות נשימה והיכולת ההתקפית מסחררת. אבל מעל הכל זה האופי - אופי של אדם שדרש לשרת את המדינה והתגייס לחיל הים, אופי של שחקן שהיה אחד הכוכבים הגדולים בליגה, אבל ידע לפנות את המקום לדאנקן ולשחק תפקיד משני בשביל לזכות בפרס הגדול. גם זו גדולה של שחקן - להיות בן אדם.
הביצועים יותר יפים אפילו מהשיר - דייויד רובינסון
6 - מוזס מאלון - יוסטון, פילדלפיה (ועוד, ועוד...)
סטטיסטיקה: 20.6 נק', 12.2 ריב', 5.1 ריב' בהתקפה, 49.1% מהשדה
תארים: אליפות (83, פילדלפיה), MVP של הגמר, 3 פעמים MVP של העונה (79, 82-83), 6 פעמים מלך הריבאונדים
הישגים: 12 פעמים אולסטאר, 4 פעמים חמישיית העונה, פעם אחת חמישיית ההגנה של העונה, חמישיית הרוקי של העונה, הכי הרבה ריבאונדים בהתקפה בהיסטוריה (6,731), מקום שני בכמות קליעות עונשין (9,018), 7 בכמות נקודות בקריירה (27,409), מקום 5 בריבאונדים (16,212), מקום 16 בממוצע ריבאונד למשחק (12.2)
עונת שיא: 1981/82 יוסטון: 31.1 נק', 14.7 ריב', 6.9 ריב' בהתקפה, 1.5 חס', 51.9% מהשדה
דבר בלתי רגיל: השחקן עם הכי הרבה עונות ברציפות כמלך הסלים (5) בין השנים 1980-84. אם לוקחים בחשבון את שתי עונותיו ב-ABA, מדובר בשחקן ששיחק הכי הרבה עונות אי פעם - 21.
הבחור היה מצחיק
ב-100 מילים: "ביג מו". קחו את ד"ר ג'יי, את מג'יק ג'ונסון, לארי בירד וקארים עבדול ג'אבר, ושימו אותם בצד. כי ה-NBA של תחילת שנות ה-80 הייתה שייכת בכלל למוזס מאלון.
אחד הראשונים שהגיעו ישירות מהתיכון לליגה המקצוענית (בהתחלה ABA). ריבאונדר ההתקפה הטוב ביותר מאז הנתונים החלו להיספר ב-1973. כח התקפי בלתי ניתן לעצירה שאהב לקפוץ על כל כדור (הכינוי השני שלו - "Chairman of the Boards").
זכה בתואר ה-MVP ב-82' עם הרוקטס, אבל כמו לברון ג'יימס אחריו, עבר למקום אחר - לפילדלפיה. שם, יחד עם ד"ר ג'יי, היה הכוח המוביל במי שזכורה גם בכינוי "fo, fo, fo" - אותה הבטחה של מאלון (טראש-טוקר ידוע) לנצח כל סדרת פלייאוף בסוויפ. זה כמעט הצליח, עם הפסד בודד למילווקי, אבל זה לא שינה עובדה אחת פשוטה - זו הייתה אחת הקבוצות הגדולות אי פעם. ומאלון היה הכוכב שלה.
מוזס מאלון - chairman of the board
5 - האקים אולאג'ואן - יוסטון רוקטס, טורונטו
סטטיסטיקה: 21.8 נק', 11.1 ריב', 3.3 ריב' בהתקפה, 3.1 חס' למשחק, 51.2% מהשדה
תארים: 2 אליפויות (94-95), פעמיים MVP גמר, MVP של העונה (94), שחקן ההגנה של השנה פעמיים (93-94), פעמיים מלך הריבאונדים (89-90), 3 פעמים מלך החסימות, זהב אולימפי (96)
הישגים: 12 פעמים אולסטאר, 6 פעמים חמישיית העונה, 5 פעמים חמישיית ההגנה של העונה, חמישיית הרוקי של העונה, מקום 9 בכמות נקודות בהיסטוריה (26,946), מקום 12 בכמות ריבאונדים (13,748), מקום 8 בחטיפות (2,162), מקום 1 בחסימות (3,830), מקום 3 בממוצע חסימות למשחק (3.1)
עונת שיא: 1993/94 יוסטון: 27.3 נק', 11.9 ריב', 3.7 חס', 1.6 חט', 52.8% מהשדה
דבר בלתי רגיל: השחקן היחיד בהיסטוריה שזכה באותה עונה גם ב-MVP, גם בשחקן ההגנה של השנה וגם ב-MVP של סדרת הגמר. בנוסף: כשפרש ב-2002, היה ב-4 (!) קטגוריות שונות בין 10 הראשונים בכל הזמנים: נקודות, ריבאונדים, חטיפות וחסימות.
