כל הממים של החגים

מזה מאות עד אלפי שנים (ככל הנראה), בכל שנה (נראה לנו), חוזרים להם החגים. מראש השנה, סוכות יום כיפור ועד שבועות. מחזוריות המקפלת בתוכה מצוות ומנהגים אך גם בדיחות, ששמרו עלינו כעם, יחד עם צה"ל.

עם השנים נוצרה בעיה. שהרי אותן בדיחות, כמו זה שהמלח הגיע למצרים עד הביצים, כבר נמאסו. אבל, לא אלמן ישראל (אלא גרוש פעמיים) וכעת יש לנו האינטרנט, תרבות הרשת והממים. ספציפית יש אימג' מאקרו - אותן תמונות שנועדו להעביר רגש, אותו רגש תמיד, ושמשתלבות עם אותם חגים. שנתחיל?

נניח, בכל שנה עולה השאלה הזו. כאילו, חופש גדול. היוש! כיתה א', בום חג, הי! שוב חג חג חג. זהו. חודשיים עד חנוכה. כאילו למה? סוג של טרוליזם אם תשאלו אותנו.

ומכירים את זה שיש שנים שכל החגים יוצאים על רביעי-חמישי? 

מה לא מכירים? טוב, אולי תזדהו עם משהו באחד החגים הבאים.

לראש ולא לדג

החג הראשון בו נדון הוא - הפתעה - ראש השנה. בין מנהגי החג - משלוח שנות טובות וירטואלית מכוערות שעשיתם לבד בצייר של חלונות וארוחות משפחתיות. כמו כן נהוג בקהילות מסויימות לקיים את הריב האחרון של השנה שחולפת ואת הריב הראשון של השנה הנוכחית - אצל מי עושים את החג? ככתוב: ומין האוכלים האלה יאכיל לכם.

אגב, שון בין, אנחנו עוד נחזור אליו. תודו שהופתעתם. ועוד מנהג הפעם דתי מטאפורי, שלנו החילוניים, ובכן,אנחנו לא בטוחים אם הבנו אותו עד הסוף. תשליך: 

ועוד מנהג, הפעם בכל בית ישראל. המתנות מהעבודה - התלושים. היתרונות: אין. החסרונות: בדרך כלל לא כדאי לקנות איתם כי מפסידים את ה-4 ב-100. וגם זה 90 שקל במקום 100 בסופר. החיסרון הכי גדול: הם טובים רק לזמן קצוב. הזמן הזה שנכנה X הוא בדיוק מספר הימים בהם התלושים תקפים פחות מספר הימים עד לתאריך האחרון - כשעה לפני חצות. רגע הגילוי נראה כך:  

ועוד בראש השנה. שימו לב: למרות המנהג  ולחצי הסביבה, אל תאכלו יותר מדי. אתם זוכרים את ההוא שאכל יותר מדי חג והתעלף למוות על הצלחת באמצע השולחן?

מה את צמה עולמית

ומחגיגות השנה החדשה, לתוגת יום הכיפורים. אולי המועד עם הקונצנזוס הכי גדול בציבוריות הישראלית. שהרי אין חוק שאומר שאסור לנסוע במכוניות לדוגמה. ובכל זאת, נראה כי ישראל מכבדת את היום הקדוש לרבים. מצד שני, יש שיאמרו שיכול להיות שגם לאבנים שנזרקות לעתים מגשרים וכמעט הורגות נהגים שכן החליטו לנסוע, יש גם חלק בעניין. בואו פשוט נסכים: כך או כך, בסופו של דבר מדובר במועד מאוד חשוב. גם לחילונים שמסתייגים או מנסים להשתלב, גם למשתלבים, גם לדתיים שפתאום יכולים להסביר דברים.

ואם בחילוניים שלא מבינים עסקינן, זוכרים אותו מהשכונה, או ממופעי סטנדאפ בשנות התשעים? נו, ההוא עם החולצה חגיגי, כיפה ואדידס שקדוש ליום אחד. אגב, זה גם אותו אחד ששולח שנה טובה קולקטיבית וכשאתה מחזיר "גם לך" הוא שואל - "מי אתה?".

ולכל השאר:

 ומהצד השני יש גם אותה - ליברלית שכמותה.  

באפריקה, אגב, לא יבינו:

אה, וגם: מכירים את זה שחילונים כבר לא אומרים "צום קל" אלא כמו הדתיים "צום מועיל" כי צום לא אמור להיות קל ככתוב "ועיניתם את נפשותיכם"? נכון שזה מעצבן?

ואת זה שיפה מדי והשם סולח לו? מכירים?

אתה לא רואה שאנחנו הסוכות עכשיו?

לחג הבא, אנחנו רוצים שתשבו רגועים יפים, בסוכה. מדובר הרבה יותר אופטימי ופחות מלחיץ. בסך הכל נזכרים שהיו בני ישראל יושבים בסוכות לאחר יציאתם ממצרים. המנהג הראשון בו נדון הוא שבעת המינים. ארבעה? טוב טעות נפוצה של חילונים. עוד עניין הוא שכדאי לדבר עליו, שאנחנו פשוט לא מבינים קשור באחד המינים הללו.

מנהג שני שנדון בו הוא האושפיזין. האורחים שבאים לסוכה ושמחים איתנו יחדיו. כלומר, כל עוד אין יותר מדי.

חשוב גם שיגיכו לסוכה אורחים נורמלים ולא סייקוז.

ומנהג אחרון ובאמת מוצלח: שמחת בית השואבה. זכר לשפיכת מים על המזבח בימים עברו, כי לפי האמונה בחג הסוכות דן אלוהים את בני האדם האם יזכו לשנה שחונה או גשומה. הגשם בדרך כלל אכן יורד בסוכות ומרטיב את הקרפ האדום שהורס את הסדינים של הסוכה. השמחה מצידה, כל כל כך גדולה, שנאמר בתלמוד:  

גבר, שים חתורה! 

לאחר שבסוף סוכות מסיימים לקרוא את בתורה (לא רוצים להרוס אבל חזק!), הגענו לשמחת תורה כדי לחגוג את זה. הנוהל: הקפות עם ספר התורה שיצא מארון הקודש וכן, נישוקו של הספר. לא פעילות מומלצת לבריאן חסר המזל.

אוקיי, ומוסרים לנו עכשיו שיש גם הקפות שניות. עם צאת החג ואז אפשר באמת לשמוח עם כלי נגינה. לא חייבים אם לא בא לכם זה רק מנהג.

וזהו

תם ונשלם סדר הממים. אתם וודאי לא חושבים על זה אפילו אבל עם כל הבלגן של החגים, האורחים, האוכל, התקופה הקשה באמת מגיעה אחר כך. יודעים מה? עדיף באמת שלא תחשבו על זה.

ועוד דבר חשוב: תמיד זכרו שלא משנה אם השאלה היא למה לא עשיתם את מה שהתחייבתם לעשות, למה אתם והאישה לא מדברים כבר כמה ימים, למה הילדים ברחו או למה העלתם 11 קילו בחודש. התשובה תמיד תהיה זהה.

השתתף: אהוד קינן