ספרים על הסכין: אפריקה זה כאן
רועי צ'יקי ארד בחר לכתוב רומן על אפריקה, בהשראת ההוויה האפריקנית שממלאת את תל אביב. בעקבותיו הוא חזר לחמישה ספרים חזקים שמזכירים לו את הקסם, היאוש והצבעים של היבשת הפצועה השכנה
מלבד הרצון להזכיר את היבשת הנשכחת, השפיעה על הבחירה שלי בכתיבת הספר, הנוכחות האפריקנית החדשה בתל אביב, שאני מקבל בברכה גדולה ככל עלייה (יהודית או לא יהודית). גאוגרפית, אנחנו יותר קרובים לאפריקה מאשר לאירופה. בילדותי, לישראל היו ישובים בסיני, שהיא חלק מאפריקה, ולמעשה היינו מדינה שחלק ניכר שלה באפריקה. גם בקרב היהודים, רבים מאיתנו הם ממוצא צפון-אפריקני ואתיופי. תרצו או לא, אפריקה זה כאן.
"עיקרו של דבר", מאת גרהם גרין
גרין תיאר היטב, במעין הומור של עליבות, את החנק והיאוש האנושי המיוזע של החיים באפריקה, באמצעות דמותו האומללה של השוטר סקובי, התקוע בקולוניה בריטית בזמן מלחמת העולם השנייה עם אישה שהוא כבר לא אוהב - ובגלל ששניהם קתולים הוא גם לא יכול להתגרש ממנה.
שיאו של הספר טמון בתיאור תחרויות הריגת מקקים כדי להעביר את הזמן. העלילה מבוססת על שהותו של גרהם גרין בפריטאון, בירת סיירה לאון, אף שהיא לא מוזכרת בשמה בספר.
"הנדרסון מלך הגשם", מאת סול בלו
בספר הזה, אחד היפים של סול בלו, מיליונר אמריקאי מחליט לצאת למסע אל הג'ונגלים של אפריקה. כאן שוב אפריקה משחקת תפקיד בהארת הנפש של הגבר הלבן, הפחד ממוות וגילום השאיפה "אני רוצה, אני רוצה, אני רוצה", שאולי מדברת את אמריקה הבולמוסית עצמה.
בסופו, הגיבור מגיע לאמריקה עם גור אריות קטן. זה הספר הכי לא סול בלואי של סול בלו, שבדרך כלל בוחר להעדיף הדגשה של נימים דקים על כל תנועה עלילתית. פה, אולי בשל המיקום האפריקני, יש הרבה מקום לאקשן עלילתי. בלו, כמוני, לא היה באפריקה לפני כתיבת הספר (אני הייתי רק בקהיר).
"כושילאמאשלהם", אסופת שירה
זה לא ממש ספר על אפריקה, אלא אסופה תרגומי שירה אפרו-אמריקנית. הספר יצא לפני כשנה בהוצאת "רעב" הבאר-שבעית, ולטעמי הוא אחד מאסופות השירה החשובות ביותר שיצאו בעברית, שמנסה לגוון את השפעת ההגמוניה הלבנה על השירה העברית. אני תרגמתי בספר (עם אהרון שבתאי) את הביטניק אמירי ברקה (לירוי ג'ונס) בשירו על נפילת התאומים, ויש בספר גם הופעת אורח של הראפר הישראלי ממוצא אתיופי קלקידן מששה.
"סקופ", מאת אוולין וו
ברומן הזה עורכי עיתון בריטי יומי מתבלבלים בין שמו של וויליאם בוט, בעל טור על חיות המשק באזור הכפר, ובין סופר אופנתי בשם ג'ון קורטני בוט - כך שכתב הטבע נשלח בטעות לסקר מלחמה אווילית כלשהי באפריקה, במדינה בדיונית בשם ישמאעליה. דווקא בשל חוסר היכרותו עם התפקיד, וויליאם בוט מביא את הסקופ המיוחל. כך שזה לא רק ספר על אפריקה ועל מלחמה, זה גם ספר על עיתונות צהובה, ועל הציניות של עיתונות מלחמות.
עלילתו מבוססת על המלחמה בין איטליה לאביסיניה (כיום אתיופיה) שסיקר אוולין וו. נראה לי
שהתרגום לא הצליח כמעט, כי אני תמיד רואה אותו בהנחות ובמחירי רצפה. אולי הוא אלגנטי ומשעשע מדי לקורא העברי החמוץ. אף על פי כן, הספר נבחר לאחד מאה הספרים הבריטים הכי טובים, ושם העיתון הפיקטיבי שבו הועסק בוט ב"סקופ", הדיילי ביסט, היה השראה לאתר החדשות הפופולרי שהוקם לפני כמה שנים באותו שם.
וו כתב שש שנים קודם לכן ספר מוצלח לא פחות על אפריקה, Black Mischief (שאפשר לתרגם את כותרתו ל"עסק שחור") על שליט בוגר-אוקספורד באי אפריקני בשם אזניה, המנסה להפוך את ארצו למודרנית ולשם כך מקים "משרד לענייני מודרניזציה". לצערי, הספר הזה טרם תורגם לעברית.
ספר בראשית, וספר שמות
חלק ניכר מבראשית ושמות מספר על היחס בין ארץ ישראל לאפריקה, ובהם יש היפוך מסוים ליחסי הכוח של ימינו. כאן מדובר במהגרי עבודה ומחפשי מקלט מארץ ישראל שבורחים לאפריקה העשירה (מצרים) לשבור שבר, עובדים כמשרתים, ונחשדים לשווא בגניבות ואונס (בנימין, יוסף).
ספרו של רועי צ'יקי ארד, "השקנאי", ראה אור לאחרונה בהוצאת חרגול.
לפנייה לכתב/ת 