10 המהלכים הגדולים של האקים אולאג'ואן
ב-150 מילים: "האקים דה דרים". הסנטר הכי מוכשר, הכי ורסטילי, הכי מגוון, הכי שונה והכי מעניין. רקדן בלט בגובה 2.13 מ'.
הניגרי שגדל בכלל ככדורגלן, נבחר במקום ה-1 בדראפט הגדול בכל הזמנים (1984), כשאחריו משתרכים צ'ארלס בארקלי, ג'ון סטוקטון ואחד, מייקל ג'ורדן. שינה לגמרי את עמדת הסנטר והקדים את זמנו ב-20 שנה. היום כולם מחפשים ביג-מנים שיכולים לנוע בזריזות ולקלוע מבחוץ. פעם זה היה האקים.
אמן ההטעיות האולטימטיבי. פעם הוא הלך ימינה, פעם שמאלה, פעם אחת שלח את יד ימין קדימה ופעם אחת הסתובב על רגל שמאל. ופעם אחרת הוא עשה את הכל במהלך אחד – קראו לזה ה-"דריים שייק". וזה היה חלומי.
אחד משחקני ההגנה הטובים בכל הזמנים. הווינר הכי גדול של שנות ה-90, אחרי מייקל ג'ורדן. הצליח להרוס את חלומותיהם של בארקלי, מאלון, סטקוטון ויואינג בכך שזכה בשתי הטבעות היחידות שהשאיר אלוהים למתחריו כשברח לבייסבול. הסנטר הכי מהנה לצפייה. חלום. שהתגשם.
אם אתם אוהדי דייויד רובינסון, אל תצפו בקטע הבא
4 - שאקיל אוניל - מג'יק, לייקרס, היט, סאנס, קאבלירס, סלטיקס
סטטיסטיקה: 23.7 נק', 10.9 ריב', 3.5 ריב' בהתקפה, 2.3 חס', 58.2% מהשדה, 52.7% מהעונשין
תארים: 4 אליפויות (00-02 לייקרס, 06 מיאמי), 3 פעמים MVP גמר (00-02), MVP עונה (00), 3 פעמים MVP אולסטאר (00, 04, 09), רוקי השנה (93), פעמיים מלך הסלים (95, 00) אליפות העולם (94), זהב אולימפי (96)
הישגים: 15 פעמים אולסטאר, 8 פעמים חמישיית העונה, מקום 6 בכל הזמנים בנקודות (28,594), מקום 5 בסלי שדה (11,330), מקום 3 באחוזים מהשדה (58.2), מקום 14 בריבאונדים (13,099), מקום 7 בחסימות (2,732)
עונת שיא: 1999/00 לייקרס: 29.7 נק', 13.6 ריב', 4.3 ריב' בהתקפה, 3 חס', 57.4% מהשדה
דבר בלתי רגיל: הוביל את הליגה באחוזים מהשדה ב-10 עונות, יותר מכל שחקן אחר. השחקן השני בהיסטוריה שהחטיא יותר מ-5,000(!) זריקות עונשין. הראשון היה ווילט צ'מברליין.
10 הרגעים הגדולים בקריירה של שאקיל
ב-150 מילים: "שאק אטאק", "הדיזל", " The Big Aristotle". המפלצת הכי גדולה ומפחידה שהניחה רגליה על מגרש כדורסל. חיית אדם בגודל של 2.17 מ' ו-147 קילוגרם. יצור.
כשבמשך עשור שלם הגנות רועדות כשאתה חוצה את המגרש, מאמנים מעבירים תדרוכים במחשבה כיצד לעצור אותך וכשהדרך היחידה לעשות זאת היא להרביץ ולהכות אותך (גם זה לא תמיד עזר), כנראה שהיית דומיננטי. מאוד דומיננטי.
רק שעם כל הגודל שלו, הוא היה נייד בצורה פנומנלית. מסתובב על רגל ציר כאילו שקל 75 ק"ג, אבל מטביע ושובר את הסל כאילו הוא 250 ק"ג. יד רכה מקרוב, יד של איטונג מקו העונשין.
