להישאר ביחד בשביל הילדים: טוב או רע?

אתה לא צריך להיות מינה צמח כדי להבין שלתופעה הזו יש מימדים מבהילים בחברה הישראלית. אם אתה לא נגוע בזה אישית, אתה בטח מכיר המון זוגות שכן. אמא לא סובלת את אבא. אבא, לעומת זאת, ממש מתעב את אמא. האיבה והניכור ביניהם אינם קולניים או אגרסיביים, אבל לא תמצא אצלם אינטימיות או חמלה גם אם תחפור עם שופל. ובכל זאת החוזה ביניהם ברור, יציב ואפילו מוסכם: לא מפרקים משפחה. זה מה יש. איש איש לעצמו. עד המוות, או עד שהילדים יעזבו את הבית. מה שיבוא קודם.

עוד על גירושין בערוץ הורים :

ספרים שיעזרו לילד להתמודד עם גירושין

מתגרשים? 11 כללים שיצמצמו את הפגיעה בילדים

גירושין: ילדים שנחשפים לבגידה סובלים יותר

אנחנו, הסובבים אותם, גם כן חולירות לא קטנות. אנחנו פוכרים ידיים בדאגה, מפלבלים בעיניים, מצקצקים איש לזוגתו "הכי חבל לי על הילדים", אבל לא נזדרז לשוחח איתם ישירות על הנושא, על המצב, על הכאב. אין מה לעשות, כל קבוצה חברתית גדולה זקוקה לכמה פשלונרים זוגיים כדי לבדל את עצמה ולהרגיש טוב עם עצמה. ובאמת, כואב הלב על הילדים.

אז בואו נפנים - זוגות שמוצאים את עצמם בגיהינום הזה חושבים נון סטופ על הילדים. לא משנה אם מדובר בהחלטה שקולה, היסטוריה משפחתית דפוקה, או אוסף של רציונליזציות ושאר מנגנוני הגנה: הילדים מהווים שיקול מתמיד ומרכזי בהתחבטות הפנימית של כל אחד מחברי הצמד.

הנה כמה נקודות למחשבה לכל מי שמצוי כרגע בסיטואציה הזו. לא עצות. לא כללי "עשה ואל תעשה" ולא רצפטים. אני יודע ששבעתם מכך, וכל כמה שאני יודע להיות מעצבן, ביקורתי וקטנוני (יש לי עדים), האמינו לי כשאני אומר לכם: אני לא שופט אתכם. לא כך התכוונתם שיקרה.

1. יש משהו נכון בהתעקשות שלכם להעניק לילדים מסגרת משפחתית

לא תמיד מה שטוב לכם טוב לילדים. לעתים האינטרסים של שתי המפלגות מנוגדים באופן חריף. ילדים, אם ננקוט הכללה גורפת, מעדיפים בית שהרכב ההנהלה בו אינו משתנה. אם שני הורים התחילו את המירוץ, שאיפתם הברורה של הילדים שיסיימו אותו יחדיו. זה מרגיע, זה עוגן וזה מזכיר לנו שלעתים תרומתם העיקרית של ההורים היא בעצם נוכחותם המתמדת.

אם יוצאים מתוך הנחת עבודה הגיונית ששני ההורים כשירים, אוהבים את הילדים ומעניקים להם טיפול רציף וחום, קל להבין מה היתרונות שמרוויח ילד שהוריו המנוכרים משמרים במידה סבירה את המסגרת המשפחתית מינוס חגים פלוס נוכחות באסיפות הורים. ברור שיש גם חסרונות משמעותיים לגדילה בסיטואציה כגון זו, אבל כל צדקן מתחיל ויועץ בשקל יכול לצטט לכם אותם. מה חשוב? להעמיד אותם אלה מול אלה על לוח לבכם.

2. האם אתם מתייחסים להורות כחובה או כזכות?

מה התיאוריה האישית שלכם אודות ההורות? כדאי שתקחו הפסקה ארוכה של חשבון נפש (הנה עיסוק ראוי ליום כיפור השועט אלינו) ותהיו סגורים על הפונקציה שממלאת ההורות בנפשכם. אם אתם שייכים לאלה שמבחינתם גידול הילדים הינו בראש ובראשונה - על אף שפע הטרדות והאילוצים שבחובו - מקור של שמחה, סיפוק ועניין, מצבכם עדיף במידת מה. הילדים ישמשו לכם מקום מפלט ונחמה ויעד ראוי למשאבים המנטליים שלכם. פרויד אמנם ירביץ לכם קלות, אבל כל עוד לא תהפכו את הצאצאים לפיצוי היחידי והבלעדי על זוגיות מרוסקת, ותדעו לשחררם לדרכם בבוא העת, תצלחו את השבר הזה באופן סביר יותר.

