הרפובליקה: גן העדן שהציל יהודים מהשואה

אם יש משהו שאתה לומד מהר מאוד ברפובליקה הדומיניקנית, עוד לפני שאתה מתאושש מהג'ט-לג והאווירה הקריבית שעוטפת אותך עם הנחיתה, זה שלזמן פה יש קצב משלו. כלומר, מחוגי השעון עובדים ממש כמו כל מקום אחר בעולם, אבל ההתייחסות אליו היא אחרת לגמרי.

את זה למדנו כבר בנסיעה הראשונה עם נחיתתנו בפונטה קאנה (Punta Cana), כשהמדריך הנחמד אמר שמגיעים ליעד "עוד 10 דקות". רק אחרי חצי שעה, ובשאלה השלישית "מתי מגיעים", הבנו שהוא פשוט רוצה שנפנה אליו כל 10 דקות.

לזמן פה יש קצב משלו. מקומיים רוקדים ברפובליקה הדומיניקנית(צילום: עדי אדר)

הרפובליקנים: אנשים שמחים שמסתפקים במועט

כן, ככה הם אנשי הרפובליקה. מחייכים, נחמדים, אדיבים. רק תן להם לעזור לך. לא חשוב אם מדובר במדריך בתפקיד, נהג מונית ברחוב או שומר בכניסה למלון. ביקשת עזרה? הם מרגישים כאילו קיבלו זכות לשרת אותך.

כבר עם הנחיתה בפונטנה קאנה, שהינה מרכז הנופש והבילוי במזרח הרפובליקה, אתה מרגיש שמשהו בה שונה. אחרי 18 שעות של מסע מישראל, עם הפסקה של חמש שעות במדריד - הכניסה הראשית לרפובליקה מאוד נעימה. במקום טרמינלים עתירי ברזל, מכונות בידוק, מגנומטרים ולידם שוטרים עם כלבים - מה שחיכה לנו היתה סככה גדולה מקש. כאילו הרגע נחתנו מאיזה טיסה פנימית בתאילנד אל אחד האיים.

בכלל, הרפובליקנים אנשים שמחים שמסתפקים במועט. תן להם את הסיגרים שהם יודעים להכין מצוין, קצת מהקפה שהם מכינים משדות הקפה האינסופיים שלהם והם יהיו שמחים. וגם תוסיפו לזה את משקה הרום שלהם - והם יהיו שמחים מאוד-מאוד.

מחייכים, נחמדים, אדיבים. דומיניקני מבסוט מהחיים(צילום: עדי אדר)

"אילת" של החוף המזרחי

פונטה קאנה, כבר אמרנו, נחשבת ל"אילת" של החוף המזרחי בעיר. רבים מהמלונות, כמו זה שאנחנו שהינו בו מרשת Be Live- Grand Cana, בעצם משחזר עבורנו את החוויה שהמציאו לנו הטורקים עם דיל "הכל כלול".

תושבי ארצות הברית בפלורידה, ג'ורג'יה וצפון קרלוניה - מרחק שעה עד שעתיים טיסה בהחלט מנצלים את הרפובליקה, חופי הים ובתי המלון לנופשים כאלה של שלושה עד ארבעה ימים.

פונטה קאנה מציעה לתייר את כל מה שיבקש, אם ירצה לשהות בה גם שבוע ימים. יש לה חופים מדהימים כמו שכתוב בספרים עם עצי דקל שמגיעים עד השמיים, חול לבן ומים צלולים. אבל יש גם אטרקציות אחרות כמו מסע (90 דולר לאדם) לתוך היערות צפופי העצים - נסיעה מטלטלת בעיקר במובן הפיזי של המילה, שבמהלכה אפשר לצפות כיצד מכינים את הקפה המפורסם של הרפובליקה או איך מגלגלים סיגר "רפובליקני" אמיתי.

אנחנו דווקא אהבנו את אטרקציית "טיול ממבט הקוף" שבו עלינו על אומגות וקפצנו באמצעות אומגה מעץ לעץ בגובה של עשרות מטרים. אחרי שתי התחנות הראשונות שבו הפחד נעלם, או שהגוף הבין שאין ברירה וחייבים להמשיך, היה דווקא מהנה לראות את הנוף מזווית אחרת.

כך מגלגלים סיגר "רפובליקני" אמיתי(צילום: עדי אדר)

שערי הכניסה לגן עדן

אחת החוויות המהנות שהבטיחו לנו עוד כשהגענו לרפובליקה היא "השחייה עם כוכבי הים" (40 דולר לאדם). אחרי חוויית האומגה, הרגיש לי הרבה יותר בטוח להיות במים אבל קינן בי איזה שחשש שהרפובליקנים האלה עוד יארגנו לי איזה הפתעה מפחידה בים.

כשהגענו לחוף הים סירת המירוץ המהירה כבר המתינה לנו. האמת שהחוף הלבן עם העצים והעריסות עשו חשק כל כך לתפוס פוזה של מדוזה, אבל היינו בקבוצה וחייבים להמשיך עם כולם. מזל. רק אז, אחרי 25 דקות של "טיסה" מהירה על המים, הבנתי היטב איך נראים שערי הכניסה לגן עדן.

לפתע בלי שום אזהרה דומם נהג הסירה את המנוע. החוף הקרוב נראה במרחק של כמה מאות מטרים. לקח עוד כמה שניות להבין שזה בדיוק המקום שבו שוחים עם כוכבים. הים מסביב כמו בריכה אחת גדולה. גובה המים חצי מטר. נו בדיוק התמונות שכולנו מקבלים מדי פעם במצגות באינטרנט וזועקים לעצמנו "זה פושטופ". אז זהו, שלא!! יש כאלה מקומות במציאות. הם נמצאים ברפובליקה.