שואו של אדם אחד. נראה מפחיד, אבל הוא לא באמת היה כזה. לא כשרץ ממקום למקום בזריזות, לא כשקפץ ליציעים או זינק על כדורים אבודים, לא כשעשה פרצופים למצלמה, כיכב בסרטים (גרועים), הוציא אלבומי ראפ (גרועים) והנחה תוכניות טלוויזיה (סבירות). לפעמים מפלצות הן מתוקות, ולא היה מתוק ומצחיק מהיצור הנפלא הזה.
אם לא היה מסתכסך עם קובי בראיינט, אם היה קולע קצת יותר טוב מהעונשין, אם היה שומר טוב יותר על הבריאות שלו, היו לו עוד טבעות. למרות כל ההישגים, נדמה כי הקריירה של שאק לא מוצתה עד תומה. הוא לא הפך למה שהוא צריך היה להיות - הסנטר הגדול בכל הזמנים.
שאק קורע מצחוק
הערת הדירוג: במשך שנים שאקיל אוניל הוא אהוב דירוג העוצמה. באמת, יש לנו אפילו הוכחות לכך. אז למה הוא לא יותר גבוה? כי אחרים "שלמים" יותר, שומרים טובים יותר. בקיצור - לאיזו כתובת לשלוח לכם את מכתב ההתנצלות על הדירוג הנמוך של שאקיל?
3 - ווילט צ'מברליין - סן פרנסיסקו, פילדלפיה, לייקרס
סטטיסטיקה: 30.1 נק', 22.9 ריב', 54% מהשדה, 51.1% מהעונשין
תארים: 2 אליפויות (67, 72), 4 פעמים MVP של הליגה (60, 66-68), MVP גמר (72), MVP משחק האולסטאר (60), רוקי השנה (60), 7 פעמים מלך הסלים, 11 פעמים מלך הריבאונדים.
הישגים: 13 פעמים אולסטאר, 7 פעמים חמישיית העונה, פעמיים חמישיית ההגנה (בחירה שנעשתה לראשונה ב-69), מקום 2 בהיסטוריה בממוצע נק' למשחק (30.07), מקום 5 בכמות נקודות (31,419), מקום 1 בריבאונדים (23,924), מקום 1 בממוצע ריבאונד למשחק (22.9), מקום 3 בכמות סלי שדה (12,681).
עונת שיא: 1962/63 פילדלפיה ווריורס: 50.4(!) נק', 25.7(!) ריב', 2.4 אס', 50.6% מהשדה
דבר בלתי רגיל: ממממ, מאיפה מתחילים? צ'מברליין מחזיק בכ-100 (!) שיאים ב-NBA, וזה עוד בזמן שלא ספרו נתונים בסיסיים כמו ריבאונד התקפה וחסימות. ובכל זאת: השחקן היחיד בהיסטוריה שרשם "דאבל-טריפל-דאבל" - מעל 20 בשלוש קטגוריות שונות (22 נק', 25 ריב' ו-21 אס' מול דטרויט ב-68).
ב-200 מילים: "גוליית". אם כדורסל לא היה משחק קבוצתי של חמישה שחקנים, ווילט צ'מברליין היה הגדול מכולם מבלי להניד עפעף. אבל זה כן משחק קבוצתי וצ'מברליין הוא "רק" הסנטר השלישי הטוב בכל הזמנים. רק שזה לא משנה עובדה פשוטה - צ'מברליין הוא השחקן הדומיננטי בהיסטוריה.
היריבות הגדולה בין ווילט לביל ראסל
2.16 מ' של שחקן כדורעף במקור, שהגיע כאילו מפלנטה אחרת ונחת בעידן בו איש לא יכל לו (חוץ מאחד, ביל ראסל). גרם לליגה לשנות כמות אינסופית של חוקים דוגמת ה-offensive goaltending, איסור הכנסת כדור החוץ מתחת לטבעת, איסור לעבור את קו בעת זריקת העונשין ועוד ועוד.
אין מילה המתארת אותו יותר טוב מ-"אגדה". או אולי אפילו "מיתוס". האיש שקלע 100 נק' במשחק אחד. האיש שהטביע מהעונשין ללא ריצה, קלע יותר מ-50 נק' בממוצע למשחק בעונה, שכב עם 20,000 נשים. הכל אגדות, רק שבמקרה שלו, הן היו נכונות. לאלה הטוענים כי "לא היו גבוהים טובים בליגה", רק נזכיר שמות כמו וולט בלאמי, וויליס ריד, נייט ת'ורמונד, ביל ראסל וג'רי לוקאס.
