מיכל צפיר: מה עזר לי לרזות פי 3 מהר יותר

אם לפני שש שנים היו אומרים לי שספורט יהיה חלק משגרת יומי, "זמן איכות" שלי לעצמי עם עצמי, הייתי: א. מתה מצחוק ב. הולכת לאכול משהו. ג. כל התשובות נכונות. כילדה לא אהבתי את שיעורי הספורט, ומצאתי כל דרך אפשרית להתחמק מהם. כאדם בוגר, עשיתי ספורט מדי פעם "כי צריך", ובעיקר בגלל ההזדמנות לנשנש עוגה מצוינת וקפה הפוך גדול בבית הקפה שליד המכון. פיצוי הולם לאחר שהתאמצתי, הזעתי ושרפתי קלוריות, לא? זאת הייתה מערכת היחסים שלי עם פעילות גופנית במשך שנים, עד שהכל השתנה.

• את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד
  

הכתבות הקודמות של מיכל צפיר:

• הדיאטה של מיכל צפיר: איך נלחמים במתוק? 
• מיכל צפיר חושפת: הדיאטה שבה רזתה 30 קילו
  

למען הסדר הטוב והפרוטוקול: אפשר לרזות בלי לעשות פעילות גופנית. לרדת במשקל זאת מתמטיקה פשוטה: כמות הקלוריות שמוציאים צריכה להיות גבוהה מכמות הקלוריות שמכניסים לגוף. אבל כדי לנהל אורח חיים בריא - כדאי, רצוי והכרחי לעשות פעילות גופנית, בגלל שהיא תורמת לשיפור מצב הרוח, לבניית מסת השריר, לחיזוק השלד ולחיטוב הגוף.

כמה חודשים לאחר שהתחלתי בדיאטה האחרונה, נסעתי לחופשה בלונדון, עדיין עם עשרות קילוגרמים עודפים. אמנם כבר הייתי בתהליך של שינויי הרגלי התזונה, אבל הגרמים ירדו לאטם. לאט מאוד, 400-200 גרם בשבוע. זה היה די מתסכל, כי עם עודף המשקל שלי ציפיתי לקצב מהיר יותר. לונדון. בכל זאת, חופש זה חופש, וחלק מהכיף זה ליהנות מהמסעדות שיש לעיר הגדולה להציע. לנשנש פופקורן מתוק, נאצ'וס עם רוטב גבינה וכל מיני.

לא ממש שמרתי על עקרונות תזונה נבונה באותו הטיול. ההבדל הגדול היה שהלכתי. חרשתי את העיר לאורכה ולרוחבה. מהבוקר עד הלילה הלכתי. הלכתי. הלכתי. הלכתי. הבנתם. כשחזרתי הביתה, רצתי כמובן להישקל, ובלבי אני מקווה שלא עליתי יותר מדי. הגילוי היה מרעיש, שחור על גבי משקל - ירדתי כמעט קילו בשבוע - פי שלושה מקצב הירידה הרגיל שלי.

החלטתי לעשות את הצעד והתחלתי לצאת להליכות יזומות בשכונה - אם זה עבד שם, למה שזה לא יעבוד כאן? יצאתי לצעדות לבד. העדפתי את הגמישות בלוחות הזמנים ולא להיות מחויבת לאף אחד. לא רציתי לאבד את המומנטום בעודי מחכה לזמן המתאים למשהו אחר. בכל פעם שהיה לי זמן פנוי - ללא תירוצים ודחיות - הייתי לובשת את תלבושת הפעילות הגופנית הקבועה שלי באותם ימים - חולצה לבנה גדולה וטייץ ורוד, ויוצאת לדרך.

התחלתי עם הליכה קצרה של עשרים דקות בערך מסביב לשכונה, פעם בשבוע. להזכירכם, אני עם עודף משקל של עוד 30-25 קילוגרם - לא פשוט לסחוב את זה ככה בגאון בשכונה, ועוד עם טייץ ורוד. אבל ההליכה הזאת עשתה לי הרגשה טובה, אז המשכתי ללכת.

הזדמנות לנשנש עוגה ליד המכון. מיכל צפיר לפני הדיאטה(צילום: יח"צ)

התחלתי לרוץ, במקרה

כאמא לתינוקת, התחלתי לצאת לסיבובים עם העגלה, ללוות את הילדות לגן ולבית ספר ולפעילויות של אחר הצהריים. ניצלתי כל הזדמנות ללכת. והמשכתי ללכת. בכל פעם מגדילה את הסיבוב ומאריכה את הדרך. ואז התחלתי לרוץ. לגמרי במקרה. יום אחד יצאתי לצעדה עם חברה, ובעודנו צועדות במרץ היא מציינת בפני שאני מהירה מאוד, ושואלת: "למה את לא רצה, בעצם?", ופתאום התחלתי לרוץ, בלי לשים לב, כמעט. בזכותה שברתי את המחסום הפסיכולוגי: "אין מצב שאני מסוגלת לרוץ".

