מקרה זאבי: כשהבנק מגזים בדרישות הפיצוי
התערבות בהסכמים דרקוניים מול הבנקים יכולה לווסת את כוחם הלא-מרוסן. לדעתו של עו"ד איל ברנדט, פסק הדין במקרה של איש העסקים גד זאבי - שקבע כי הפיצוי שנדרש לשלם לבנקים מוגזם - מדגים זאת היטב
ההסכם קבע ריבית מוסכמת, שתשולם עם החזר ההלוואה תוך שנתיים, וריבית נוספת של 3% במידה וזאבי לא יפרע את ההלוואה במועד. הריבית האחרונה נקראה "ריבית ההפרה". לימים, ערכן של מניותיו ירד באופן שלא איפשר לו להחזיר את ההלוואה במועד - ולכן מונה כונס נכסים לחברות שבבעלותו.
כאן אפשר לתהות - האם הבנקים הימרו בכספי הציבור כשנתנו ללווה אחד הלוואה עצומה, ללא בטחונות משמעותיים ואף ללא ערבות אישית? ואם כן, עד כמה ההימור היה מסוכן?
למזלו של זאבי (ושל הציבור), מכירת המניות התעכבה ועוכבה בידי כונס הנכסים, ואלו נמכרו לאחר מספר שנים כשערכן עלה. לבסוף, קיבלו הבנקים סכום עצום של כ-830 מיליון שקל מעבר לכספי ההלוואה - כאשר סכום ריבית ההפרה - כלומר הפיצוי המוסכם - שולם להם במלואו.
חשוב לציין, שאם ערך המניות לא היה עולה, או שמכירתן הייתה מתבצעת מוקדם יותר כשערכן נמוך, היה נגרם לבנקים נזק עצום. כזה שיכל להסתכם בעשרות ואף במאות מיליוני שקלים. לאור הסכומים האסטרונומיים שנדרש לשלם, תביעתו של זאבי להפחתת סכום הפיצוי המוסכם לא איחרה לבוא.
הפחתת פיצוי מוסכם
"פיצוי מוסכם" הוא מונח ידוע מתחום החוזים. המונח גרר מספר פרשנויות בדין הישראלי, מאחר שלעיתים קרובות סכום הפיצוי נקבע כמעט בלעדית על-ידי הצד החזק בעסקה. זאת ללא קשר לנזק שעלול להיגרם לו בפועל, אם יופר ההסכם.
סכום הפיצוי המוסכם נקבע באופן די סטנדרטי בהסכמים ממוניים. בהסכמי נדל"ן לדוגמה, השתרשה נורמה לפיה סכום הפיצוי יעמוד על 10% משווי העסקה.
התיקון שנעשה בסעיף 15א' לחוק החוזים (תרופות), פתח את הדלת להתערבות בית המשפט בהסכמת הצדדים. הוא מאפשר לו להפחית את הפיצוי המוסכם במקרים חריגים, כאשר במסגרת שיקוליו ביהמ"ש נדרש לבחון את מצב הצדדים ביום החתימה על ההסכם, ולקבוע אם במועד זה הם חזו את הנזק הצפוי מההפרת החוזה, ואם קבעו את סכום הפיצוי המוסכם בהתאם.
כך עשה שופט בית המשפט המחוזי מרכז, בנימין ארנון, כשקיבל את תביעתו של זאבי.
ריבית הפרה - פיצוי מוסכם
ראשית, ביהמ"ש קבע כי ריבית ההפרה הינה למעשה פיצוי מוסכם, המשולם בדרך כלל במקרים בהם יש הפרה יסודית של הסכם. לאחר שקבע זאת, הפחית אותה השופט בחצי אחוז. זאת בנימוק שלכונס הנכסים לקח זמן ארוך באופן בלתי צפוי למכור את המניות.
במקרה הזה, לבית המשפט היה "קל" לקבל את ההחלטה - מאחר שמדובר בסך הכל בחלוקה חדשה של הרווחים ממכירת המניות. הסכום שהופחת, שהוערך בכ-50 מיליון שקל, היה זניח לעומת 830 מיליון שקל שקיבלו הבנקים.
האם ביהמ"ש היה מחליט באותו האופן גם אם העיכוב במכירה היה גורם לבנקים להפסדים של עשרות, או אולי אפילו מאות מיליוני שקלים? יש מקום לספק.
ויסות כוחם של הבנקים
נדמה כי להחלטה השלכות אופטימיות על פסיקות עתידיות, שכן היא מאפשרת התערבות גדולה יותר בהסכמים דרקוניים, דוגמת הסכמי הלוואה מול בנקים.
פעמים רבות, חוסר יכולת לקיים הסכמי הלוואה - בעיקר אם הכספים נלקחו בתנאי לחץ - עלול להסתיים בלא פחות מפשיטת רגל או פירוק חברה. זאת גם במקרים שיכלו להסתיים אחרת, אילו הבנקים היו רק מפחיתים את החוב במועד מוקדם מספיק, שהיה מאפשר ללווים לשלם ולשרוד.
שיקול דעת רחב יכול לסייע ללווים מול כוחם הלא מרוסן של הבנקים, שמחייבים לקוחות רבים לשאת באופן גורף בתשלומי עתק - גם בגין אותו "פיצוי מוסכם". בכך פסק הדין מצטרף לדוגמאות קודמות מהתקופה האחרונה, שמסתמנות מגמה להגבלת יכולתם והשפעתם העצומה של הבנקים על חשבונות לקוחותיהם.
כך למשל, בשני פסקי דין שניתנו לאחרונה חויב בנק מזרחי-טפחות לפצות לקוחותיו במיליוני שקלים. במקרה הראשון - משום שאפשר לבנה של לקוחה לבצע בחשבונה פעילות ספקולטיבית, שהביאה לקריסתה הכלכלית. במקרה השני - כשאפשר את ריקון חשבונו של מיליארדר על-ידי נוכל.
חשוב להקל על תביעות
מכאן יש לעשות ככל האפשר כדי להקל על הגישה לערכאות, שכן לקוחות הנמצאים בבעיות כספיות אינם יכולים לשאת בהוצאות ההליך המשפטי - שנושא בחובו אגרה עצומה, שכר טרחת עורכי דין, תשלום למומחים ועוד. זאת בזמן שהבנקים יכולים לנהל הליכים משפטיים ארוכים ויקרים בקלות.
המחוקק ובתי המשפט חייבים להקפיד על איזון. הן בחלוקת הנטל, והן בחלוקת השלל. בכך יאפשרו הגנה ראויה לנפגעים מהתנהלות הבנקאים וחמדנותם.
- לפסק הדין בעניין זאבי
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד איל ברנדט
עוסק בתחום האזרחי-מסחרי
לפנייה לכתב/ת 
