מה חשב קרל מרקס על היהודים?

לא נעים. לא נעים לקרוא שאחד מהאנשים הנחשבים בעינייך, מחזיק בדעות קשות, ואפילו גזעניות. ובמיוחד לא נעים לקרוא שהם מופנות כלפיך.

• לטורים נוספים במדור אושי שהם-קראוס
  

המלחין ריכרד ואגנר היה אנטישמי. אנחנו יודעים. האם ראוי לנגן ואגנר בישראל? האם אפשר להפריד את האומנות של מלחין גאוני מתפישותיו האינטלקטואליות או הרגשיות? עד כמה האמנות של אומן מסויים; יצירותיו, הן חלק מדעותיו. קשה להחליט.

האם מותר לי ליהנות מיופי שנוצר על ידי כוח שלילי, אפילו כוח שלילי שהוביל לשיאי רשע וזוועה? ומה קורה כשהאדם שמחזיק בדעות שלא נעים לקרוא הוא הוגה דעות. ואפילו אחד מהוגי הדעות החשובים ביותר של מאות השנים האחרונות? לא נעים.

אני מדבר על קרל מרקס. האיש הזה, בעיני, הוא בעל זכויות רבות מאוד. כדי להיות הוגנים להיסטוריה, נתחיל דווקא בהשלכות הרעות של תורתו. רבים השתמשו במרקסיזם, עיקמו אותו (או ניצלו חלקים מסויימים בכתבי מרקס) כדי לייצר מבנים חברתיים זוועתיים.

מרקסיסטית או "מרקסיסטית" במרכאות היתה החברה הדיקטטורית בברית המועצות. "מרקסיסטים" או מושפעי מרקס (לדעתם) היו אנשים כמו מאו ואולי אפילו פול פוט הזוועתי מקמבודיה.

אבל האם זו אשמתו של מרקס? ספק גדול. מרקס היה נחרד ממעשיהם וממה שיצרו.

מרקס וימינו אנו

גם אם אתה ליברל תומך שוק חופשי, קשה להתעלם מהכוונות החשובות של התנועה הסוציאליסטית לדורותיה. לא ניתן לזלזל בחשיבותן של המטרות העיקריות - סיוע לחלשים, יצירת הזדמנויות שוות, ושיחרור אנשים מחברה של ניצול לחברה שוויונית יותר. החיים הטובים ואפילו הסבירים ואפילו הגבוליים שלנו; אנשי המערב, חבים לא מעט למרקס.

מדינת הרווחה המודרנית למשל. ידעתם שיזם אותה קנצלר הברזל השמרני אוטו פון ביסמרק? תשלומי הפנסיה והביטוח הלאומי היו רעיון שלו. ולמה? לא מתוך אהבת "העם". אלא מתוך פחד מהסחף הסוציאליסטי שעלול היה, לדעתו, לפגוע במדינה השמרנית. ולכן, הוא הציע הטבות.

ומה על חינוך חובה חינם? על כך למשל מדבר מרקס במניפסט הקומוניסטי שלו. ועוד ועוד.

על סוחרים

ומהצד השני, מה דעתכם על מסחר? על יזמות עיסקית? האבא הגדול של הקפיטליזם ושל כלכלת השוק המודרנית; אדם סמית, חשב שהמסחר חיוני לפריחה של האנושות.

אנחנו אגואיסטים. הוא כתב. וטוב שכך. אנחנו חכמים, הוא כתב. וטוב שכך. ואחנו מבטאים, בין היתר, את האגואיזם ואת החכמה שלנו, באמצעות תכונה נוספת שיש לנו. אנחנו חלפנים מטבעינו. אנחנו מחליפנים וסוחרים.

לי יש אגוז. לך יש חלב. לשנינו יש יותר מדי. נחליף. שנינו נהיה מרוצים יותר. יותר צרכים של שנינו יסופקו. והברטר, שיטת החליפין של הסחורות בסחורות, מתחלפת לה במהלך ההיסטוריה למערכת של קניה והחלפה ומסחר בכסף. והנה, כאן אנחנו חיים.

על כסף

הוגה אחר; יהודי בשם גאורג זימל, כתב ספר מעניין בסוף המאה ה-19; הפילוסופיה של הכסף שמו. גם לו היו ביקורות לא מעטות על כלכלת זמנו, אבל הוא מצא בה לא מעט דברים חיוביים.

הכסף, הוא כתב, משחרר. החליפין בכסף, משחררים אותנו מכבלי המסורת. נניח שאבי אופה. האם נגזר עלי להיות אופה? ואם אני לא רוצה? בתקופת הכסף וחליפי הכסף אני יכול לנסוע לעיר הגדולה ולעבוד בכל דבר. להיות אלמוני. למכור את כישורי בזמנים שונים, לאנשים שונים. אני יכול להחליף את הכישרונות שלי ולמכור בכל פעם משהו אחר.

והנה, אני חופשי ואני יכול להיות קליל... במובן החיובי. המוסרת המסרסת לא מושכת אותי למטה אליה.

על יהודים

על רקע כל אלה לא נעים לקרוא מה כותב מרקס, שאביו היה יהודי מומר; יהודי שהתנצר. בחיבור מוקדם שלו (בהיותו בשנות העשרים שלו) הנקרא "לשאלת היהודים", הוא מקשר את היהדות ואת היהודים לכל הרע שבקפיטליזם.

היהודים קפיטליסטים. הקפיטליזם יהודי. המסקנה הסופית שלו "לבעיה היהודית" היא "ביטול היהדות", למעשה, ביטול האנוכיות ויחסי הסחר שמאפיינים את החברה בזמנו. רק אז "תפתר השאלה היהודית". החברה תסיים (בעדינות עם היהדות) והיהודים ישוחררו לתוך חברה שאינה מפלה אותם. סך הכל; הכוונות טובות.

כי מהו הבסיס החילוני של היהדות? "הצורך המעשי, התועלת העצמית" (מתוך "כתבי שחרות" מאת קרל מרקס, ספרית פועלים, עמוד 59) "מהו פולחנו החילוני של היהודי? הסחר מכר". "מהו אלוהיו החילוני? (הממון)". (שם).

הבה נמשיך. "אנו רואים איפה ביהדות יסוד אנטי חברתי כללי בהווית דורינו, יסוד שהתפתחותו ההיסטורית הנעזרת על ידי פעילותם המזיקה של היהודים עצמם..." (שם)..."הרוח היהודית נהפכה לרוחם המעשית של העמים הנוצריים" (שם).

"הממון הוא אלוהיהם הקנא של ישראל, ואין אלוהים אחרים על פניו.." (עמוד 61). "השטר הוא אלוהיו הממשי של היהודי" (שם). "מה שטמון בדת היהודית באורח מופשט - הבוז לתיאוריה, לאמנות כהיסטוריה, לאדם כתכלית לעצמו..." (שם). לא נעים. ואפילו מאכזב.