מחייל בודד לשגריר ישראל: מייקל אורן בראיון אישי
מייקל אורן, כיום שגריר ישראל בארצות הברית, היה נער צעיר כשהגיע לראשונה לארץ. לימים, בחר לעלות לבד לארץ ולהתגייס לשירות קרבי בצה"ל. היום, ממרחק השנים ואחרי שגם ילדיו שרתו כחיילים בודדים, הוא מספר על תקופה לא פשוטה אך מחשלת שהשפיעה על חייו
הוא נולד בארצות הברית, בניו ג'רזי, אך מאז ומעולם חש הזדהות ציונית ושאף לעלות לארץ. בתחילת שנות השבעים, כשהיה מייקל אורן - היום שגריר ישראל בוושינגטון - בן 15, הוא הגיע לראשונה לישראל כמתנדב בקיבוץ גן שמואל. החוויה הזו הותירה בו רושם חזק ומאז אותה שנה, המשיך להגיע לארץ בכל קיץ וב-77' אף התחרה בחתירה במכבייה העשירית. היום, כאמור, הוא שגריר המדינה בחו"ל.
- מחברים בין חיילים בודדים למשפחותיהם
בגיל 23 - אחרי שסיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת קולומביה ולימודי התואר השני באוניברסיטת פרינסטון -
עלה לישראל כשהוא עוזב את משפחתו בארצות הברית. בארץ לא חיכה לו אף אחד והוא היה לבדו, אך מהר מאד - כשלושה חודשים לאחר שהגיע לכאן - התגייס לצנחנים.
"צה"ל של שנות השבעים זה לא צה"ל של היום", מספר אורן. "הצבא סבל אז ממחסור משמעותי בציוד מכל סוג שהוא ואפילו מחסור במזון. התגוררנו באוהלים במקרה הטוב או במגורים ללא חימום, ללא מקלחות ולפעמים אף ללא גגות". אבל גם זה לא פגע בהומור הצבאי, "בשל היותי בוגר תואר שני, המ"כים בטירונות היו קוראים לי 'דוקטור', גם כשטרטרו אותי", הוא מספר.
- התנאים הקשים, ללא ספק, הכבידו עליך יותר מעל חיילים אחרים בשל היותך חייל בודד. איך הצבא התייחס אליך?
"התפיסה של "חייל בודד" הייתה אז בחיתוליה. למשל, כשהגעתי לבקו״ם הנחתי שצה"ל יספק לי גרביים ותחתונים והתברר לי שלא דובים ולא יער. בנוסף, ביציאות הביתה, הצבא לא היה משחרר אותי מספיק מוקדם על מנת שאוכל לקנות מצרכים לסוף השבוע וכן, גם מחויבות הצבא לאפשר לי שיחת טלפון בת שלוש דקות, אחת לחודש, לא קויימה מעולם".
"אף על פי כן, מעולם לא התחרטתי על החלטתי, למרות שהיו גם רגעים קשים: מדי פעם, הייתי מגיע לדירתי בירושלים, באזור בו לא היו מספיק מים חמים, והייתי מתלבט אם להתקלח או לכבס את המדים עם מים קרים."
- מה אמרה המשפחה על ההחלטה לעלות ולהתגייס?
"הוריי לא היו שלמים עם החלטתי - במיוחד אבי, שלחם בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה וידע מהן הסכנות הכרוכות בשירות קרבי".
- הגיוס הוא אירוע מרגש ומלא חששות, על אחת כמה וכמה שאתה לבד, תוכל לספר על תחושות שעלו ביום הגיוס?
"ביום הגיוס, כשעליתי על מדים לראשונה, מאוד התרגשתי. חשתי כי אני משרת בצבא היהודי הראשון זה אלפיים שנה ונקרתה לי הזכות לשאת על כתפיי את משא הריבונות הישראלית המתחדשת".
"חוויה מיוחדת שגרמה לי להרגיש גאה במיוחד הייתה סיום מסע הכומתה, כ-130 ק"מ, וכמוהו כל מסע אחר שסיימתי - כשהמא"ג שהיה הפק״ל שלי, נשאר עליי עד הסוף המסע".
- כיצד השפיעו על מהלך חייך "נתוני הפתיחה" שלך - אתה עולה חדש, חייל בודד, קצין - האם אפשר לומר שהיתה בך מעין תחושת שליחות וקשר מיוחד במינו לישראל?
"נתוני הפתיחה שלי בהחלט השפיעו על תחושת השליחות וההשתלבות בחברה הישראלית. למשל, בחרתי להמשיך במילואים קרביים עד היותי בין 40+, מאוחר יותר התנדבתי לשרת כקצין ביח׳ דובר צה״ל, בכלל זה במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה" וכמובן בהמשך, השפיעו על החלטתי לשרת כשגריר בארה״ב, ועברי הצבאי אף עזר לי רבות בבניית קשרים עם זרועות הצבא האמריקאי השונות".
- האם היו משפחות מאמצות בתקופת שירותך הצבאי או שמצאת את עצמך לעיתים "מבלה" שבתות וחגים בבסיס?
"בהיותי חייל בודד, "אומצתי" ע"י משפחות יקרות, לרבות משפחת רייס מצפת שעמה נשארתי בקשר הדוק עד היום".
כל המשפחה מתגייסת
את תחושת השליחות שלוותה אותו מגיל צעיר צעיר העביר מייקל אורן גם לילדיו. 35 שנים אחרי, בתקופת היותו שגריר ישראל בארצות הברית, אחד מבניו התגייס לצה"ל ושרת בארץ כ"חייל בודד" ביחידה מובחרת ואף השתחרר כקצין.
"במהלך שנות פעילותי למען המדינה, שמרתי על קשר מיוחד עם חיילים בודדים. חלקם היו סטודנטים שלי בהרווארד, ייל וג'ורג'טאון, שם לימדתי בשבתונים. היות ואני יודע היטב על האתגרים הניצבים מול חיילים בודדים - אפילו בצה״ל של היום, בו המודעות והטיפול בהם התקדם שנות דור - אני מסור לפעילות למענם".
"בנוסף, למדתי להכיר ארגונים שתומכים בחיילים בודדים ומלווים אותם במהלך השירות ואף לאחריו, למשל ארגון "הישג" שהוקם ע"י הת'ר רייזמן וג'רי שוורץ. הארגון מלווה ונותן מלגות לחיילים בודדים לאחר שירותם הצבאי ומספק להם מסגרת תומכת ומשפחתית. וכן, עם שחרורם מצה״ל מסייע בכניסה חלקה יותר לאזרחות ולחברה הישראלית, כפי שמגיע להם".
החגים, בהם רוב החיילים מבלים עם משפחותיהם ועם חברים, הם תקופה לא פשוטה עבור חיילים בודדים הנמצאים כאן לבדם. עכשיו גם לכם יש הזדמנות לעזור להם להתחבר עם משפחותיהם הנמצאות בחו"ל - הקרן לידידות, האגודה למען החייל ואל-על חברו, יחד עם חברי מועדון הנוסע המתמיד של החברה, להתגייס למשימה ולממן טיסות של מאות חיילים בודדים למשפחותיהם בחו"ל בתקופת החגים.
לפנייה לכתב/ת 