הבנתי שפעילות גופנית היא חלק בלתי נפרד מאורח חיים בריא - נפש בריאה בגוף בריא. כשהתחלתי ללכת לא הצבתי לעצמי מטרה - לרוץ, פשוט נהניתי מההישג היומיומי והתמכרתי לתחושה הטובה של להיות בתנועה, להתמלא באנרגיה, להיות מלאת מרץ, להזיע, לזוז, ולהרגשה של "אחרי". בזכות ההליכה קצב הירידה במשקל עלה, סבולת הלב-ריאה השתפרה, הטיולים עם העגלה התרבו והתארכו ואפילו שמחתי ללכת לבריכה עם הבנות. הירידה במשקל היא ערך מוסף, ולא המטרה עצמה.

הרגשתי שאני מתקדמת אל המטרה, שינוי אורח החיים שלי, והחלטתי שאם כבר התמכרות - אני בוחרת בספורט ולא בפחמימות. היום הספורט הוא חלק משגרת יומי. יעיד על כך מדף בגדי הספורט בארון שלי, שהחליף את התלבושת היחידה ההיא. אני רצה שישה עד שמונה קילומטרים, שלוש-ארבע פעמים בשבוע, עושה אימוני כוח, שיעוריי טייבו ורוקדת. ה"צריך" הפך ל"צורך". אבל אין ספק שהמרחק הכי ארוך שהלכתי היה בין "להחליט" ל"לעשות". 

התמכרה לתחושה הטובה בריצה. מיכל ויואב צפיר(צילום: ענת מוסברג)

אז מה עובד בשבילי?

להתקדם בהדרגה

כי הרי אין קיצורי דרך. גם ריצה של שישה עד שמונה קילומטרים מתחילה בצעד אחד, או בעשרים דקות הליכה.

להתייעץ עם מאמן כושר או איש מקצוע

לבנות תוכנית אימונים שמתאימה ליכולות ולא לאמץ את הגוף ולגרום נזקים.  

לעשות ביחד

"ביחד" פנים רבות לו. בתחילת הדרך העדפתי שלא להיות תלויה בלוחות זמנים של אחרים. היום אני אוהבת לרוץ בחוץ, לראות את האנשים הקבועים, ללכת עם הבת שלי למגרש כדורסל, לעשות טיול בשכונה, ללכת עם הגדולה לשיעור במכון הכושר או לקבוע עם חברה לסיבוב הליכה.

לשמוע מוזיקה

מוזיקה טובה מנעימה לי את ההליכה. רכשתי לי מכשיר ייעודי להליכות, יואב הוריד לי מוזיקה לנגן, ועם השירים המסלול התארך, ומצאתי את עצמי מוסיפה פעם נוספת בשבוע להליכה.

לגוון

הגוף מתרגל ומשתעמם וכך גם אני. לכן חשוב לי מאוד לשנות ולגוון את שגרת האימונים, לשנות את מסלולי הריצה, להתנסות בסוגים שונים של פעילויות, להוסיף שיעורי כוח, מתיחות, ומדי פעם לעשות פילאטיס ויוגה לנשמה.

השגרה והשעמום הם אבן נגף בתהליך השינוי, לכן חשוב לי כל הזמן לשמור על עניין וריגוש.

לפרגן לעצמי

כמו שאני משקיעה במראה שלי כשאני יוצאת לפגישה או לבילוי, כך אינני צריכה להתעמל בבגדי הבית. אני נהנית להיראות טוב בבגדים מחמיאים ונוחים. היו שלום, טוניקה לבנה וטייץ ורוד!

מכשירי התעמלות ביתיים כמו משקוליות לרגליים ולידיים, כדור פיטבול, גומייה למתיחות ותרגילים בבית, או בקבוק מים מדוגם בזווית הנכונה ועם מקום לאחיזה - כל מה שעושה לי נעים וכיף לעשות ספורט בבית, במכון או בחוץ.

להציב לעצמי אתגרים

להאריך את המסלול, להוסיף עוד עלייה, לעלות את המשקולות ו...

לתכנן

תור למספרה אני קובעת מראש? קובעת. שיננית לילדות אני קובעת מראש? קובעת. להמשיך? גם את הספורט שלי אני קובעת מראש – מתכננת בדיוק ומפנה את הזמן הדרוש, כי זה חשוב לי. תכנון מוקדם הוא חלק בלתי נפרד מהכניסה לשגרה ומהתרגולים של אורח החיים החדש.

המידע המלא בספר "מיכל צפיר - כל אחד יכול לחיות חיים בריאים יותר ", בהוצאת מיכל צפיר