הכדורסל בארץ מתחלק ל-2: לפני ברודי ואחרי
הסטודנט האלמוני ממכללת אילינוי שהפך למלך ישראל. נח קליגר, יו"ר מכבי ת"א לשעבר מספר את אגדת טל ברודי במלואה
בפעם הראשונה פגשתי את טל ברודי בקיץ 1965 בשדה התעופה של לוד (כך קראו אז לנתב"ג) כאשר הגיע עם המשלחת של ארצות-הברית למכביה. באותם ימים הייתי יו"ר מחלקת הכדורסל של מכבי תל אביב ולמקום הגעתי עם שניים מעוזרי הנאמנים והיעילים, שמואל מחרובסקי (שמלוק) ואמנון שליין כדי לקבל פניו של אותו כדורסלן שטרם הכרנו.
מכבי תל אביב ב-ynet ספורט:
- סופו נחת בארץ: "הופתעתי מאובדן האליפות"
- המחליף של דריק שארפ: אלון שטיין
- ג'ו אינגלס: "שמעתי שתל אביב נהדרת"
זמן קצר לפני המכביה קיבלתי שני מכתבים משני מאמני צעירים, שמוליק יעקבסון ז"ל ואהרונצ'יק קפלן ששהו במחנה אימון בארצות-הברית. הם סיפרו לי שבמשלחת למכביה מגיע כדורסלן יהודי מדהים מאוניברסיטת אילינוי וביקש ממני לשכנע אותו לעלות ארצה ולשחק במכבי תל אביב. טל, כך הסבירו לי, נבחר ל"אול-אמריקן", אחד מעשרת השחקנים הטובים בכל האניברסיטאות והקולג'ים ברחבי ארה"ב, ביצועיו על הפרקט הם פשוט "בלתי-אפשריים".
הצגנו את עצמנו
בפני השחקן הלא גבוה במיוחד (1.87 מ') ונסענו אחרי האוטובוס של האמריקאים לכפר המכביה, שם הזמנו אותו למשקה ושוחחנו עימו. טל, צעיר חביב ונעים הליכות התגלה גם כיהודי גאה וסיפר לנו שאביו שהה בארץ ישראל במשך שנים אחדות בשנות ה-20 (עבד בין היתר בהקמת תחנת הכוח של רוטנברג, היום חברת החשמל) וכי גם סבו שהה ועבד עוד קודם לכן בארץ.
במשך כל ימי המכביה נשארנו צמודים לאותו שחקן אדיר אשר באמת היה מ"עולם אחר", כשאמנון שליין, היחיד מאתנו שהחזיק במכונית כיהן כנהגו הפרטי של הידיד החדש שלנו אותו לקחנו למסעדות, מועדוני לילה וגם לטיולים בארץ. כאשר נפרדנו, אמר לי ברודי שבאופן עקרוני הוא מוכן להגיע לישראל ולשחק אצלנו, אלא שקודם לכן רצה לשוב לאילינוי כדי להשלים את תואר ה"מאסטר".
נשארנו בקשר במכתבים ובקיץ 1966 הוא בישר לי כייגיע לסיבוב משחקים באירופה עם קבוצת "אול-סטארס", אותה הרכיב המאמן ג'ים מקגרגור, מהראשונים שהבינו כי אפשר "למכור" כדורסלנים אמריקאים לקבוצות ביבשת הישנה.
קבענו להפגש ב"פיומיצ'ינו", נמל התעופה של רומא, שם עמדה הקבוצה שלו לנחות כדי לפתוח בסיבוב ההופעות. טסתי לרומא, חיכיתי לו במסעדת השדה, ישבנו במשך כשעתיים וקבענו שבתום הסבב באירופה יגיע לישראל. אמרתי לו אז, בין היתר, שאמנם לא אוכל לשלם לו משכורת גבוהה (600 דולר לחודש ודירה) אך אדאג להפוך אותו ל"מלך בישראל". ברור שגם דיברתי אל הרגש היהודי והציוני שלו וטל אכן שוכנע שמקומו עמנו בארץ הקודש. (למען האמת הוא חשב אז להשאר בישראל לשנה ולהחליט לאחר מכן על המשך הדרך, אולי ב-NBA באחת הקבוצות שחפצו בו) .
טל הגיע בסתיו 1966 מהמטוס בלוד רצה לעבור מיד במגרש שלנו. כך הגענו, שוב במכונית הקטנה של אמנון שליין, למגרש (הפתוח, כמובן) המיתולוגי של מכבי תל-אביב ברחוב מכבי (איך לא?) במרכז תל-אביב וטל ביקש לערוך אימון קצר. לעיני מאות אנשים, לרבות ילדים, הציג תרגילים מהממים ואנחנו הבנו שהצלחנו להביא לקבוצה שחקן שכמותו לא ראו עוד מעולם בישראל.
היתר הוא כבר היסטוריה. וכאשר שואלים אותי מאז על טל ברודי, אני תמיד משיב: "יש תקופה בכדורסל בישראל לפני ברודי ותקופה אחרי ברודי". למען האמת (וגם הסיפוק האישי שלי) אימצו כל מומחי ואוהבי הכדורסל בארץ את המשפט הזה. טל אכן הביא למהפך מוחלט בכדורסל בישראלי. וכאשר ממשיכים לשאול: "מה הוא עשה בדיוק על מגרש?" אני משיב: "מה הוא לא עשה?"
טל היה מהיר כסופה, נכנס לסל במהירות מסחררת וקלע בשתי ידיים תוך הטעיות מדהימות, הוביל ומסר כדור בדיוק מפליא, קלע באחוזים גדולים ביותר מחצי מרחק ומרחק, שמר וגם קפץ לריבאונד. כפי שאמרתי - " מה הוא לא עשה?"
עכשיו הוא בן 70, עדיין בעל הופעה ספורטיבית, יהודי גאה, אזרח נאמן של המדינה, שגריר נודד ויעיל של ישראל ברחבי תבל, אדם חביב ופתוח. מהזוכים הראויים ביותר בפרס ישראל והאיש שנכנס לתולדות המדינה בעזרת המשפט הניצחי אחרי הניצחון על צסק"א מוסקבה: "אנחנו על המפה ונישאר על המפה, לא רק בכדורסל אלא בהכל".
הרשו לי לאחל מפה עוד שנים רבות ומאושרות לאותו ספורטאי ענק. לטל ברודי מהעיר טרנטון בניו-ג'רזי, בן למשפחה ציונית, שהיה באמת ל"מלך בישראל".
לפנייה לכתב/ת 
