שירלי אברמי: "לא רציתי ספר זיכרונות"
"מטבעות הזיכרון" שכתבה שירלי אברמי, מספר על שלושה דורות במשפחה אחת, ולצד נופים ארץ-ישראליים וחפירות ארכיאולוגיות נחשפים בו סודות היסטוריים ומשפחתיים. "את הרומן בסיפור המצאתי מתוך תמונה מסתורית של אישה שמצאתי בארון המצעים של אמי", היא מספרת
"הספר שלי נע בכמה מעגלים", מספרת שירלי אברמי, שספרה "מטבעות הזיכרון", שפתיחתו מתחילה ב-1965, עוסק בטיול משפחתי למצדה. "ליבת הסיפור היא החיפוש של הגיבורה אחרי הסיפור המשפחתי והסודות הנכללים בו. המעגל הפנימי עוסק בנועה, שהספר הוא על הזיכרונות שלה, והמעגל החיצוני מתאר חפירות ארכיאולוגיות.
רוצים לקרוא פרק מתוך "מטבעות הזיכרון"? היכנסו לכאן!
- יואב בן-ארי בין מרחב למחנק
- ורד שנבל: ספר שנכתב כמו הריון
- "עכשיו נשברים" עם אלעד ערמון
"יש בספר פרקים שכתבתי על סמך משהו שראיתי, או משפט ששמעתי. אבל את הרומן שבו המצאתי מתוך תמונה שמצאתי אצל אמי בארון המצעים, שבה מצולמת אישה צעירה, שלא הכרתי, ובגבּהּ הקדשה מסתורית, שהופנתה לאבי: 'גם חופשה בת שבוע היא חופשה. נזכרנה יחד'. אחרי שסיימתי לכתוב את הספר, לפני כמה חודשים, החלטתי לחפש אותה".
איך איתרת אותה?
"העליתי את התמונה לפייסבוק וכתבתי: 'אני מחפשת את האישה הזו; התמונה צולמה ב-1950'.
במשך שבוע היו לתמונה 1,200 שיתופים, ואכן מצאתי אותה, ודיברתי איתה. מדובר בחופשה בת שבוע, שהתרחשה לפני 63 שנה, והאישה מהתמונה חיה, קיימת, וזוכרת. אבל הספר שלי לא רוצה להיות ספר זיכרונות ונוסטלגיה, אלא יותר עוסק בשאלה לאן אנחנו צומחים מתוך הזיכרונות שלנו".
אברמי (53) היא ירושלמית, ילידת כפר ויתקין, נשואה לגדעון ואמא של שרון, יובל ואלון. היא גם ד"ר לפילוספיה, ומנהלת את מרכז המחקר והמידע של הכנסת, וכן מלמדת מדיניות רווחה וקבלת החלטות באקדמיה. לצד עבודתה היא גם כותבת ומציירת. "הכתיבה בפרוזה היא סוג של מתנה. דרך לבטא דברים, לדייק מראות, תמונות, תחושות ומצבים, ולהעבירם לאחרים. הכתיבה גם מחייבת סקרנות להבין מי העומד מולך, נושא או אדם, אמיתי או מדומיין".
על מה הספר שלך?
"כתבתי ספר שאמנם מתחיל מהמשפחה שלי, הסיפור שלה וסודותיו - אבל בעצם משרטט כמעט מאה שנה של חיים בארץ הזאת, מעין חרוד ותל יוסף בשנות ה-20 של המאה שעברה, מלחמת השחרור וקורס טיס מספר 1, ועד ירושלים של היום. בדרך תיארתי ילדות כפרית, זיכרונות ממלחמת ששת הימים ומצה"ל של שנות ה-70, מסעות בעולם, חיפושים וגילויים. כמו בחפירות הארכיאולוגיות המתוארות ברומן, גם בסיפורי המשפחה והכפר התחלתי ממה שרואים, וממה שיש, ואת מה שלא מצאתי בתמונות ובסיפורים השלמתי מהדמיון וממה שהייתי רוצה להאמין שקרה, ושעוד יקרה".
איך בחרת את שם הספר?
"התחלתי מתמונת המטבעות שעל הכריכה: אגורות של פעם ומטבעות עתיקות, וממנה המשכתי אל הזיכרונות, ואל האופן שבו הזיכרונות נטבעים בנו, ומטביעים חותם. כל אלו אסוציאציות שנלוות בעיני לשם 'מטבעות הזיכרון'".
ב"מטבעות הזיכרון" בוחנת אברמי את סיפורם של שלושה דורות בארץ, הנפרש על פני 80 שנה, בקיבוץ, במושב ובעיר. הממד הארכיאולוגי המלווה את הסיפור, מקלף עבור הדמויות את המסכות של חייהם, וחושף דרכן סודות היסטוריים, ארץ-ישראליים.
מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?
"'חדר משלך' שמאז וירג'יניה וולף אולי עוד רבים חולמים עליו. כיוון שבשנה האחרונה התחלתי גם לצייר, אני חולמת על חדר גדול ומואר, עם חלון לנוף והרבה מרחב. החדר הזה צריך להיות בבית שלי - המרחב המוגן האולטימטיבי מבחינתי".
מאיזה סופר היית שמחה לשמוע דעה על כתב היד שלך?
"משניים: מהרוקי מורקאמי ומבוריס אקונין. שניהם סופרים נפלאים בעיני, והכתיבה של שניהם מתקיימת במקומות שמרתקים אותי: יפן, המתח שבין האמת לבדיון, בין ההיסטוריה התרבות".
על איזה ספר ילדים גדלת?
"על פו הדוב. פו הוא במובנים רבים האב-הקדמון של כולם, בַּצירוף של הומור וחמלה,
שפה קסומה משלו וטיפוסים בלתי נשכחים, כל אחד כשלעצמו, שאתה פוגש שכמותם במהלך החיים".
איזה ספר פרוזה השפיע עלייך במיוחד?
"'הספר המשוגע' של חיים גורי. ברניקי, גיבורת הספר, גם מוזכרת בספר שלי".
יש לך איחולים לספרות הישראלית?
"שתמשיך להעניק לנו מטוּבה; שתמצא את מגוון קולותיה, ושתהיה נאמנה לאמיתותיה".
מסר לקוראים:
"קחו את הזמן. תעצרו מדי פעם. בעיני, אם בכלל יש לספרות תפקיד, הוא לקחת את הקורא אל המקומות שלו - ולרגש
אותו שם".
