אזור הדמדומים: סדרות הספרים לנוער
מאז שהארי פוטר החזיר את הנוער אל המדפים, סדרות ספרים שגולשות מאימה לפנטזיה מציאותית מציפות את חנויות הספרים, ובהם גיבור חזק שעל גבו עומדת האחריות להציל העולם, בחברת ערפדים, קטסטרופות שונות או סיפורי אהבה. אך מה יעשה הנוער עם העובדה שכל סדרות הספרים נראות בדיוק אותו הדבר? יותם שווימר על רווח כלכלי, ועל הפסד ספרותי ענק לנעורים
להלן רשימה חלקית של ספרים מתורגמים המיועדים לבני נוער שראו אור לאחרונה: "אגדה" למרי לו, "הפריצה" לאלי קונדי, "ימים של דם ואור כוכבים" ללני טיילור, "נפילה" ללורן קייט, "המעגל הסודי - טקס החניכה" לל. ג'. סמית, "עונת העצמות" לסמנתה שאנון, ו"אשליות" לאפרילין פייק.
המכנה המשותף בין כל הספרים הללו הוא שכולם חלק מסדרת ספרים - בדרך כלל טרילוגיה, אבל לעתים אף יותר מכך. ניתן אמנם למצוא נקודות השקה דומות אחרות, כמו עלילות המשלבות סיפור מתח, לרוב דיסטופי, עם סיפור אהבה מתקתק ורווי בסערות, אך בעיקר נדמה כי ספרים אלו נועדו ליצור שרשרת עלילתית שממשיכה עד אין קץ.
אך למרות הריבוי, מרבית סדרות הספרים המדוברות הן יצירות שטחיות, מנייריסטיות ובנאליות, שכמו בכל טרנד מצמצמות את אופני הביטוי הספרותיים הקיימים, ומגדירות באופן חד-משמעי אלו ספרים כדאי לבית ההוצאה לאור לפרסם מבחינה מסחרית - ובכך מונעות מיצירות טובות יותר, החורגות מאותן תבניות שחוקות, להיכלל בזרם המרכזי במקרה הטוב, או אפילו להתפרסם במקרה הרע.
לסדרות ספרים יש לא מעט צדדים חיוביים: אנו נקשרים לדמויות, מכירים אותן טוב יותר בכל ספר וספר, עוברים יחד איתן הרפתקאות לאורך זמן רב, ונהנים לשוב ולפגוש בהן במצבים שונים. ההמשכיות הזאת שקולה למפגש מחודש ומשמח עם אדם קרוב, ולכן היא מושכת כל כך את קהל הקוראים הצעיר. ספרות המקור העברית סיפקה גם כן מספר סדרות ספרים אהובות כמו ספריהם של גלילה רון-פדר עמית, יגאל מוסנזון, ברי פריגת ואשכר ארבליך-בריפמן, אבל אלו ספרים המיועדים לגילים קטנים יותר, ובגזרת ספרי הנוער הספרות המתורגמת עדיין שולטת ביד רמה.
לקרוא על עיוור
סיפורים שנפרשו על פני סדרת ספרים הודפסו כבר לפני עשרות שנים. הסדרות הללו נכתבו בסוגות שונות ונועדו לקוראים צעירים ומבוגרים גם יחד. סדרות הספרים המתפרסמות כיום בעבור הנוער, נוטות להיות דומות יותר לפורמט של סוגת הפנטזיה, בה כל ספר אינו עומד בנפרד. כדי להגיע לסוף הסיפור - יש לקרוא ברצף את כל ספרי הסדרה.
עולם המו"לות הבין עד מהרה את הכוח של סדרות הספרים, בין השאר משום שאלו הבטיחו לבתי ההוצאה לאור קהל נאמן שירכוש את ספרי ההמשך באופן כמעט עיוור. מדובר על התמכרות ספרותית חיננית משהו, שהולידה יצירות רבות שחלקן הפכו למרכזיות למדי בספרות העולמית, כמו יצירותיהם של ל. פרנק באום, אניד בלייטון או טולקין.
