שתהיה לכם שנה ירוקה

סערת הרשת התורנית שהתרגשה עלינו לאחרונה ביחס למידת מהימנות טענתו של השר לפיד בראיון ל"7 ימים" שלפיה מעולם לא עישן מריחואנה, התמקדה כולה בשאלת יושרתו של כבוד השר ובשאלת תבונתו התקשורתית. מאידך, לא עלה שום הרהור ביחס לשאלת האיסור על עצם השימוש במריחואנה.

עד כמה שהאפשרות לחבוט בשר מרגשת ומסעירה, הרי שהדיון המהותי והחשוב צריך להיות דווקא במשמעות הגישה המבטלת הזו כלפי מעשה המוגדר בחוק כעבירה שעונשה המירבי שלוש שנות מאסר. דיון שעניינו חשיבה מחודשת לגבי חוכמתו וצדקתו של האיסור הפלילי על השימוש במריחואנה והחזקתה.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

הדסה בטיפול נמרץ / יואל דונחין

אקדים ואנקה את עצמי מכל חשד: מעולם לא השתמשתי במריחואנה, מעולם לא הצבעתי ל"עלה ירוק", מחצית מחיי הבוגרים הוקדשה לאכיפת החוק נגד עברייני סמים, ובמחצית השנייה - אני מתפרנס מייצוג חשודים ונאשמים בעבירות סמים. במילים אחרות, על פניו יש לי אינטרס אישי ישיר שהאיסור הפלילי על מריחואנה יימשך וייאכף ביתר שאת, ובכל זאת אני סבור שהאינטרס הציבורי הכולל מצדיק ביטול של האיסור הזה כלפי בגירים, למעט מי שנוהגים תחת השפעת החומר.

נימוק אחד מצוי במספר האנשים שהתנסו או משתמשים במריחואנה, העומד בהערכה זהירה על מאות אלפים. חוויית השימוש נקשרת אצלם כחלק מתרבות הפנאי. לא, הם לא כאלה שמעבירים את יומם באובדן חושים מוחלט על שפת ימה של גואה, אלא מי שסתם בסוף היום או השבוע, נהנים לשאוף מעט מאדי העשב הירקרק.

נימוק שני, מצוי ביתרונות והתועלות המוכחים של השימוש במריחואנה, במיוחד בהיבט הרפואי שם היא משמשת מחוללת פלאים, במקום שבו לעיתים שום תרופה אחרת אינה מועילה. ובהקשר הזה מומלץ לשמוע את דעתו של ד"ר סנג'אי גופטה, מהנוירוכירורגים הבולטים בארה"ב, שהיה בעבר מהמתנגדים לאישור השימוש במריחואנה וכיום מכה על חטא. על הרקע הזה, נראה האיסור להשתמש במריחואנה אבסורדי, ואבסורד זה מתחדד עוד יותר, לנוכח ההיתר להשתמש בחומרים כמו הטבק והאלכוהול, שבהם יש בעיקר פוטנציאל נזק והתמכרות ממשי.

נימוק שלישי, נובע מזווית הסתכלות תועלתנית-כלכלית. שוק המריחואנה כיום הוא "שחור". למדינה אין שום פיקוח בריאותי על איכות הגידול והשיווק של המוצר, המוחדר לגופם של מאות אלפים מתושביה. היא אינה גובה שום מס מרווחי המכירות הנכבדים, המתגלגלים ברובם לידי עבריינים מקצועיים. יתרה מכך, היא מוציאה סכומים משמעותיים על אכיפה חסרת תכלית ברובה. חלק גדול מתיקי המשטרה נסגר, והחלק שמגיע לטיפול בתי המשפט מסתיים בעונשים מינוריים. רבים מהחשודים ומהנאשמים בעבירות של החזקה ושימוש במריחואנה הם אנשים נורמטיביים, שתדמיתם החיובית נפגמת בתיוג פלילי, ושגרת חייהם היצרנית נפגעת ולעיתים נהרסת. ביטול האיסור החוקי יביא באופן מיידי לחיסכון בהוצאות הללו ובפינוי משאבים לאכיפת עבירות מזיקות יותר.

אך בכך יהא רק משום "חצי המלאכה". בשלב השני ראוי לשקול ניתוק של השוק הזה משליטיו העבריינים והעברתו לפיקוח ממשלתי, בדומה לשינוי שהונהג לאחרונה במדינת קולורדו בארה"ב: מכירה ברישיון בלבד, גידול בפיקוח בריאותי, והכי חשוב - מיסוי. מופרך? הזוי? בלתי מוסרי? אולי, אבל לא שונה במאומה מהאופן שבו נוהגת המדינה בשוק הסיגריות, האלכוהול וההימורים.

השינוי התפישתי הזה בנוגע למריחואנה מוצדק ומתבקש. הוא גם מגלם בתוכו חשיבה רעננה, יעילה ופורצת דרך, בעצם כל מה שאמור להיות בפוליטיקה חדשה, שפירושו כנראה שנחכה עוד הרבה מאוד זמן עד שזה יקרה אצלנו.

עו"ד קובי סודרי

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il