יבוא אישי: מבנים שמזכירים עיצוב מעבר לים

השראה יכולה להגיע מכל מיני מקומות, לפעמים גם מיצירות קיימות. בימינו נדיר למצוא יוצרים שמצליחים להמציא את הגלגל מחדש, ויש כאלה השואבים השראה מהקיים - לוקחים אלמנטים מסוימים ומעניקים להם משמעות חדשה כדי להימנע ממצב של העתקה. גם כאן בישראל הוקמו מבנים כאלה, ולרגל חשבון הנפש שמאפיין את יום כיפור אספנו מספר דוגמאות למבנים ישראלים, שההשראה ממבנים קיימים ניכרת בהם במיוחד.

בניין עיריית תל-אביב

הגרסה הישראלית: המבנה תוכנן בשנות ה-50 של המאה הקודמת על ידי אדריכל מנחם כהן בסגנון הברוטליסטי, שהתפתח מהסגנון המודרניסטי ומזוהה עם שימוש בבטון חשוף ובצורניות גיאומטרית חזרתית. למבנה 720 חלונות והוא נראה כמרחף מעל קומת הקרקע, שהחזיתות שלה עשויות מזכוכית עם עמודי בטון תומכים.

(צילום: ירון ברנר)

מזכיר את: Unite D’Habitation - בניין מגורים במרסיי שבצרפת, שתוכנן על ידי האדריכל השוויצרי לה קורבוזיה אחרי מלחמת העולם השנייה בעקבות הצורך המיידי במבני מגורים. לה קורבוזיה, שהיה ידוע כאחד מאבות הסגנון המודרניסטי, יצר מבנה שהפך למשפיע ביותר גם על הסגנון הברוטליסטי שהגיע אחריו.

המבנה, ששוכפל במספר מקומות באירופה, בנוי מבטון חשוף, ו-18 הקומות שלו מתנשאות מעל קומת עמודים תומכים, שיוצרים קומת קרקע מאווררת וציבורית ההופכת לחלק מהמבנה. על הגג מוקמו פונקציות ציבוריות לשימוש הדיירים, ולכל דירה תוכננה מרפסת קטנה השקועה פנימה מקו החזית, באופן שמדגיש את האלמנט האופקי ההמשכי של המבנה.

(צילום: פול קוסלובסקי)

קולנוע איימקס באילת

הגרסה הישראלית: מבנה קולנוע איימקס באילת תוכנן על ידי חיים דותן כמבנה פירמידה ונפתח ב-2004. הוא מכיל אולם קולנוע בטכנולוגיית תלת-ממד, לצד הופעות אקרובטיקה ואטרקציות נוספות. הפירמידה מתנשאת לגובה ארבע קומות ובולטת במיוחד בנוף המקומי בזכות צורתה וצבעה הכחול. היא בנויה מקונסטרוקציית פלדה המחופה בלוחות פח, באופן המנוגד לחומריות המקומית ולצבעים החמים המאפיינים את האזור.

(צילום: לשכת העיתונות הממשלתית)

מזכיר את: פירמידת הזכוכית המהווה את חלל הכניסה למוזיאון הלובר בפריז, צרפת. חלל הכניסה עובר דרך פירמידת זכוכית שתכנן I.M. Pei ונבנתה ב-1989, ומאז זכתה להפוך לאחד מהמבנים המפורסמים בעיר.

המבנה יצר כניסה חדשה למוזיאון, והוא מקרב את לובי הכניסה התת-קרקעי, מכניס פנימה אור טבעי ויוצר קשר עם החוץ. הפירמידה בנויה מקונסטרוקציית פלדה שתומכת בפאנלים העשויים מזכוכית בסגנון מודרני, שעומד בניגוד לסגנון הקלאסי של מבנה המוזיאון הקיים וממזג בין האדריכלות הישנה והחדשה בעיר.

בית אסיה בתל-אביב

הגרסה הישראלית: בית אסיה התל-אביבי הוקם ב-1979 על ידי אדריכל מרדכי בן חורין והמהנדסת רחל רוזנטל, ומתפקד מאז כמבנה משרדים שמכיל משרדי עורכי דין ומשרדים של מספר שגרירויות. המבנה מוכר ומפורסם בשל צורתו המעניינת והמעוגלת, הקירות החיצוניים שלו מתעגלים לכל האורך ויוצרים יחסים משתנים בין הקומות השונות. בין הקירות הלבנים ממוקמים חלונות סרט השקועים מעט פנימה, כך שנוצרת הדגשה אופקית של צורת המבנה ומתאפשרת הצללה על החלונות.

מזכיר את: מוזיאון גוגנהיים, המוזיאון הניו-יורקי הנחשב שתוכנן על ידי פרנק לויד רייט, כבר מזמן הפך לאייקון תרבותי מאז נפתח ב-1959. למבנה צורה גלילית שהולכת ומתרחבת כלפי מעלה, ומערכת התנועה הפנימית שלו מורכבת מרמפה המשכית שמוליכה את המבקר סביב אטריום רחב ודרך הגלריות. הקונספט למבנה הוא "מקדש עבור הרוח" (“Temple of the spirit”) ובתקרה העליונה שלו סקיילייט רחב ומרשים, שמחדיר אור טבעי פנימה דרך האטריום המרכזי.

(צילום: Finlay McWalter)

מגדלי עזריאלי בתל-אביב

הגרסה הישראלית: קבוצת המגדלים המפורסמת, בתכנונם של אלי עטייה, יסקי-סיוון אדריכלים ודוד עזריאלי, נפתחה באופן סופי ב-2007 אחרי השלמת בניית המגדל האחרון. המגדל העגול הוא הגבוה מביניהם בגובה 49 קומות; המגדל המשולש בגובה 46 קומות; והמגדל המרובע שהושלם אחרון בגובה 42 קומות.