אז למה לא מקום 1? כי צ'מברליין שיחק בעיקר בשביל המספרים האישיים. פעם אמרו עליו שהוא אגואיסט, אז עונה אחרי זה (67/68) הוא סיים עם הכי הרבה אסיסטים בליגה (702, 8.6 למשחק). הוא עשה מה שבא לו, איך שבא לו. ברמה האישית, כמובן. ברמה הקבוצתית? השניים לפניו בדירוג עשו זאת טוב יותר.
בלתי ניתן לעצירה - ווילט צ'מברליין
2 - ביל ראסל - בוסטון סלטיקס
סטטיסטיקה: 15.1 נק', 22.5 ריב', 4.3 אס', 44% מהשדה
תארים: 11 אליפויות (57, 59-66, 68-69), 5 פעמים MVP של הליגה, 5 פעמים מלך הריבאונדים, MVP אולסטאר (63), **עד 1969 לא חולק תואר MVP לסדרת גמר. זהב אולימפי (56)
הישגים: 12 פעמים אולסטאר, 3 פעמים חמישיית העונה, פעם אחת חמישיית ההגנה (69, לפני זה הבחירה לא הייתה קיימת), מקום 2 בכל הזמנים בריבאונדים (21,620), מקום 2 בריבאונדים למשחק (22.5).
עונת שיא: 1961/62 בוסטון: 18.9 נק', 23.6 ריב', 4.5 אס', 45.7% מהשדה
דבר בלתי רגיל: שיחק ב-11 משחקים מכריעים של "להיות או לחדול" בפלייאוף (משחק 7 או משחק 5) ומחזיק במאזן מושלם: 0-11.
ביל ראסל קופץ מעל אנשים בשנות ה-60
ב-200 מילים: "ביל". ביל ראסל הוא סמל אמריקני. לא רק של ספורט אלא סמל תרבות של ממש שקיבל ב-2011 מהנשיא אובמה את מדליית החופש, העיטור גבוה ביותר שאזרח יכול לקבל בארה"ב.
הספורטאי המעוטר ביותר בצפון אמריקה עם 11 אליפויות ב-13 עונות, מתוכן שתיים כשחקן-מאמן של בוסטון סלטיקס הגדולה. הוא היה מרכז הכוח שלה והפך את כולם מסביבו לטובים יותר. נכון, היה לו את בוב קוזי, סם ג'ונס, ג'ון האבלצ'יק, רד אאורבך על הקווים ועוד רבים וטובים, אבל שימו לב: לפני הגעתו בוסטון מעולם לא זכתה באליפות. אחרי פרישתו, היא רשמה מאזן שלילי של 48-34.
ספק אם אי פעם, בכל תחום ספורט פופולארי, היה ווינר ומנהיג גדול יותר מראסל. הסנטר המאורך שלו עם זקן התיש המרתיע, היו רק תפאורה חיצונית לאדם עם נשמה אדירה ולב ענק. ללא ספק שחקן ההגנה הטוב בכל הזמנים, שמרבית התארים והנתונים כלל לא חולקו או נספרו בזמנו.
הכוכב השחור הראשון הגדול של הליגה, המאמן השחור הראשון בליגה, ההשפעה שלו גדולה בהרבה מעבר למגרש הכדורסל. האגדות מספרות שאם היה רוצה, יכול היה להתחרות עם ווילט צ'מברליין גם בפן ההתקפי, אבל הוא לא רצה. הוא רצה להביס ולהכניע אותו, וכך כל אחד אחר שיבוא, בדבר החשוב ביותר - אליפויות. הוא הכניע גם את כל השאר.
הסיפור של ביל ראסל
1 - קארים עבדול ג'אבר - מילווקי באקס, לוס אנג'לס לייקרס
סטטיסטיקה: 24.6 נק', 11.2 ריב', 3.6 אס', 2.6 חס', 55.9% מהשדה
תארים: 6 אליפויות (71,80,82,85,87-88), 6 פעמים MVP של העונה (שיא: 71-72, 74, 76-77, 80), פעמיים MVP סדרת גמר (71, 85), פעמיים מלך הסלים (71-72), 4 פעמים מלך החסימות, פעם אחת מלך הריבאונדים (76), רוקי השנה (70)
הישגים: 19 פעמים אולסטאר (שיא), 10 פעמים חמישיית העונה, 15 פעמים אחת משתי החמישיות הראשונות של העונה (שיא), 5 פעמים חמישיית ההגנה של העונה, 6 פעמים חמישיית ההגנה השנייה, הכי הרבה נקודות בהיסטוריה (38,387), מקום 16 בממוצע נק' למשחק (24.7), מקום 3 בכמות ריבאונדים (17,440), מקום 1 בסלי שדה (15,837), מקום 8 בממוצע חסימות (2.6), מקום 3 בכמות חסימות (3,189 - ב-4 עונותיו הראשונות הנתון לא נספר, כך שסביר להניח היה מקום 1).
