"היינו דפוקים ומכוערים". 20 שנה ל-In Utero

אינספור פרשנויות ניתנו בעבר למילות השיר "Heart Shaped Box". האם קורט קוביין כעס וכתב על אישתו, קורטני לאב ואורח חייה ההרסני? על כך שבחולשתו סיבכה אותו בצרות? לאב מצידה מספרת עד היום שהקופסה בצורת הלב היא בעצם איבר המין שלה. אולי מדובר על העולם שבחוץ שאיתו קשה היה לו להתמודד? ואולי אלה מצבי הרוח הקשים שלו? קופסת הלבבות היא ההפרעה הנפשית בה הוא נעול, והשחור הוא הדיכאון ממנו היה רוצה לכרסם את דרכו החוצה?

עוד זכרונות מאלבומים:

• Siamese Dream של סמשינג פמפקינס
• Under The Pink של טורי איימוס
• Nimrod של גרין דיי
  

תהיה אשר תהיה המשמעות האמיתית, מדובר באחד השירים העמוקים והיפים שקוביין כתב בחייו הקצרים. הוא היה רק בן 25 כאשר כתב את המילים החודרות על הדף. שנתיים אחר כך, הקליט אותו באולפן יחד עם החבורה הקטנה של "נירוונה", זו ששנתיים קודם לכן התפוצצה בעולם כמו אטום. אז, בדרך לאלבום השלישי ובדיעבד האחרון, קוביין רצה להרחיב את גבולות הלהקה, לפרוץ אל מימדים מוזיקליים נוספים מלבד אלה שהעניקו להם את התהילה באלבום הקודם "Nevermind" - מצד אחד לחספס ומצד שני לפאר את כל העסק עוד יותר.

"In Utero" יצא ב-13 בספטמבר, 1993, בדיוק לפני עשרים שנה. הוא הוקלט במהלך שבועיים במינסוטה המושלגת, כאשר קוביין, דייב גרוהל וקריסט נובוסליץ', המפיק סטיב אלביני והטכנאי בוב ווסטון בילו יחד באולפן ובבית המגורים ששכרה הלהקה מכספה, כשהם אינם יכולים לצאת החוצה בשל מזג האוויר. כצפוי, בשבוע יציאתו עמדה היצירה במקום הראשון במצעדי המכירות האמריקנים.

חודשיים אחר כך, נירוונה הגיעה לניו יורק ושם ערכה את מופע האנפלגד שלה עבור ערוץ MTV ואלבום חי שיצא שנה אחר כך. עוד שישה חודשים חלפו, וגופתו של קורט קוביין התגלתה על ידי החשמלאי גארי סמית' אשר הגיע לעבוד בביתו של הזמר בסיטאל.

תאנוס אותי, תאנוס אותי חברי

תאנוס אותי, תאנוס אותי שוב

אני לא היחיד

תשנא אותי, תעשה זאת שוב ושוב

תבזבז אותי, תאנוס אותי חברי

מתוך Rape Me

בעוד הטקסטים של קוביין ב-Nevermind היו בעלי משמעות אדירה, מחשבותיו של קוביין התרוצצו אז ממקום למקום, הופכות את מילותיו למפוזרות, קופצות מנושא לנושא. הזמר והגיטריסט המוכשר רצה לשנות את כל זה כשהגיע הזמן לכתוב שירים חדשים, והוא הצליח. מהר מאוד גם הקהל הרגיש את מיקודו של קוביין במילים, משפטים שהרכיבו יצירות שמתרכזות בנושא אחד ותחת כותרת אחת.

"Rape Me", אולי השיר הפרובוקטיבי ביותר שהלהקה ביצעה, מצביע על הסבל הנורא של בנות ברחבי העולם, על האפליה הבלתי פוסקת והתמודדות עם אונס וכאב - נושא שהיה מאוד קרוב לקוביין ועליו הוא גם כתב קודם לכן בשיר המצמרר, "Polly".