סדרת ספרי "הארי פוטר" של ג'יי. קיי רולינג, שינתה את חוקי המשחק כשגרמה למו"לים להבין שקהל הנוער הוא בעל פוטנציאל מסחרי עצום. הצלחתה של הסדרה טמון גם בכך שהיא ביטלה באופן חד מאוד את ההבדל בין הקהלים - כי גם מבוגרים קראו אותה בשקיקה.
"הארי פוטר", מתוקף היותו סדרת ספרים ארוכה (שבעה במספר), החזירה בענק למדפים את מודל סדרות הספרים הארוכות, שכוללות הרפתקאות נפרדות שנתונות במערך עלילתי גדול - המיועד להתמכרות. סדרת "דמדומים" שכתבה סטפני מאייר וטרילוגיית "משחקי הרעב" של סוזן קולינס, חייבות במידה רבה את הצלחתן לאותו הדהוד עצום של ספרי "הארי פוטר".
סדרות ספרים פופולריות למדי גם בספרים המיועדים לגילים קטנים יותר, ולכן סדרות כמו "יומנו של חנון", "ג'רונימו סטילטון", "הסודות של ניקולס פלמל", "פרסי ג'קסון" ו"קלמנטיין", למשל, מצליחות מאוד בעולם, ובפרט בארץ. אולם בעוד שהסדרות לגילאי בית הספר היסודי הן מגוונות מאוד, ניכר כי ספרים המיועדים לגילי 13 ומעלה, לוקים בתחושה חמצמצה ומדכדכת של מחזור תכנים, חיקוי תמות, היעדר מקוריות ורוחב יריעה בלתי סביר.
להיט שרוט
בארצות הברית ובאנגליה רואים אור עשרות רבות של כותרים מדי שנה המיועדים לבני הנעורים. כולם מבקשים לשחזר את הצלחת הלהיטים הגדולים. בארץ מוכרות סדרות ספרים של יוצרים כמו קסנדרה קלייר, קריסטין קאשור, אליסון נואל, מגי סטיווטר, רישל מיד - והיד של בתי ההוצאות לאור עוד נטויה.
די בעיון חפוז בספרים הללו בכדי לעמוד על הדומות, המדהימה לעתים, של התכנים והנרטיבים, בקרבה של סיפורי המעשה אלו לאלו, ובאופן שבו הסופרים והסופרות - חלק ניכר מהם מאוד צעירים שפונים מיד בתחילת הקריירה שלהם לכתיבת סדרת ספרים - כותבים בתוך תבניות ברורות, בעלות חוקים נוקשים.
כל סדרות ספרי הנוער שאנו מכירים, ככלל, בין אם אלו מתרחשים במציאות דיסטופית, בעולם סיפורי הקרוב יותר לפנטזיה, או תחת משוואה שמתכתבת עם "1984" של ז'ורז' אורוול, כמו "משחקי הרעב" - התבניות העלילתיות תמיד מוכרות, לעוסות ושחוקות עד דק.
סיפורי אהבה בלתי אפשריים - בעיקר בין דמות אנושית לדמות אגדתית (כאיש זאב או ערפד) - הם תנאי הכרחי בספרים הללו, לצד גיבורים בסכנת חיים, שנאלצים לשאת על כתפיהם הצנומות את כל צרות העולם ואת הצלתו. התמודדותם של הגיבורים עם דרמות גדולות מהחיים, נפרשות על פני כל ספרי הסדרה, ואלו בדרך כלל קטסטרופליות ומוגזמות עד כדי השתאות.
אבל בתוך ההגזמות, ריבוי סדרות הספרים לנוער הוביל לכמה מהלכים מעניינים וחשובים: אנו עדים להרבה יותר גיבורות-נשים, שכוחן הוא לרוב בדעתנותן, ברגישותן ובתבונתן ולאו דווקא בכוח הזרוע (אף על פי שגם הוא קיים אצלן פעמים רבות). בנוסף, העיסוק האובססיבי כמעט במציאות דיסטופית, מאפשר הצפה של נושאים פוליטיים וחברתיים עכשוויים, ובספרים הטובים ניתן גם לזהות דרכם ביקורת אמיתית ולא רק רקע "סקסי" לעלילה עכשווית ומותחת.
במקרים מועטים בלבד, אך בהחלט קיימים, סדרות הספרים חושפות כותבים וכותבות מוצלחים באמת, כאלו שכתיבתם חכמה וחזקה, ושהתבנית המוכרת מאפשרת להם להציג ווירטואוזיות של בניית סצנה, של יצירת מתח ושל אמירה משכנעת.
