לשמור על המסורת / על נבחרת ישראל
נבחרת ישראל הרגילה אותנו שהופעה טובה שלה מייצרת אצלה מומנטום חיובי לקראת המשחק הבא. הערב (20:45, שידור ישיר בערוץ 1) מול אזרבייג'אן, אחת הנבחרות הגרועות באירופה בהופעותיה בחוץ, גם הסגל החסר לא יהווה תירוץ. אורי קופר מתכונן למפגש באצטדיון רמת גן
קבוצת כדורגל חיה הרבה פעמים ממומנטום. כשהיא ברצף ניצחונות השחקנים מרגישים שאי אפשר לעצור אותם. כשהיא בתהליך נפילה לבור לשחקנים קשה לראות את התחתית שלו.
עוד ב-ynet ספורט:
- יורובאסקט: גם מול צרפת לא הלך לישראל
- מוקדמות המונדיאל: שלושער של רונאלדו
- ליגת היהלום: בולט סיים עונה עם עוד ניצחון
במקרה של נבחרת לאומית הסיפור שונה. אתה מנצח משחק ועד שתלבש את המדים שוב כבר תשכח ממנו. אתה מוציא תוצאה גרועה ופתאום יש שלושה חודשים ללמוד ולתקן. אבל למרות הדברים, לנבחרת ישראל דווקא כן יש מיני מומנטומים כאלה, לחיוב ולשלילה.
מדובר בשבועות האלה, הכוללים שני משחקים תוך ארבעה ימים. נבחרת ישראל של השנים האחרונות מושפעת מאוד מאיך שהיא משחקת, ומהתוצאות שהיא משיגה, במשחק הראשון מבין השניים. דוגמאות לא חסרות. תיקו איכותי מול פורטוגל מוביל לניצחון בצפון אירלנד; ניצחון על לטביה ממשיך לניצחון על גיאורגיה; הפסד ליוון ואז לקרואטיה, הפסד לקרואטיה ואז ליוון; תיקו באזרבייג'אן שנגרר לתבוסה מחפירה מול רוסיה. אפשר להמשיך.
לכן, המשחק הערב (ש', 20:45, שידור ישיר בערוץ 1) מול אזרבייג'אן חשוב עוד מעבר לשלוש הנקודות ההכרחיות. לא שאני מאמין גדול שהנבחרת יכולה לעשות משהו ברוסיה - הרי לא ניצחנו נבחרת איכותית במשחק משמעותי 14 שנים - אבל כמיטב המסורת (ולרוב שחקני הנבחרת מסורת חשובה בתקופת החגים) הופעה טובה נותנת פוש קטן לנבחרת ישראל לקראת המשחק הבא.
וכל דבר חוץ מניצחון במשחק הזה יצרף את נבחרת הכדורגל לזו של הכדורסל, בשבוע הבושה של הספורט הקבוצתי הישראלי. אלי גוטמן אמר במסיבת העיתונאים אתמול שאזרבייג'אן עשתה חיים קשים גם לנבחרות החזקות בבית. הוא צודק - רוסיה ניצחה אותה רק עם פנדל בדקה ה-84 וגם פורטוגל ירקה דם - אבל נבחרת אזרבייג'אן היא יצור אומלל במשחקי חוץ, ועל זה אף אחד לא יכול להתווכח.
הנה המספרים חושפי הבושה. מאז נפרדה מברה"מ בתחילת שנות ה-90 והתקבלה לאופ"א כמדינה עצמאית, אזרבייג'אן שיחקה 48 משחקי חוץ רשמיים. היא הפסידה 43 מהם, סיימה 4 בתיקו וניצחה רק משחק אחד (א-ח-ד-!), נגד לוקסמבורג, לפני שלוש וחצי שנים. לא מדובר בטיול חג עבור הנבחרת של גוטמן, לא צריך להגזים, אבל מי שמעיז לדבר על חלום מונדיאל (והם עדיין מדברים) לא יכול להעיז לא לנצח את אזרבייג'אן בבית.
גוטמן אמר אתמול שנשארה לו רק התלבטות אחת לגבי ההרכב, אבל תהיו בטוחים שכמות הפציעות המטורפת העסיקה את הראש שלו במחשבות גם בסעודת ראש השנה. חן עזרא, למשל, שכנראה יפתח בצד שמאל, נמצא בכושר מדהים, אבל שימוש בו משנה את הסגנון שגוטמן הצליח לייצב במשחקים האחרונים - קשר התקפי בצד אחד וחלוץ (עדן בן בסט והחליף אותו אחר כך אלירן עטר) בצד השני. הסגנון הזה הוסיף גמישות לנבחרת, ואפשרות לשנות מערך תוך כדי המשחק.
בנוסף, לעובדה שהנבחרת שיחקה טוב בצורה הזו מול פורטוגל וצפון אירלנד יש כאן מרכיב נוסף. אליניב ברדה, החלוץ הטוב ביותר שיש לישראל (נכון לנקודת הזמן הנוכחית), אפקטיבי כשיש עוד חלוץ לידו ולא כבודד בשפיץ. זו אולי הסיבה העיקרית שגוטמן מעדיף לפתוח עם שחקן בכושר נוראי, איתי שכטר. בגלל הדברים האלה, ההיעדרות של בן בסט היא הקריטית ביותר, ולמרות התקופה הטובה של עזרא, יש מקום לשקול לפתוח בצד שמאל עם עומר דמארי, השחקן היחיד בהפועל ת"א שהגיע לפתיחת העונה.
דבר נוסף שגוטמן אמר אתמול זה שהקו שהנחה אותו הוא "בלי ניסויים". שרן ייני משחק במכבי ת"א מגן ימני, אז גם פה מגן ימני. אופיר דווידזאדה מגן שמאלי, אז גם פה מגן שמאלי. מהדברים האלה אפשר ללמוד שבראשו של גוטמן עברה המחשבה, לפחות בתחילת השבוע, כן לעשות איזה ניסוי בהגנה. למשל, להזיז את אחד הבלמים - יש להניח טל בן חיים - לשחק מגן (עשה את זה באנגליה), וכך להימנע מלתת לדווידזאדה הופעת בכורה ישר במשחק רשמי חשוב.
לדווידזאדה תהיה עבודה הערב. זה לא רק העזרה להתקפה, אלא קודם כל העבודה הרגילה בהגנה. הצד שלו הוא המסוכן יותר אצל האזרים, בעיקר בגלל העזרה של המגן הימני, מחיר שוקורוב, אחד השחקנים הבולטים הנבחרת של ברטי פוגטס. בצד ההתקפי, השחקן המסוכן ביותר של האזרים הוא החלוץ ראוף אלייב.
בכל מקרה, למרות הפציעות והשינויים הכפויים, ישראל, והדברים נאמרים מבלי קשר לסיכוי או לאין סיכוי לעלייה למונדיאל, חייבת לנצח את אזרבייג'אן בבית. אחרת, היא תיכנס לסטטיסטיקה של מעט מאוד נבחרות שלא הצליחו במשימה הזו.
להמשך דיון ותגובות, עיקבו אחרי אורי קופר בטוויטר
לפנייה לכתב/ת 
