רבותיי, 1928 חוזרת

החלטת הפרלמנט הבריטי נגד פעולה בסוריה והיעדר הרצון של נשיא ארה"ב להורות על תגובה צבאית מהווים תזכורת להתקפים קודמים של משיחיות העורגת לאוטופיה. בעבר אפשרו תקוות שווא שכאלה לרודנים להעצים את כוחם ובכך להפוך את המלחמות לאכזריות יותר. לכן, אין סיבה לצפות לסוף טוב גם הפעם.

התקדים נקבע במאה שעברה לאחר מלחמת העולם הראשונה. פציפיסטים, במיוחד בבריטניה, קידמו מדיניות של פירוק חד-צדדי מנשק. הם היו משוכנעים שאם המנצחים, כולל ארה"ב וצרפת, ינטרלו את צבאותיהם, גרמניה תעשה גם תעשה כך, ועידן המלחמות ייעלם סופית. כתוצאה מכך, באקט חגיגי למדי, הצרפתים והאמריקנים חתמו ב-1928 על אמנה בדבר אי-חוקיותה של המלחמה וקראו למנהיגי אומות העולם ליישב את מחלוקותיהם בדרכי שלום. עשרות מדינות חתמו, ופחות מעשור לאחר אימת המלחמה, אלו המאמינים באוטופיה הבטיחו לעולם שהסיוט לא יחזור על עצמו.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בזכות התלבושת האחידה / חגי לביא

אמנה זו התמוססה תוך מספר שנים, בעקבות פלישת יפן למנצ'וריה ופעולות צבאיות נוספות. גם חבר הלאומים ומאמצים אידיאליסטים נוספים הוכחו כחסרי תועלת ובמקום להביא שלום, חוסר האונים בפני עלייתו של היטלר הביא במהרה לאסון.

כיום, גם אלו המאמינים באוטופיה זהירים יותר. חברי הפרלמנט הבריטי שהתנגדו לפעולה צבאית בסוריה דרשו הוכחה חותכת לשימוש בנשק כימי נגד אזרחים על-ידי משטרו של אסד. התמונות של מאות הרוגים ופצועים, כולל ילדים, לא הספיקו. ההאזנות ומידע מודיעיני נוסף הקושר את כוחותיו של בשאר אסד לפשע זה לא היוו הוכחה חותכת. מבחינתם, פקחי האו"ם צריכים להביא דגימות ולנתחן. לאחר מכן, מועצת הביטחון, הכוללת את רוסיה וסין, תבחן את הממצאים - עוד דרך לעיכוב ולהתחמקות. במילים אחרות, בעוד המתנגדים לפעולה נגד סוריה ולעצירת פשעיה אינם מדברים ישירות על הכרזת המלחמה כ"בלתי חוקית", הם עושים זאת על-ידי הצבת סטנדרטים לא-מציאותיים, כפי שהיה ב-1928.

הנשיא אובמה לא השתמש בתירוץ של "הוכחה חותכת" להצדקת התחמקותו, אלא בהשגת אישור הקונגרס ומכיוון שהקונגרס בחופשה, התהליך לא יתחיל בשבועות הקרובים. בניגוד לכך, לפני שנה, כאשר אובמה התריע נגד השימוש בנשק כימי, לא היה כלל אזכור של הקונגרס, כמו גם בהצהרות רבות נוספות על תגובה אמריקנית.

צלה של המלחמה בעיראק מהלך אימים על ארה"ב ובריטניה. ההצדקה למלחמה אז הייתה מבוססת על האשמות בדבר אגירה של נשק כימי וביולוגי על-ידי סדאם חוסיין. ה"אקדח המעשן" לא נמצא מעולם ואחרי שסדאם הופל נוהלה המלחמה באופן שהביא למלחמת אזרחים מתמשכת ולאלפי נפגעים בקרב הכוחות האמריקנים והבריטים.

אך ההשוואה מלאכותית - העדויות על שימוש בנשק כימי בסוריה אינן מבוססות על דו"חות מודיעין עלומים, והתגובה הצבאית המוצעת אינה כוללת כוחות קרקעיים. ההשוואה לעיראק היא תירוץ להימנע מכל סוג של תגובה צבאית, בתקווה שהאיום יעבור מעצמו.

כפי שנראה בפרלמנט הבריטי, תקוות השווא על כך שמילים יכולות להחליף פעולות ולהשפיע יותר מאשר כוח צבאי, היא נחלתם של רבים. כך בנאומיו של אובמה וכך אצל מנהיג האופוזיציה הבריטי, אד מיליבנד. לגבי סוריה, מילים אלו חשובות במסר שלהן כלפי פושעי המלחמה והקורבנות: לא לצפות להתערבות מבחוץ, לפחות לא בזמן הקרוב. התקדים האוטופי נוצר, מלחמת האזרחים תימשך ועלולה לכלול שימוש נוסף בנשק כימי.

לא פחות מטריד, ההנהגה האיראנית יכולה להמשיך במאמציה להשגת נשק גרעיני. האזהרות של אובמה בדבר חציית הקו האדום על-ידי טהרן התבררו כלא יותר ממילים, ללא תוכן ממשי מאחוריהן. ולגבי ישראל, כל ציפייה לפעולה אמריקנית לעצור את איראן הולכת ומתרחקת. במזרח התיכון, משיחיות והאמונה באוטופיה אינן מצרך מבוקש.

ג'ראלד שטיינברג, פרופ' למדעי המדינה בבר-אילן ונשיא מכון המחקר NGO Monitor

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il