יש לך הרבה פוטנציאל, אבל
בעשור האחרון, הפוטנציאל הרב הגלום בסדרת ספרים, כמעט ואינו ממומש מבחינה ספרותית, כיוון שסדרות אלו הן במידה רבה חיקוי של מודלים שהצליחו, מבלי שהסופרים מציגים גישה ייחודית כלפיהן. כך נוצר ריבוי שכמעט בלתי אפשרי לעקוב אחריו: הספרים רואים אור בקצב מסחרחר, בכל חודש מתפרסם ספר ראשון בסדרה חדשה או כותר נוסף בסדרה שכבר הושקה, כשבכל סדרת ספרים יש דמויות שונות וסצנות שונות - אך הסיפורים כל כך דומים שאי אפשר שלא ללכת לאיבוד בתוך כאוס של תכנים דומים ובתוך בליל של סיפורים, שמופרדים זה מזה על ידי כותרות שונות בלבד.
הספרים האלו נמכרים ומצליחים, אך על אף ההצלחה, הריבוי הזה אינו מאפשר היטמעות אמיתית בסיפור, יצירת קשר חזק עם הדמויות או הבנה עמוקה של הערכים הגלומים בנרטיבים שמתרחשים בתוך עולם בדיוני. דווקא משום שספרים רבים מבקשים לומר משהו בעל ערך באמצעות עולם שאינו שווה ערך למציאות. נגיד, על החברה המערבית, על מצבים אנושיים או על תפיסות פוליטיות או מגדריות - הצפת התכנים שאנו עדים לה בעצם מטשטשת את הכוח של כל יצירה אינדיבידואלית מובחנת, לגרום לקורא הצעיר לחשוב על מה שקרא באמת, ולעומק.
הדבר בולט פי כמה בסדרות ספרים משום שההמשכיות משקעת את הקוראים למשך זמן רב יותר בקריאת יצירות בינוניות. כתיבת סדרת ספרים, למי שלא ידע, היא משימה קשה ומסובכת: כל ספר צריך להיות מוגדר ומדויק, כזה שישמור על מידה נכונה של מתח וסקרנות לקראת הספרים הבאים, ובעל צידוק משכנע דיו כי דווקא הסיפור הזה עתיד להתפרש על פני סדרה ולא על פני כותר בודד. משום פנייתם של סופרים מתחילים רבים לכתיבת סאגות בהיקף עצום, הגדולות על מידותיהם (ובכך לפזר את רעיונותיהם על פני עמודים רבים, מבלי ליצור
ספר בודד, שלם ומגובש) יצירות אלו נותרות לרוב ממוצעות בלבד, ולעתים הופכות אף לגרועות - ביחס ישיר להמשכן.
במקרים רבים אין שום הצדקה ראויה לכתיבת סדרת ספרים פנטסטית, פרט לרצון להשתלב בטרנד הנוכחי ולהשיג את המקדמות העצומות שבתי ההוצאה לאור הגדולים בעולם משלמים לסופרים, שלא לדבר על הזכויות לסרט. כך או כך, אנו עדים לסדרות ספרים שהיו צריכות במקרה הטוב להצטמצם לכדי ספר בודד, שיציג סיפור עלילתי משכנע ומהודק, ובמקרה הרע לא להתפרסם כלל, כיוון שהן לא מציגות שום מבע מקורי או אמירה ייחודית, וגם לא סגנון כתיבה מרהיב.
הנטייה לעדריות היא ברעתה של המו"לות העולמית, וגם הקוראים יוצאים בסופו של דבר נפסדים. הם אולי נהנים לעקוב אחר אינספור עלילות שקל להיכנס אליהן משום ההיכרות עם התבנית הספרותית, אך במבחן התוצאה אלו לא ספרים שיחקקו בלבם, שיציגו בעבורם ספרות טובה שיש בה חוכמה, תעוזה ורגישות, ואולי הבעייתי מכול: ההתמכרות לסדרות כמעט ללא הבחנה בין טוב לגרוע, מונעת מהקוראים הצעירים את המפגש עם ספרים בודדים, ומוצלחים בהרבה.
