כמעט מת בניתוח לקיצור קיבה - ורזה 45 ק"ג

אריק ברון נולד לפני שנתיים מחדש. הוא סבל מעודף משקל וממחלת הסוכרת וחשב שניתוח שרוול יעזור לו להיפטר משניהם ביחד. שבוע לאחר הניתוח, סיבוך נדיר במערכת קרישת הדם בגופו, כמעט והרג אותו. היום, לאחר החלמה ארוכה ולא פשוטה הוא אומר: "אני לא מצטער על כל התהליך ולו לרגע".

בגיל 44 שקל אריק מגן יבנה, נשוי ואב לשלושה 140 ק"ג. הוא עבד כמאמן כדורסל לקבוצות נוער ולדבריו, עודף המשקל שלו לא הפריע לו. עד שבדיקות הדם הראו שהוא מפתח סוכרת. "סוכרת היא גנטית אצלנו במשפחה, ומבחינתי זה היה סדין אדום. ידעתי אחרי שראיתי את ההורים שלי חיים על כדורים, שאני לא מוכן לחיות כל החיים ככה".

אחרי שבדק את האופציות הטיפוליות האפשריות, הגיע בשיתןף הרופא שלו לפתרון של ניתוח שרוול. "זה היה הפתרון הטוב ביותר עבורי כי ידעתי שאני לא אוכל לעמוד בדיאטה שדורשת התמדה לאורך זמן", הוא מסביר. "הרי בכל פעם שאשתי שאלה אותי מתי אני מתחיל בדיאטה, הייתי אוכל שתי פיתות בתגובה".

עוד כתבות דיאטה מעוררות השראה

ב-13 בינואר 2012 התייצב אריק בשערי בית החולים מלווה באשתו ובאמו ובחבריו הקרובים. "כשרק החלטתי על הניתוח, דווקא אשתי ולא אמא שלי היססה כי פחדה מכל ההליך,  אבל אחרי שהסברתי לה את היתרונות והחסרונות, היא הבינה שזה הדבר הטוב ביותר עבורי", הוא מספר בחיוך ומוסיף, "אני בטוח שבשבועות הבאים היא התחרטה על ההסכמה שלה לא מעט פעמים".

אריק ברון. רצה רצה להפטר ממחלת הסוכרת ממנה סבל

כשהתעורר בחדר ההתאוששות, כמה שעות אחר כך, הוא הרגיש שהוא אדם חדש. הוא מספר כי הרופא המנתח ד"ר הדר ספיבק, שהוא קורא לו ולא בצחוק "אלוהים", הגיע מחויך ומרוצה לבקר אותו. "הוא אמר לי שאני כבר יכול לזרוק את הכדורים של הסוכרת. הרגשתי שהמטרה שלשמה עברתי את הניתוח, הולכת ומתגשמת".

יומיים אחר כך יצא אריק לביתו והיה בטוח שאת פרק בית החולים הוא כבר סיים. "הרגשתי טוב, לא הייתי זקוק לכדורים נגד הסוכרת ויצאתי לחיים החדשים שלי, עם שתי מגבלות: לא לשתות יותר מדי מים ולאכול רק אוכל נוזלי לכמה שבועות ראשונים".

בימים הראשונים הוא היה מוקף חברים וקרובים שבאו לתמוך ולעודד בקרניבור הידוע, שנאלץ לצרוך את הסטייקים בצורת שייק. "כולנו צחקנו שכשאני אגיע שוב לאכול אוכל מוצק, נוכל לחזור ולעשות "על האש" בגינה", הוא מספר.

"השבוע שנעלם לי מהחיים"

6 ימים לאחר הניתוח, אריק התחיל להרגיש שמשהו אינו כשורה. הוא היה לבד בבית וישב בגינה בביתו, מעשן סיגריה לאחר ארוחה. "זו הייתה ארוחה נוזלית כמובן ובגלל שלא שתיתי מים, כי ככה אמרו לי, חשבתי שאני מרגיש מסוחרר בגלל השילוב של שתייה לא מספיקה ועישון", הוא נזכר.

גם אחרי שהסחרחורת ותחושת העילפון חזרו על עצמם כמה פעמים במהלך היום, הוא עדיין לא היה מודאג. "אבל אשתי התחילה לדאוג והתחילה להפציר בי להגיע לבית החולים", הוא מספר. "אבל אני לא הסכמתי, כי הייתי בטוח שזה יעבור ואפילו הזמנתי חברים לבוא לראות איתי משחק כדורסל. אחרי שהם הלכו, המצב שלי הלך והחמיר ומצאתי את עצמי שוכב מעולף על רצפת השירותים".

אבל גם אז הוא לא הסכים לנסוע לבית החולים, רק כשהעילפון חזר על עצמו בעוצמה רבה יותר, יחד עם דימום מאסיבי, רעייתו נטלה את הפיקוד על המצב. "מאותו רגע אני זוכר דברים מאוד במעומעם. זה שבוע שנעלם לי מהחיים וכל מה שאני יודע עליו הוא משברי אינפורמציה שאני מלקט מכולם. מה שאני יודע  בביטחון וגם מהסיפורים, בעיקר של אשתי, שאחרי ההתעלפות השנייה, הגיע אמבולנס והטיס אותי לבית החולים".