בשתי הקומות התחתונות של המגדלים ממוקם קניון עזריאלי, שמתחבר גם לשני הגשרים שמובילים אל המרכז - גשר הקריה וגשר הרכבת. חזיתות המגדלים מורכבות ממסגרות אלומיניום התוחמות את פתחי החלונות, שבחלקם למעשה לא קיים פתח כלפי חוץ.

(צילום: סער יעקב, לע"מ)

מזכיר את: One and Two International Place - קבוצת מגדלי המשרדים שתכנן פיליפ ג'ונסון בעיר בוסטון, ארה"ב, נבנו בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, והגבוהים ביניהם הם מגדל עגול בצורת גליל בגובה 46 קומות ומגדל נוסף בן 36 קומות.

חזיתות המגדלים מחופות באבן גרניט מחוספסת בגוון אדמדם עם מסגרות אלומיניום שקועות עבור החלונות, שבחלקם המסגרת קיימת רק למראית עין והחלונות עצמם חסומים. 5 המגדלים מתפקדים כל אחד באופן עצמאי, אך במרכזם רחבה ציבורית גדולה ומשותפת ובחלקם גם מחוברים זה לזה דרך קומות משותפות.

(צילום: Frankg)

קניון G צמרת בתל-אביב

הגרסה הישראלית: המרכז המסחרי של שכונת "צמרת" בתל-אביב תוכנן על ידי רמי וימר אדריכלים ומכיל ארבע קומות מסחריות. בתכנון החזיתות היה שותף גם משרד בר-אורין אדריכלים, שיצרו יחד קופסת זכוכית התחומה בעזרת אלמנטים אלכסוניים עשויים מבטון המצטלבים זה עם זה. הזכוכית מודפסת עם פסים אופקיים משתנים, אך לעומת ההשראה, כאן כלפי פנים החזית מחופה בלוחות גבס צבועים באפור.

(צילום: גוגל מפות)

מזכיר את: TOD’S Omotesando Building - המבנה של חברת מוצרי העור האיטלקית ממוקם בטוקיו שביפן בשדרה מפורסמת שידועה בזכות שורות העצים שבה. אלכסוני הבטון בחזיתות שואבים השראה מעצי השדרה המפורסמים, כדי ליצור משחק בין אטימות לשקיפות וקשרים מרתקים בין הפנים לחוץ. האלמנטים מבטון מהווים גם קונסטרוקציה למבנה יחד עם חיזוקי פלדה נסתרים, באופן שמאפשר חללי פנים נקיים ורחבים.

(צילום: nacasa&partners inc.)

הבית המשוגע בתל-אביב

הגרסה הישראלית: "הבית המשוגע", שתוכנן על ידי ליאון גנייבה, ניצב בחלקו הצפוני של רחוב הירקון בתל-אביב ובנייתו הסתיימה ב-1989. הוא נודע בשל חזיתו המיוחדת, השונה מאוד משאר המבנים בנוף הישראלי, ונבנה בהשראת הסגנון המפורסם של גאודי, עם חזית פיסולית שלא ניתן ליצרה באופן סדרתי, אך נבדל מהמקור בכך שהאלמנט תלוי כקישוט מלאכותי בלבד כשמאחוריו מבנה שגרתי לחלוטין.

מזכיר את: Cassa Battlo - מבנה בברצלונה ששופץ על ידי האדריכל גאודי הנודע לאחר שנרכש על ידי משפחת Battlo בשנת 1900 ונחשב לאחת מיצירות המופת של גאודי, שנודע בזכות סגנונו הייחודי והיצירתי הבא לידי ביטוי בכל פינה בבית. חלקה התחתון של החזית מורכב משישה עמודי אבן המטפסים כלפי מעלה בצורה אורגנית, שמזכירה שלד הצומח מהקרקע, מחזיק את המבנה ומשתלב איתו. כלפי מעלה העמודים מצטמצמים למעין מרפסות קטנות העוטפות את החלונות, ושאר החזית מחופה בפסיפס צבעוני.

האגף החדש של מוזיאון תל-אביב

הגרסה הישראלית: האגף החדש של מוזיאון תל-אביב, שתוכנן על ידי אדריכל פרסטון סקוט כהן, נפתח לפני כשנתיים ושואב השראה מצורת השטח הטרפזית עליה ניצב המבנה. צורת המבנה נראית כמתקפלת בזוויות משתנות ובנויה ממאות פאנלים עשויים מבטון, אותם יצקו במקום. חמש הקומות של המבנה מוארות בעזרת אור שחודר פנימה דרך תקרת זכוכית, ומאיר עד הקומות התחתונות בעזרת אטריום שיוצר מעין "מפל אור".

(צילום: עמית גרון)

מזכיר את: Phaeno Science Center - מרכז המדע הגרמני, שתוכנן על ידי אדריכלית זאהה חדיד ונפתח ב-2005, מציג סוג של "קופסת קסמים": אובייקט שמעודד סקרנות וגילוי. מסע הגילוי בתוך המבנה נוצר בזכות נוף במראה מכתשי, עם 250 תחנות שמאפשרות מבטים אלכסוניים ומרתקים אל שאר חללי המבנה. המסה העיקרית של המבנה בנויה מבטון והיא מורמת מעל לקרקע, כך שנוצרים חללים שקופים המקשרים בין החוץ לפנים.

(צילום: Richard Bartz)

הכתבה באדיבות אתר בניין ודיור - פורטל עיצוב פנים ועיצוב הבית. מחפשים אדריכלים? לאינדקס אדריכלים ומעצבים