קרב בחולות, עד שהמצרים ביקשו הפסקת אש
ההפתעה הייתה שלמה והמלחמה התחילה עבורנו באובדן של תשעה חיילים כבר בשעות הצהריים של 6 באוקטובר. אבל לאחר מכן במשך שבועיים מנענו מהמצרים כל הישג. סיפור הלחימה בסיני של מג"ד 195 בחטיבת השריון 401
בצהרי יום הכיפורים תשל"ד, 6 אוקטובר 1973, תקפו 4 מטוסים מצריים את גדוד הטנקים 195 במחנה הג'ידי באזור ביר-תמדה והרגו תשעה חיילים. היה זה האות לפתיחת המלחמה שלפניה חשבנו שאנחנו בלתי מנוצחים ונמצאים בשיא כושר הרתעתנו. כעבור כמה דקות היו שלוש פלוגות הטנקים בתנועה מהירה ומאובטחת מערבה לעבר תעלת סואץ. הסמג"ד שלי דני יתום, הרופא הגדודי ד"ר מוטי שטלרייד "המלאך", מ"פ מפקדה מוטי מישלי (שלו) וסמלת הסעד נורית סבירסקי, נשארו לטפל בפצועים ולפנות את ההרוגים לרפידים.
ביציאה המערבית של מעבר הג'ידי, מנגמ"ש החפ"ק, הסתכלתי מזרחה וראיתי את העוצמה של גדוד טנקים בתנועה, כשפלוגה מ' בפיקודו של יוני הכהן, פלוגה כ' בפיקודו של מוטי פז, ופלוגה ל' בפיקודו של חיים וייצמן - כולם שועטים מערבה לכיוון השמש השוקעת.
לאחר שהתוכנית לפינוי המעוזים בליל 7-6 אוקטובר לא אושרה, נערכנו על רכס "קרת מורה" וקו הדיונות השולט על מישור התעלה. משם ניהלנו קרבות הגנה ניידים, והבעיה העיקרית הייתה ההפתעה בירי מסיבי של טילי נ"ט מסוג סאגר שפגעו קשות בטנקים וגרמו לנו אבידות כבדות.
צליחת התעלה על ידי חטיבה 401 בהובלת גדוד 195, והיציאה מאזור החיץ החקלאי, כאשר סמג"ד 195 ריכז את כל הדרגים החטיבתיים, אפשרה לחטיבה עצמאות לוגיסטית של גורמי רפואה, חימוש, דלק, תחמושת, מזון ומים. ב"ארץ גושן" פעלה המערכת הגדודית והחטיבתית בהתאם לתורת השריון: תנועה ואש, אבטחת אגפים, התקדמות מבוקרת ורציפות לחימה ביום ובלילה לאורך 100 ק"מ.
המהלך המשוריין של חטיבה 401 והשמדת עשרות טנקים מנעו מהעתודות של הצבא המצרי לתקוף את ראש הגשר במטרה למנוע מעבר כוחות על הגשרים.
לאחר שהמצרים ביקשו הפסקת אש על מנת להציל את הארמיה השלישית, נשמע ברשת הקשר קולו של אלוף פיקוד הדרום שמואל גונן (גורודיש), שציין את גודל הניצחון וביקש להקפיד על הפסקת האש. קולו הזכיר לי את דבריו במסדר הניצחון של חטיבה 7, שש שנים קודם לכן, לאחר מלחמת ששת הימים בג'בל לבני: "אחיי גיבורי התהילה, אל המוות הישרנו מבט והוא השפיל עיניו".
ההכרעה והניצחון של צה"ל הושגו בזכות לוחמים ומפקדים אמיצים ונחושים אשר הביאו את המצרים לתובנה שלא ניתן לנצח אותנו בכוח הזרוע. שילמנו מחיר יקר, אין ניחומים למשפחות השכולות, אך בחזית המצרית שורר שקט ושלום כמעט 40 שנה.
תא"ל (מיל') עוזי לבצור (לנצ'נר), מג"ד 195 בחטיבה 401. לימים מפקד אוגדה, ראש מטה פיקוד צפון, מפקד המכללה לפיקוד ומטה, נספח צבאי בארה"ב ונציב קבילות החיילים. בעל עיטור המופת על תפקודו והצטיינות הגדוד במלחמת יום הכיפורים
לפנייה לכתב/ת 