מאידך, אם הורות נתפסת בעיניכם קודם כל כחובה מוסרית, מטלה שכל בוגר בעל חוש אחריות ראוי "צריך" לעמוד בה באופן תקין בלי "להתפנק", ייתכן שאתם צפויים לימים קשים ושנים קשות. למרות שבכולנו קיים הפולני הפנימי, זה שנהנה לסבול ולהתהדר באדרת הקדוש המעונה, מדובר במנגנון נפשי שקשה מאוד להחזיק אותו לאורך זמן. ניסיוני הדל הראני שבמצבים כאלה חווה בן הזוג המצפוני אחת משתי אבעבועות: פיתוח שנאה כבושה ומתגברת כלפי הילדים (שכן רק "בגללם" אנחנו תקועים בסיטואציה המזופתת הנ"ל) או פירוק פתאומי של המערכת ללא הכנה נאותה של הילדים, כי הגיעו מים עד נפש.

3. כן, הילדים יודעים. כן, זה מזיק להם

לא משנה אם הילדים מבטאים את ההבנה ש"משהו בסיסי מאוד לא בסדר עם אבא ואמא" באופן גלוי או סמוי, ורבלי או התנהגותי - באיזושהי רמה הם קולטים. כל בן אנוש מתוכנת קוגניטיבית לשים לב לדפוסים שנמשכים לאורך זמן. ילדים הם בני אנוש. תעשו לבד את המתמטיקה.

שאלת המיליון המזוייפת היא מה זה עושה להם. חרא. זה עושה להם חרא. חרדות, ירידה בביטחון העצמי, תוקפנות ודכאון לחלופין, מודלים גרועים של קשר זוגי, קונפליקטים של נאמנות, התמודדות עם פורנוגרפיה מנטלית ללא הכנה ראויה - רק תבחרו. שאלת המיליון האמיתית היא כמובן עד כמה הזוגיות העכורה צובעת את היומיום המשפחתי. עוצמת הנזק לילדים תעמוד ביחס ישר למידת ההיחשפות ולעומק ההיחשפות שלהם לקונפליקט הזוגי .

4. אנא, אל תהיו דיכוטומיים: גירושין זה לא סוף העולם

במצבי מצוקה נוח לנו להפוך כללי אצבע סטטיסטיים לאמת קדושה ובלתי מעורערת. למשל המנטרה "בשום אופן לא מפרקים משפחה". כולנו מכירים די והותר דוגמאות גם לתבניות הפוכות, להורים וילדים שהמעבר מנישואין מרירים לגירושין ידידותיים השפיע לטובה על כל חברי החבילה או על רובם.

אין פה המלצה להפסיק עכשיו את קריאת הפוסט ולשעוט אלי רבנות. יש פה רק תזכורת קטנה לכך שמציאות נוכחית אחת יכולה לייצר כל מיני תרחישי עתיד, אפורים וורודים. אל תאמינו בגזירות גורל.

5. היא לא כלבה כמו שאתה חושב. הוא לא בהמה כמו שאת חושבת

בסדר, אני מבין שמאוד אפקטיבי למפלץ את האחר ולתלות בו את כל האשם. עם זאת, ברוב המקרים מדובר בחירטוט מנטלי ברמת הגנון ומטה. אנשים הם לא פלקטים חד מימדיים. הם מגיבים לתהליכים, הם מושפעים משלל גורמים סביבתיים, יש להם צדדים נפלאים שמתבטאים במקומות אחרים, ויש על הכדור לא מעט אנשים שעדיין אוהבים ומעריכים את בן/בת הזוג שלך. המשקפיים המזוהמות שדרכם אנו רואים את הזוגי הם בדרך כלל מנגנון הגנה שיצא מפרופורציה.

אני מסיים בתזכורת הזו משתי סיבות. ראשית, אם תבחרו להיפרד, ייטב לכל הצדדים שיתבוננו זה בזה במבט מפוכח, נדיב ואפילו אמפתי. שנית, אם תפנימו את הסעיף הזה, ייתכן שתצליחו להגשים את משאלתם הכמוסה של רוב הילדים הנתונים במצב הזה: תעשו שולם, תתנו ידיים, ותחליטו להישאר ביחד.

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה, מומחה לחשיבה יצירתית ומעביר השתלמויות מורים בנושאי יצירתיות ו"לחשוב כמו פסיכולוג". הוא חושב שתסמונת "ההמתנה לאביר על הסוס" מזיקה לאנשים הרבה יותר מכל נשק כימי