"את הטלוויזיה מובילים אנשים בצבע לבן"

"צריך לבוא בחשבון עם מטרידים, עם זאת לדעתי בסיפור עמנואל רוזן היה תסכול ומרירות של הבנות שהוטרדו לכאורה, ואני לא מסכימה עם הדרך שזה נעשה בה", אומרת בראיון מרב בטיטו, כחמישה חודשים אחרי התפוצצות פרשת רוזן וההטרדות לכאורה. בטיטו, שעבדה עמו כשנה וחצי ונחשבת למקורבת, כועסת על המתלוננות.

"אני מאמינה לבנות שהן מרגישות שהוטרדו על ידו, אבל אני חושבת שבמדינה דמוקרטית מתוקנת הדבר שנעשה הוא רע מאוד, לא תולים אדם בכיכר העיר. הולכים למשטרה להגיש תלונה - את לא מסוגלת להגיש תלונה? תלכי לפסיכולוג, תתמודדי. תנסי למצוא דרך להתמודד עם האיש שפגע בך", היא מוסיפה.

את מאמינה לטענות?

"עבדתי עם עמנואל רוזן שנה וחצי, ואני מאוד מעריכה אותו. לא ראיתי שום דבר שמזכיר את התלונות, הוא אדם מאוד קורקטי, גם כשאתה עובד איתו אין שום נזילה לחיים האישיים. שפכו פה את התינוק יחד עם המים. אני לפני הכל אישה אבל גם עיתונאית. במשך שנים כתבתי ופרסמתי תחקירים על הטרדות מיניות ממקומות חשוכים יותר ופחות. מעולם לא פרסמתי סיפור בלי לוודא שאני עומדת בכל הסטנדרטים העיתונאיים. במקרה של רוזן הדברים פורסמו לפני שהם הגיעו למשטרה, לפני שהם עברו ערכות משפטיות. הפרשה הזאת גרמה למלחמת מינים מכוערת שמזכירה את המלחמה על השד העדתי. פתאום גברים התחילו לדבר מגעיל על נשים וההפך. כל זה לא היה קורה אם כל הבנות היו פונות במרוכז למשטרה. יש חוק שמגן עליהן".

עמנואל רוזן. "לא תולים אדם בכיכר העיר"

איך רוזן מרגיש בימים אלה?

"לא אגיד שאני בקשר יומיומי איתו, אבל כן מתקשרת פעם בשבועיים לראות מה שלומו. לא ארחיב בשאלת ההרגשה שלו".

את חושבת שהוא יחזור לתקשורת?

"כמו שזה נראה עכשיו אני חושבת שיהיה לו מאוד קשה לפלס את דרכו חזרה. ואני חושבת שאיך שלא יהיה, זה משהו שהוא יצטרך לבנות בדרך אחרת לחלוטין ממה שהכרנו אותו עד היום".

"אין אפליה בישראל"

בדצמבר בטיטו תהיה בת 44, ומאחוריה כברת דרך ארוכה בעיתונות, כולל קפיצה קטנה לשלושה שבועות בבית "האח הגדול". נראה שעכשיו, עם תוכנית טלוויזיה חדשה - "המתורבתים" בערוץ הראשון, היא סוף סוף מצליחה להביא לידי ביטוי את הקול שרצתה על המסך הקטן.

"זאת תוכנית פאנל שמביאה אופציה חדשה אחרת לחלוטין לדבר על בידור ועל תרבות. אני מכורה לתוכניות הבידור השונות, ואני לא נתקלת מספיק באופציה של לדבר על תרבות ובידור בשיח הזה", היא אומרת. בתוכנית היא מזמינה אורחים שלדעתה הם לא בעלי נגישות מספקת למוקדי הכוח של התרבות בישראל. בעמוד הפייסבוק של הערוץ הראשון נכתב שמדובר בתושבי פריפריה, דתיים, מזרחיים, אתיופים וערבים.

בטיטו ב"המתורבתים". "דרך חדשה לדבר על בידור ועל תרבות"(צילום: דויד וינוקור)

"אני יכולה להגיד לך שהיום השיח הרווח הוא מאוד מיינסטרימי, אם  אתה מסתכל על הטלוויזיה המסחרית, האנשים שמובילים את הטלוויזיה הם באותו צבע. אני לא מדברת על עדתיות, אלא על הצבע והסגנון".

לאיזה צבע את מתכוונת?

"צבע מערבי לבן מאוד. השיח צריך להיות לא באיזו מדינה ההורים שלנו נולדו ובאיזו שפה הם מדברים, אלא באיזו שפה פה מדברים במדינת ישראל. לדוגמה, אין מספיק ערבים בטלוויזיה. אנחנו חיים במדינה, עזוב מהגדרות פוליטיות, שהיא תכלס דו לאומית.  השפה הרשמית השנייה היא ערבית, איפה זה בא לידי ביטוי בטלוויזיה וברדיו? אנחנו מתפקדים כחברה צבועה. לא ייתכן שאנחנו מכריזים על עצמנו כמדינה שהשפה הרשמית השניה שלה היא ערבית, וזה לא בא לידי ביטוי".

כלומר את לא מתכוונת רק למזרחים ואשכנזים אלא בעיקר למיעוטים. 

"לי מאוד חשוב שכל העניין של המיעוטים בישראל יוכר כבעיה לאומית ולא כבעיה אישית, כשאנחנו מדברים על 'אכלו לי שתו לי' ו'לא הכניסו אותי למועדון לילה' זה מקטין את הבעיה, ומכניס אותה למקומות אישיים. גם האשכנזים יוצאים מפסידים מכך שאין פה ריבוי תרבויות".

כמי שנשאה את דגל המזרחים לא פעם, לדעתך יש אפליה בישראל?

"אין אפליה, יש רק חשיבה סטריאוטיפית שאינה מאפשרת התקדמות גם לפרסונות פריפריאליות – חברתית, תרבותית וגיאוגרפית. 'טעם העורכים' משקף חשש אמיתי לפתוח את המסך לגיוון תרבותי, וסוגר את האופק התרבותי של הציבור. זה גורם לכך שהשאלות, הזוויות של הסיקור, ואפילו המראה של המסקר – הוא אחיד וחדגוני. מזה כולנו מפסידים".