בבית החולים הוא מועבר במהירות לחדר הטראומה ושם מתחיל המאבק על חייו. ד"ר ספיבק, המנתח, מוזעק מביתו כדי לברר מה קרה ולמה מתחילה קריסה כשהכל נראה כל כך אופטימי.

"שמונת הימים שנעלמו לי מהחיים". אריק ברון(צילום פרטי)

היה רגע שהיה חשש לחיים שלך?

"בהחלט. בגלל שלא הבינו מה קורה לי ולמה אני מדמם בחלל הבטן והרופאים לא מצליחים לעצור את הדימום, הם יצאו אל אשתי שחיכתה בחוץ, ואמרו לה שתתפלל. ממש ככה. היא הייתה בטוחה שאני לא יוצא חי משם, והתקשרה לחברים שלי שיבואו להיפרד".

איך גילו מה מקור הדימום? 

"זה מקרה נדיר וסיבוך נדיר שהיה מאוד קשה להבין מה קורה. למרות חוסר הידיעה ותחושת חוסר האונים, ד"ר ספיבק לא היה מוכן לוותר עליי. הוא זימן צוות של 12 רופאים, שישה היו בחדר הניתוח ו-6 ייעצו באמצעות הסקייפ ורק ככה הבינו מה קרה לי. מדובר בתופעה שקראת portal vain trombosys - קריש דם נתקע בווריד השער".

אתה נחשב לנס רפואי של ממש.

"מדובר במקרה ה-7 בעולם מאז 1854. בבית החולים הודו שהם לא נתקלו במקרה כמו שלי אף פעם. 4 מתוך 6 הרופאים שניצבו בחדר הניתוח המליצו לוותר, אבל ד"ר ספיבק, לא היה מוכן לוותר עליי".

נושא את הגן של קרישיות יתר

8 ימים לאחר שהובהל לבית החולים והיה בין החיים למוות, פתח אריק את עיניו. הוא ראה את אשתו, חברתה הטובה ביותר שהגיעה מארה"ב ואחד מחבריו. "ברגע הראשון לא בדיוק הבנתי מה קורה איתי ומה אני עושה שם", הוא מספר. "ביקשתי דף ועט וכתבתי שלוש שאלות: מה יש לי, מה שלום הילדים שלי והאם מכבי ניצחה במשחק הכדורסל אותו ראיתי ביום שהכל קרה".

אחרי שהתאושש התחיל להבין שחייו ניצלו בנס. "התברר שיש לי גן של קרישיות יתר - פי טי פרומושיין פקטור 8 גבוה, מה שאומר שיכולתי לדמם מכל פעולה כירורגית. בעצם אם מסתכלים על זה באופן מפוכח, יכול להיות שהרצון שלי לרזות הציל את החיים שלי אבל לא רק", הוא מסביר. שכן אחרי המקרה שלו החלו בבית החולים לבדוק את קיומו של הגן הזה אצל מנותחי השרוול.

ומה קרה לתהליך ההרזיה שלך?

"המשיך. הרי הניתוח כבר נעשה, אבל בגלל שעבר זמן, עברתי משלב הנוזלים ישירות לשלב המוצקים, בלי לעבור שום שלב ביניים. רזיתי בחודש הראשון 29 ק"ג. היום אני 45 ק"ג פחות משלב ההתחלה, ויודע שאף פעם לא אחזור להשמין, בעיקר לא אחרי כל מה שעברתי".

איזה תובנות יש לך לאחר כל מה שקרה?

"התעוררתי אחרי 8 הימים האלה עם ההבנה שגן עדן זה פה - שמה זה תולעים ורמשים. הפכתי להיות רגוע יותר, ואני מרגיש שהזיכרון נפגע קלות, אבל זה לא כל כך מפריע. פשוט למדתי לכתוב את הדברים שאני צריך לכתוב לעצמי. בכל מקרה אני יודע שאם הייתי צריך, הייתי עושה את זה שוב".

"הייתי עושה הכל שוב"

עצות הדיאטה של אריק

אל תתלבטו לגבי הניתוח. אם אתם מרגישים שזה הפתרון הטוב ביותר עבורכם - תעשו את זה. אין ספק שדיאטה הדרגתית ומתונה היא הפתרון הטוב ביותר לעודף משקל אבל לא כל אחד יכול לעמוד בזה. חשוב להקפיד על כל התכללים התזונתיים של אחרי הניתוח, כי זה המפתח להצלחה ולבריאות.

עודף משקל זה לא בריא. "אני יודע שהיום אני חי חיים אחרים. אם לא הייתי יורד במשקל, הייתי ממשיך לסבול מסוכרת אולי גם מיתר לחץ דם. אבל למרות ה-45 ק"ג שאיבדתי אני עדיין חושב כמו שמן. להיות שמן זה אופי, זו חשיבה, זה לא המצב הפיזי. אני לא יודעת אם אי פעם אניאחשוב כמו רזה".

שלבו ספורט באופן קבוע. השילוב הכי בריא הוא תזונה נכונה ופעילות גופנית. עצם העובדה ששיחקתי כדורסל כל השנים והמשכתי לאמן, שמר עליי מפני ניוון למרות המשקל העודף. בכל מקרה חשוב לבחור את הפעילות הגופנית שאוהבים ולהתמיד בה. בכלל מאוד מולץ בחיים ךעשות דברים שאוהבים".