יסלחו לי כוכבי הים האדומים - מן אבנים כאלה אדומות - החוויה האמיתית של שחייה בבריכה טבעית בתוך הים מעשי ידי הטבע להתפאר, השכיחו מראשי את כוכבי הים. ואולי זה הרום המצוין שנהג הסירה דאג להשקות אותנו בעודדנו מרימים את הראש מעוד צלילה במים.

כוכבי הים האדומים(צילום: עדי אדר)

קפיצה אחורה בזמן

מקום אחר שמשך את תשומת ליבנו ודווקא בגלל הניגודיות היה אלטוס דה שאבון (Altos de Chavón). אתם אולי לא יודעים, אבל קטעי נוף עוצרי נשימה ודאי ראיתם כל אחד מכם כשצפיתם באחד מסרטי רמבו מהעבר. אלטוס דה שאבון היא סוג של עיירה קטנה המשלבת מעין כפר אומנים (חובה לראות את מוזיאון הענבר) ומראה של ישוב עתיק מהמאה הקודמת.

מראה הבתים והרחובות שנבנו במיוחד לטובת מפיקי הסרטים, מעניקים תחושה של קפיצה אחורה בזמן. רק רעש כרכרות הסוסים מפעם היה חסר לנו ברקע. העיירה עצמה יושבת על קצה ההר שמתחתיו נהר שאבון המדהים, שמימיו מתפתלים בין העצים הגבוהים והצמחייה הירוקה. אם רק יכולנו לשוט שם בסירה עם רובה על הכתף, אולי גם אנחנו היינו מרגישים רמבו לזמן קצר.

600 יהודים נמלטו לכאן. בית הכנסת בסוסואה(צילום: עדי בראון)

סוסואה: "הבירה" של היהודים

ביקור ברפובליקה הדומיניקנית, ודילוג על העיר ססואה שבצפון המדינה - יהיה פספוס לחובבי ההיסטוריה שבינינו. סוסואה (Sosúa) היא "הבירה" של היהודים ברפובליקה.

כשאתה מגיע לעיר, קשה שלא לחוש זכרונות שצפים לך בראש מביקור בכמה איים בתאילנד. יש לה חוף ים מרשים, אבל התיירות שהיא אבן הפרנסה העיקרית הפכה אותה גם למליאה במסעדות וברים לתיירים, ואיתם גם את תיירות המין הזולה שלא אחרה לפספס את המקום.

אנחנו דווקא התרשמנו מהעבר ההיסטורי, ומרצונם של קברניטי העיר לשמר ולאזכר אותה בפניה תייריה. סוסואה היתה זאת שפתחה בזמן מלחמה העולם השנייה את שעריה בפני היהודים, ואפשרה להם להיקלט בה ולברוח מאימת הנאצים.

העם היהודי כנראה לא ישכח לעולם שרק הם הציעו קרוב ל-200 אלף אשרות כניסה ליהודי אירופה הנרדפים. בסופו של דבר, המושבה היהודית בסוסואה כללה רק 600 יהודים, אבל גם זה משהו ואף אחד שם לא מתכוון לשכוח זאת.

אנחנו ביקרנו במוזיאון שמנציח את אותה תקופה, וסיימנו בבית הכנסת המקומי בתפילת מנחה שריגשה את קברניטי העיר לא פחות מאותנו.

מנציחים את בריחת היהודים לרפובליקה. ויטראז' במוזיאון בסוסואה (צילום: עדי בראון)

פוארטו-פלאטה

עוד נקודה בצפון שמחייבת התייחסות היא פוארטו-פלאטה. עיר גדולה עם קו ארוך של חוף ים, שאפשר לה, איך לא, לנטוע כפרי נופש כמעט על כל רצועה. עם זאת, ההר איזבל דה טורס, המקדם את פני הנכנסים בעיר מעניק חוויה נוספת, ומבט קצה שונה על העיר.

הרכבל (15 דולר לאדם) שאמור לעלות אותך לפסגת ההר נראה מקרטע בבואו לאסוף אותך. אבל כשאתה נמצא באוויר כמה מאות מטרים מעצי הדקל שמתחתיך - רק אז אתה מתחיל להעריך את קופסת המתכת החזקה שמעלה יחד איתך עוד 20 איש.

הנוף למעלה היה שווה את כל הפחד שבדרך. פסל של ישוע בראש ההר עם ידיו הפרושות, מאפשר להמוני התיירים לערוך תמונות שונות בגובה השמיים. אנחנו דווקא העדפנו את המבט לעבר הים, ודאגנו עוד יותר שכלוב המתכת יוריד אותנו בשלום.

בסך הכל החוויה בת שבוע הימים ברפובליקה השאירה אותנו עם טעם של עוד. בהתחשב במסלול הארוך שגובה הטיול אל גן העדן בקצה השני של העולם, אולי צריך ואפילו חובה לשלבה עם ביקור בקובה או האיטי או סתם לקפוץ למיאמי השכנה.

חברת פליי-קלאב מציעה חבילה נופש בת 7 ימים במחיר של 2,600 דולר ברשת מלונות Be Live Hotels, כולל העברות ועל בסיס הכל כלול.

(צילום: עדי אדר)

ועוד קצת מספרים

לינה: 100- עד 200 דולר למלון הכל כלול.

מספר תושבים: 10 מיליון (נשבע שכמעט כולם נחמדים)

סיגרים: מצוינים, אבל תזכרו שקובה היא המדינה השכנה

הכותב היה אורח של לשכת התיירות של הרפובליקה הדומיניקנית