הימים הנוראים של השד העדתי

הנה באה עוד שנה והיא שוב תהיה רעה לרבים מאיתנו, בעיקר לילדים שמהם נלקח הדבר הבסיסי ביותר - היכולת לחלום. ישראל במתכונתה הנוכחית לא מאפשרת לילדי הפריפריה לחלום. רובם מזרחים, אך יש בהם גם יוצאי ברית המועצות לשעבר, בעיקר מהרפובליקות האסיאתיות, וגם יוצאי אתיופיה, שלא לדבר על ערביי ישראל. בימי תשובה אלו עלינו להצביע על הקשר בין מדיניות, עיוורון, ילדים וחלומות.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

שתהיה לכם שנה ירוקה / קובי סודרי

אז ברשותכם, בואו נעסוק בילדים, אלו שאמנון לוי הראה שאין להם תקווה ולא זיק בעיניים. האם ניתן להוציא אותם מהמעגל של המוּחלשוּת? בישראל 2013 המשאב היקר ביותר הוא הקרקע, ודרך הקרקעות ניתן לשנות את המסלול של הילדים. הקרקע היא דרך מצוינת להכנסות למועצות מקומיות שיאפשרו לשנות את ההשקעות בחינוך ועוד. אולם כידוע לרבים משאב הקרקע הוקצה באופן לא שווה לחלק מהאוכלוסייה, בתחילה עבור חקלאות. כיום משמשות הקרקעות בעיקר לתעשייה ול"הרחבות".

רשויות מקומיות מרוויחות את כספיהן ממסים - מסי עירייה וארנונה על תושבים ועל עסקים ואזורי תעשייה. מה עשו כל אותן רשויות מקומיות שחיו משטחי שיפוט שברובם הורכבו משטחי חקלאות? הן המירו את ייעוד הקרקע וכעת יש עליה מבני תעשייה ועסקים משגשגים. די לנסוע בכביש החוף ולהביט לצדדים בחלקים מסוימים על מנת לראות את "שינוי ייעוד הקרקע".

בואו נבדוק מה קורה בישראל מבחינת שטחי תעשייה ומספרי תושבים. הנה על קצה המזלג דוגמה קטנטונת וכאלו יש עוד עשרות, אם לא יותר:

1. למועצה האזורית מטה יהודה יש כ-600 אלף דונם לעומת 44 אלף דונם של העיר בית שמש והם לא מוכנים "לשתף" את האדמות.
2. כ-90% מאוכלוסיית ישראל מתגוררת בשטחי שיפוט של יישובים עירוניים (עיריות ומועצות מקומיות) המהווים 13% משטח קרקעות המדינה. לעומת זאת, 81% משטחי המדינה מצויים בחכירתן של המועצות האזוריות ובשנים האחרונות נגרעו רק 0.01% מאדמותיהן לטובת היישובים העירוניים.
   

לא צריך להיות גאון הדור על מנת לנחש מי מתגורר ביישובים העירוניים ומי גר במועצות האזוריות. בזמנו שלחה הקשת הדמוקרטית המזרחית מכתב לשר הפנים בבקשה לבטל לחלוטין את המועצות האזוריות בישראל על מנת לשנות את יחסי החלוקה הללו. זכורה לי זעקתו של שמואל ריפמן, יו"ר מרכז המועצות האזוריות בישראל וראש מועצת רמת הנגב, נגד הקשת הדמוקרטית המזרחית. הוא טען שהשנאה היא זו שמעוורת את עינינו ואף הגדיל וגייס את הציונות למאבק ב"גזלני הקרקעות" וחיבר את הקשת לכרישי הנדל"ן.

העיוורון המתמשך במוסדות השלטון שאימצו את תפישת ההגמוניה, ובעקבות כך ממשיכים לסייע למיעוט בישראל לצבור נכסים ולשעבד את ההמון, אינו מעניק משמעות לברכת שנה טובה לרוב העם. מצד שני, אני בטוח שלחלק מאיתנו תהיה זו שנה מעולה. לאחרים תהיה זו שנה של עיוורון והמשך צבירת נכסים על גבם של המוני העם, בעיקר לילדים המזרחים שימשיכו לחיות תחת הדיכוי הכלכלי-תרבותי בישראל ללא אפשרות לחלום קדימה למקצועות כאלו ואחרים. אך מי יודע, אולי זו תהא זו שנת הגאולה? אולי יקום מישהו, יחליט לחלק את משאב הקרקעות אחרת וישנה את הדרך שבה ילדי הפריפריה, ברובם מזרחים, חולמים? תחשבו על זה בחג.

ד"ר הני זובידה, מרצה בכיר בחוג למדע המדינה, האקדמית עמק יזרעאל. ובעל הבלוג "ביקורת ולא בהכרח בונה" וחבר בוועד המנהל של הקשת הדמוקרטית המזרחית.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il