בתו של מפקד אושוויץ: "לא נרצחו 6 מיליון"
מאז שנות ה-60 היא מתגוררת בוושינגטון, תחת שם המשפחה של בעלה, ואפילו נכדיה לא יודעים מי היה אביה. לקראת פרסום ספר על רודולף פרנץ הס אותרה בתו ברגיטה ונחשפו נסיבות חייה, כולל עבודתה בסלון יופי בבעלות יהודים. בראיון היא מספרת: "אבא היה איש נחמד, הוא חזר מהעבודה עצוב"
בסוף השבוע פורסם ב"וושינגטון פוסט" דברים שאמרה על הספר החדש על אביה "האנס ורודולף", שאותו כתב העיתונאי תומאס הרדינג. לפני הראיון היא התנתה את השיחה בכך ששם משפחתה הנוכחי לא ייחשף. אביה היה האיש שאחראי על עיצוב ובנייה של מחנה המוות אושוויץ בדרום פולין שבכבשניו ניתן היה לרצוח 2,000 איש בשעה. הס לא מכחישה שיהודים ואחרים נרצחו במחנה שעליו פיקד אביה, אבל מתעקשת להטיל ספק במספר של שישה מיליון קורבנות. "איך זה יכול להיות שכל כך הרבה ניצלו אם כל כך הרבה נרצחו?", היא תוהה.
את אביה רודולף הס היא מגדירה כאיש טוב, ולדבריה ההודאה במעשים - כפי שנגבתה ממנו אחרי שנתפס - הוצאה ממנו בכוח. "הוא היה האיש הנחמד ביותר בעולם שנאלץ לעשות את מה שהטילו עליו", אמרה בראיון. "אני בטוחה שהוא היה איש עצוב בתוכו. לפעמים הוא בא הביתה מהעבודה עצוב. היה עליו לעשות את זה. היה איום על משפחתו. הוא היה אחד מרבים באס-אס".
"אני הסגרתי את אבא שלי"
אושוויץ היה מחנה הריכוז וההשמדה הנאצי הגדול ביותר, והוא הוקם ב-1940 ליד העיירה הפולנית אושוויינצ'ים. מספר היהודים שנרצחו במחנה נע סביב 1.3 מיליון, ולנתון זה יש להוסיף יותר מ-100 אלף אסירים פולניים, כ-17 אלף שבויי מלחמה סובייטיים וכ-23 אלף בני רומה (צוענים). סך כל הנרצחים במחנה אושוויץ-בירקנאו מגיע לפיכך לכמיליון וחצי בני אדם. בילדותה התגוררה ברגיטה הס עם הוריה בווילה בפאתי המחנה.
אבי דודו של מחבר הספר, האנס אלכסנדר, הוא יהודי ניצול שואה שהפך לצייד נאצים ומיד אחרי המלחמה סייע להביא למעצרו של הס ב-1946. ברגיטה, שהייתה אז בת 13, זוכרת את האיומים והמכות שספג אחיה מהחוקרים הבריטים, שדרשו לגלות היכן מסתתר האב. לדבריה, בעקבות זאת אמא שלה נשברה וגילתה את מקום מחבואו.
לחוקרים הבריטים סיפר הס אחרי שנתפס: "אני ארגנתי, לפי הוראות שהתקבלו מהיינריך הימלר במאי 1941, את ההמתה בגז של שני מיליון בני אדם".
"מסוגלים לשרוף את ביתי"
במהלך העבודה על הספר, לאחר שאיתר את ברגיטה הס, שלח לה המחבר הרדינג מכתב וביקש לראיין אותה. גם אז היא התנתה זאת בכך שזהותה וכתובתה לא ייחשפו. "יש משוגעים בחוץ", אמרה לו. "הם מסוגלים לשרוף את ביתי או לירות במישהו".
בקטעים מהספר, שמובאים ב"וושינגטון פוסט", אומרת הס שהיא לא בטוחה שהגיע הזמן לספר לנכדיה על הסבא-רבא שלהם: "זה היה לפני הרבה זמן.
אני לא עשיתי את זה, מעולם לא דיברתי על זה אבל זה משהו שנשאר בתוכי".
ב-1961 היא התחתנה בספרד עם מהנדס אמריקני ועשור לאחר מכן הם השתקעו בוושינגטון. היא סבלה מקשיי שפה ועבדה במספרת נשים. אחת הלקוחות שלה, אישה יהודייה שמשפחתה נמלטה לארה"ב מגרמניה אחרי ליל הבדולח, אמרה שהיא מרוצה מעבודתה והציעה לה לעבוד בסלון היוקרתי שלה בוושינגטון.
זמן מה לאחר מכן, באופן מקרי, התברר לבעלת הבית מי האישה שהיא מעסיקה: הס השתכרה באירוע וסיפרה למנהל שלה שהיא בתו של מפקד אושוויץ, והוא סיפר על כך לבעלים היהודים. אבל בעלת הסלון הגיבה בקורקטיות: לא ביצעת שום פשע, אמרה להס, ואת יכולה להמשיך. בעקבות זאת המשיכה הס לעבוד בסלון במשך 35 שנים ושירתה אנשי ציבור ופוליטיקאים, כולל חברי בית הנבחרים ונשות סנאטורים.
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
