וול סטריט מנותקת: ארה"ב אכן מתאוששת?
העליות המתמשכות בשוקי המניות של ארה"ב כבר מזמן אינן מייצגות את מצב האוכלוסיה הכללית. השכר לא עולה, הביטחון הכלכלי יורד ומצב חסכונות הציבור לא מזהיר. הדשא של השכן האמריקני כבר מזמן אינו ירוק יותר
כל איש שוק הון ותיק יודע שעלייה בשערי מניות הינה פעמים רבות סימן מקדים לשיפור במצב הכלכלה. שיפור במצב הכלכלה משמעו גם שיפור במצבם של העובדים, הנהנים בהמשך מעליות שכר ומהטבת תנאי העבודה. העליות המתמשכות בשערי המניות בארה"ב, היו אמורות להתניע מהלך כזה, אבל הקונספט הזה כבר לא מתקיים בעולם של היום.
- לטורים נוספים של אדם רויטר
אין דרך נחמדה לומר את זה: האופן בו חברות אמריקניות מתייעלות הינו בעיקר ע"י פיטורי עובדים. הפיטורים מצליחים לקצץ בהוצאות באופן מיידי, העובדים הנותרים עובדים יותר קשה והרווחיות של החברות עולה וזו בתורה גורמת למשקיעים לרכוש את מניותיהן ומדדי הבורסה עולים. זו הסיבה שבעוד הרווחים של חברות אמריקניות עלו בממוצע בכ-110% ביחס לתמ"ג מאז שנת 2000, השכר השבועי הממוצע באמריקה נותר עומד במקום.
זאת אומרת, כל השמנת נשארת בקופת החברות בארה"ב והעובדים מקבלים "כלום בפיתה". חמש שנים חלפו מאז פרץ משבר 2008 כאשר המיתון הגדול החל בארה"ב ויותר משלוש שנים חלפו מאז החלה התאוששות הכלכלה. הבורסות בארה"ב בודקות בעקשנות שיאים נומינליים חדשים והן מצויות כבר בשיעורים הגבוהים ב-85% מהתחתיות אותן כרו ב- 2008. רווחי החברות חזקים מתמיד וזה טוב למניות ואכן זה מה שהממשל משכנע את האמריקנים ובעיקר את הזרם המרכזי של התקשורת - להתמקד בו.
אבל כל מי שמפנה את תשומת הלב משוקי ההון ורווחי החברות רואה באיזה מחיר כל זה קורה: במדינות מסוימות בארה"ב הכול מתפרק ובעיקר חלק מהערים הולכות לפשיטת רגל. המקרה המפורסם ביותר הינה דטרויט, העיר התעשייתית הידועה ביותר בארה"ב, "עיר המכוניות" בה היו מפעלי מכוניות ענקיים במשך כמעט כל המאה הקודמת, שסובלת כיום מאחוזי אבטלה נוראיים של כ-50% (אתם קוראים נכון - חמישים אחוז), גורדי השחקים במרכז העיר ריקים ברובם, המעליות כבר לא מופעלות, על מנת לחסוך בחשמל, וכך גם תאורת הרחוב בחלקים ניכרים מהעיר.
העיר בה התגוררו 1.8 מיליון אנשים בשנת 1950, מאכלסת כיום רק 700 אלף איש, ושכונות שלמות עומדות ריקות. בתים אלה נבזזים חדשות לבקרים ואפילו מועלים באש בידי הומלסים וכנופיות פשע. חיות בר משתלטות על הפרברים החיצוניים, מערכות ציבוריות רבות אינן מתפקדות, מעשי הרצח מתרבים וגופות שמתגלות ברחובות אפילו אינן נאספות...
דטרויט הכריזה על פשיטת רגל ועל אי יכולתה לממן את תשלומי הפנסיה של עובדיה שיצאו לגמלאות. אבל דטרויט אינה היוצאת מן הכלל: על פי תחזיות של מומחי אקטואריה, הפנסיה הולכת להיעלם בערים רבות בחוף המזרחי ובחוף המערבי של ארה"ב, כיוון שכמעט כל הערים הגדולות במדינה מצויות בגירעונות כבדים.
המפחידות ברשימה הן ערי הענק דוגמת שיקגו, פילדלפיה ובולטימור. מאז 1937 היו יותר מ-600 פשיטות רגל של ערים, עיירות, כפרים ומחוזות בארה"ב, אולם בשנים האחרונות סדרי הגודל של פשיטות הרגל הללו הן בדרגה אחרת. דטרויט השיגה שיא בתחרות השלילית הזו עם חוב בהיקף שמוערך בכ-18 עד 20 מיליארדי דולרים!