ב-"Rape Me" קוביין כביכול מדברר אישה נאנסת, היא סובלת, אבל יודעת שיום יבוא והתוקף שלה ייענש בחומרה. פרשנות אחרת שניתנה לשיר היא על חייו האישיים של קוביין וקורטני לאב, על כך שהקהל והתקשורת אונסים אותם ופולשים בכל דרך אפשרית אל פרטיותם.

מלבד המילים, עוד כל כך הרבה שינויים הגדירו את אופיו המיוחד של האלבום. למשל השוק הגדול אותו חטפה הלהקה בעקבות פרסומה העצום, חייו האישיים של קוביין שהלכו והסתבכו, טיפוח הכישרון המוזיקלי של שלושת חברי הלהקה, של קוביין ככותב בוטה ושל כולם כנגנים (במיוחד של דייב גרוהל שככל שהזמן עובר הוא הופך למתופף דינמי, מוזיקלי וכריזמטי הרבה יותר), הצורך הגדול ליצור משהו מאוד שונה מכל מה שנעשה עד כה, שיתוף הפעולה עם סטיב אלביני (שפגש לראשונה את חברי הלהקה ביום שנכנסו יחד לאולפן).

 וכל הסליחות בסוף, All Apologies

כל אלה הפכו את "In Utero" לאלבום טוב כל כך. אלבום שגם אחרי 20 שנה צולח את מבחן הזמן ובעיני רבים, מדובר ביצירה הטובה ביותר של הלהקה, בה השירים חודרים עוד יותר מאלה שב-Nevermind, שירים ששינו את העולם כולו.

ב-23 בספטמבר תגיע אל הרשת והחנויות קופסת תקליטורים מרהיבה לכבוד ציון 20 שנה לצאת אלבום האולפן האחרון של השלישייה החלוצית מסיאטל. המארז יכלול את האלבום מעובד דיגטלית בשתי גרסאות שונות, גרסאות דמו שהוקלטו בדרך אל האלבום, שירי B-Side וכן DVD של הופעת הלהקה על הבמה בדצמבר 1993 בסיאטל. גם גרסאות מיוחדות לתקליטי ויניל הודפסו וקהל המעריצים כבר זמן מה עם האצבע על העכבר, מבטיח לעצמו את הפריטים במכירה המוקדמת.

נירוונה "In Utero", עטיפת האלבום

20 שנה אחר כך - ואוהבי המוזיקה, מלאים בתשוקה לקוביין ולנירוונה, לא מפסיקים לרצות עוד מהחבורה. כל פרט קטן על איך הוקלטו כלי הנגינה, איך ומתי נכתבו השירים, איך יצאו לאוויר העולם ואיך הם השפיעו על הקהל ועל חברי הלהקה כאחד. כל השאלות האלה שלנו, יישארו כנראה בלתי פתורות כשמדובר בעולם מוזיקלי מיסתורי כמו זה של נירוונה.

"אחרי ש-Nevermind הפך ענק, הדבר הראשון שעשינו זה לבטל את הכל ולהתחבא. U2, גאנז אנד רוזס, כולם רצו שנצא איתם לדרכים, קיבלנו כל כך הרבה הצעות, אבל אנחנו חשבנו: 'בואו ניקח את הכדור ונלך הביתה, המשחק נגמר'", שיחזר לא מזמן דייב גרוהל בראיון לגרדיאן הבריטי, כשהוא נזכר בימים שהובילו ל-In Utero, לתחושות הלא צפויות אותן חוו החברים ועל האפשרות, למרות הכל, לשחזר שוב את ההיסטוריה.

"ייצגנו הרבה מאוד דברים עבור הרבה מאוד אנשים", סיכם, "וזה אחד הדברים הנפלאים במוזיקה. אתה יכול לשיר אל מול 85 אלף איש והם ישירו לך בחזרה בגלל 85 אלף סיבות שונות. אנחנו היינו דפוקים ומכוערים, ולזה אנשים השתוקקו, וזה אף פעם לא ייעלם. ממש עכשיו, ישנה להקה שמנגנת בגראז', כותבת שירים לאלבום שיעשה את מה שעשה Nevermind לפני 20 שנה. אנחנו לא יודעים מי היא, אבל זה פאקינג תמיד יקרה שוב. רק צריך שהסערה תפרוץ".