עונת שיא: 1971/72 מילווקי: 34.8 נק', 16.6 ריב', 57.4% מהשדה
דבר בלתי רגיל: השחקן ששיחק הכי הרבה דקות בליגה - 57,446 דקות!
אתם ודאי זוכרים אותו כך - קארים עבדול ג'אבר
ב-200 מילים: "הקפטן". "אם מספרים לא משקרים, אז קארים עבדול ג'אבר הוא השחקן הטוב ביותר ששיחק את המשחק", אמר פעם אייזאה תומאס על הסנטר האגדי. האיש, המשקפיים והסקיי-הוק.
נאמר זאת בעדינות, אך בבהירות - קארים עבדול ג'אבר הינו השחקן הכי פחות מוערך בתולדות המשחק. משום מה, שמו נפקד מהדיון אודות השחקן הגדול בכל הזמנים. קחו מבט למעלה, הציצו במספרים, בנתונים, ביכולת להישאר בטופ לאורך 20 עונות, ותבינו.
נחשב לשחקן המכללות הדומיננטי בהיסטוריה עם שלוש אליפויות רצופות במדי UCLA. הדומיננטיות הזו הובילה לחוק הטיפשי והמיותר ביותר שהומצא - איסור על הטבעה במכללות, שנועד אך ורק בכדי לעצור אותו. הגיע לליגה בתום עידן ביל ראסל ובערוב ימיו של ווילט צ'מברליין, והשתלט עליה.
הוביל יחד עם אוסקר רוברטסון את מילווקי לאליפות היחידה בתולדותיהם. עבר ללייקרס והמתין בסבלנות עד שהגיע אחד, מג'יק ג'ונסון, כדי לזכות ב-5 אליפויות נוספות בשנות ה-80, שם היה כינור שני אבל גם זה שזכה ב-MVP של גמר 85'. רובנו ודאי זוכרים אותו כשרוך ארוך וקירח המתהלך לו מצד לצד במשקפיים מוזרות, אבל שוכחים את האתלטיות והכוח שלו בעשור הראשון בו זכה ב-6(!) תארי MVP.
זריקת הסקיי-הוק היא הנשק ההתקפי הטוב בהיסטוריה. האגדות מספרות שהיא נחסמה רק פעם אחת. הוא ידע לקלוע מחצי מרחק, היה טוב מהעונשין בשביל גבוה (72.1), החוסם הטוב אי פעם.
מנהיג שקט ומופנם שהיה עוף מוזר בליגה שחיפשה כל הזמן שואו. מג'ק סיפר פעם שקארים הוא האדם החכם ביותר שהכיר, כזה שהיה שקוע מיום ועד ליל בספרים. התאסלם והחליף את שמו מלו אליסנדור, היה פעיל פוליטית וסירב להשתתף באולימפיאדת 1968 במדי נבחרת ארה"ב בשל היחסים לאפרו-אמריקנים.
אז למה מקום ראשון? פשוט מאוד: כי קארים עבדול ג'אבר עשה הכי טוב את הדבר הכי חשוב בכדורסל -"put the ball in the basket".
הגדול מכולם
דבר הדירוג - סיכום
זה היה מסע מרתק. בחרנו את הרכזים הכי טובים , מנינו את השוטינג גארדס הגדולים , החלטנו האם לארי בירד גדול יותר מלברון ג'יימס בעמדת הסמול פורוורד , ובדקנו האם יש לטים דאנקן מתחרים בעמד הפאור פורוורד .
יכול להיות שטעינו. בטוח שטעינו. אם נעשה את הדירוג שוב בשנה הבאה, דברים יכולים להשתנות. שחקנים חדשים ייכנסו, ישנים ייצאו ופרקספקטיבות ישתנו. כי זה הכל עניין של פרספקטיבה. של היסטוריה. אותה היסטוריה שיודעת ה-NBA לשמר ולהעצים. לקחת רגעים קטנים ולהפוך אותם לאגדות. בגלל זה, זו הליגה הטובה בעולם.