במקומות רבים בארה"ב הכבישים מתפוררים, הגשרים מתמוטטים ובאוטוסטראדות רבות הוצבו שלטים כחולים המבקשים מן האמריקנים תרומות למימון החזקת הכבישים, למען ביטחון הנהגים.
האמריקנים התרגלו גם לכך שמשך הזמן שלוקח למצוא מקום עבודה הינו ארוך בהרבה מבעבר. ניתן לראות מן הגרף שלהלן שהתקופה הממוצעת של אבטלה הכפילה עצמה מ-17 שבועות בשנת 2007 ל-35 שבועות בשנת 2013.
המקור: עיבודים של "חיסונים פיננסים".
יתירה מכך, על פי הוול סטריט ג'ורנל, 87% מהאמריקנים אינם חשים בטוחים בכלל בעתידם הכלכלי. המצב חמור במיוחד אצל הפנסיונרים והסטודנטים. בארה"ב קיימים 77 מיליון פנסיונרים המהווים כ-25% מאוכלוסיית ארה"ב. לפי מחקר חדש, ל-64% מהפנסיונרים בארה"ב נותרו כספים למספר שנים בודדות וזאת גם כאשר לוקחים בחשבון את כספי הפנסיה ואת תשלומי הביטוח הלאומי שלהם. בארה"ב לרוב ההורים אין יכולת להרשות לעצמם לעזור לילדיהם מכיוון שהם עצמם על עברי פי פחת.
אמריקנים רבים מתייאשים מחיפוש העבודה
שיעור האבטלה הרשמי אמנם ירד, אבל האמריקנים מועסקים למעשה פחות מאשר בכל זמן בשלושת העשורים האחרונים. בואו נעיף מבט על כמה הדברים "משתפרים" בשוק העבודה כיום באמריקה. להלן גרף המייצג את הגידול במספר המועסקים במשרה כללית או חלקית מאז סוף שנת 2007:
שיעורי השינוי במספר המועסקים בארה"ב
מהגרף ניתן לראות כי מאז סוף שנת 2007, נוספו אמנם בממוצע כ-179,000 משרות חדשות מדי חודש, אבל על פי ההערכות, מספר המשרות הדרושות להתווסף מדי חודש על מנת ששיעור האבטלה יישאר יציב הינו סביב 225,000. כלומר, ארה"ב מייצרת כ-20% פחות משרות מאשר היא זקוקה להן רק כדי לדשדש.
בעיה קשה עוד יותר הינה שרוב המשרות שנוספו הן משרות חלקיות. מאז סוף שנת 2007, נגרעו לאמריקנים 5.8 מיליון מקומות עבודה במשרה מלאה ונוספו 2.8 מיליון מקומות עבודה במשרה חלקית. במילים אחרות, כל מי שמוצא עבודה במשרה מלאה הוא חריג מהנורמה. למעשה, אמריקנים רבים מתייאשים, מוותרים על מציאת עבודה ויורדים מהרדאר.
לא פלא אם כן שע"פ מחקרי שטח שנערכו לאחרונה, כ-76% מהאמריקנים חיים במצב בו הם חייבים לקבל את השכר החודשי שלהם על מנת לשרוד בחיי היומיום ובעיקר על מנת להחזיר את הלוואות העתק שלקחו בזמנים טובים יותר.
מבין אלו בולטים הסטודנטים שרבים מהם לקחו הלוואות עתק על מנת לממן את לימודיהם בקולג'ים ובאוניברסיטאות. הם חייבים כיום באופן מצטבר כבר יותר מ-1 טריליון דולר - יותר מאשר סך החוב על כרטיסי אשראי בארה"ב. על פי מחקר מ- 2012, לכ-70% מהסטודנטים יש חוב בהיקף ממוצע של קרוב ל-27 אלף דולר לסטודנט. חמור מכך, כ-50% מהאמריקנים מצויים במצב של 3 חודשי עבודה מפשיטת רגל... ולכ-27% מהם אין חסכונות כלל!
לסיכום, הרמה הגבוהה של המניות בארה"ב כבר מזמן אינה מייצגת את המצב הכללי של האוכלוסיה בארה"ב, אלא רק את הסטטוס של שכבה מאוד מצומצמת של מאיון עליון בארה"ב. הדשא של השכן האמריקני כבר מזמן אינו ירוק יותר.
הכותב, ד"ר אדם רויטר, הוא יו"ר "רויטר מידן" ומנכל "חיסונים פיננסים"
לפנייה לכתב/ת 
