מבחן לאיזיבייק דולפין, חשמליים, עם קשר יהודי

נושא הכתבה מגיע הפעם מהקצה השני של הספקטרום – לא יבואן רכב או משווק דו-גלגלי משמעותי שנכנסים לתחום חדש, לא ענקית אופניים שמרחיבה פעילות – אלא יוזמה וחזון של איש אחד שנמאס לו לשלם הרבה על דלק. לאיש הזה קוראים ניר אלפרוביץ, והוא הכוח המניע שמאחרי מותג EasyBike .

מותג שהמציא ב-2008, כשמחיר חבית נפט גולמי המריא ל-180 דולרים ובטר-פלייס נראה כמו עסק מאד מבטיח. ניר עזב משרה בטוחה בהייטק, ופנה לדרך ארוכה וקשה – שעדיין לא הסתיימה – במסגרתה יקים עסק לייצור אופניים עם מנוע עזר חשמלי, טובים מההיצע הקיים היום אצלנו.

(פז בר)

חשמליים מהבסיס

המכנה המשותף לכל האופניים החשמליים אשר בחנו עד היום (A2B, DB0 ו-seagull) הוא שכולם תוכננו ויוצרו מראש כחשמליים. לעומתם, הדולפין לייט של איזיבייק מתבססים על אופני "20 מתקפלים לפי הקונספט הפופולארי של DAHON, ועליהם הרכיב ניר את מערכת ההנעה. אולם בעוד יבואני אופניים סדרתיים מאפיינים את המוצרים שלהם במפעל ממנו הם מזמינים את האופניים, ניר מאפיין את הרכיבים שלו אצל יצרני הרכיבים דווקא, מקפיד על קוצו של יוד ולא נותן לסינים לחתוך פינות עד שמתקבלת התוצאה המתבקשת.

די בביקור אחד בסדנה שלו בה הוא מפתח את אבי הטיפוס של דגמים עתידיים שלו, כדי להיווכח שהוא למד היטב את התחום. כמה טוב? דגם הדולפין עמד בבדיקות התקן האירופאי SGS (גוף תקינה רב-לאומי היושב בז'נבה ומספק בדיקות תקן לתחומי תעשיה רבים ולעולם הרכב) בתהליך ארוך ויקר בן ארבעה חודשים.

בקנה הייצור אגב, עוד ארבעה דגמים חדשים: אחד המיועד לנשים, דגם עם שיכוך מלא ומצבר במבנה השלדה, דולפין חדש ועוד.

(פז בר)

החלקים

השלדה המתקפלת עשויה אלומיניום – כמו מוטות המושב, הכידון והסבל - ומצוידת בגלגלי "20 או "16 לנמוכי קומה. העברת כוח השרירים נסמכת על רכיבים בסיסים של שימאנו עם שישה הילוכים. על הבלימה מופקד מעצור V-ברייק בחזית ודיסק מכאני של טקטרו מאחור. עוד בחזית תמצאו מזלג RST עם אפשרות לכיוון עומס ראשוני.

על הבסיס הזה מותקנת מערכת כוח חשמלית עם מנוע 250 וואט בטבור הגלגל האחורי, מצבר ליתיום 36 וולט ו-8.8Ah מעוגנת לצינור השלדה הראשי, ויש אופציה לסוללה משודרגת שתתחבר למוט המושב. הבקר - לב המערכת – ממוקם בגליל מתכת על השלדה, המאחסן גם מערכת אזעקה. לא תמצאו כאן תג דיגיטלי עם חווי מהירות ומרחק אלא תצוגה צנועה אבל הכרחית של מצב טעינה, מצב ההנעה, מתג לצופר ולתאורת ה-Led הראשית שניזונה מהמצבר. ניתוב כל הכבלים הוא חיצוני, ואלו מאוגדים יחדיו דרך לולאות מתכת.

לפי נתוני איזיבייק עומד הטווח המרבי על כ-30 ק"מ לרוכב במשקל 75 ק"ג, ולכך יש להוסיף עוד כ-21 ק"ג השייכים לאופניים עצמם. המחיר: 6,400 שקלים לאופני המבחן, 6,200 לגרסת ה-"16.

זה עובד?

אם חיפשתם עד עכשיו פער בין האופניים של אלפרוביץ לאלה של המותגים הגדולים ולא מצאתם (מלבד המשקל הקל), הסיבה היא שצריך לרכוב כדי להבין. באופניים חשמליים הרוכב קובע את רמת הסיוע המתבקש, וזה האחרון נכנס לפעולה ברגע התחלת הדיווש. פעמים רבות מדי מתערב המנוע החשמלי בשיא העוצמה כמעט מיד, מפתיע ומקשה על הרוכב להישאר בשליטה - בוודאי על מדרכה הומת אדם.

(פז בר)

באיזיבייק הסיוע החשמלי מתחיל רק ממהירות של 10 קמ"ש, כדי לאפשר תחילת תנועה זהירה לפני פרץ הכוח החשמלי. אפשר להבין את ההיגיון של הקונספט הזה, וגם אם בהתחלה מעט קיטרתי על המחסור בתגבור בזינוק מהמקום, אני חושב שהמימד הבטיחותי מנצח כאן.

תחום נוסף בו איזיבייק שונים הוא מינון התגבור. בעוד שבמרבית האופניים החשמליים (יוצאי דופן, A2B), מרגע שנקבעת העוצמה היא מגיעה ב-100%, באיזיבייק מהירות המנוע החשמלי תלויה במהירות הדיווש. דווש לאט, והמנוע יתאים עצמו למהירות שיוט, דווש מהר, וגם המנוע יגביר סל"ד. ועם שישה הילוכים יש משרעת רחבה של דיווש ביחס למהירות.

אגב, יש עוד מצב פעולה מעניין, בו הרוכב יכול לבחור בעצמו - תוך כדי רכיבה - את עוצמת הסיוע. הוא יהיה חייב, כחוק, להמשיך לדווש, אך עם סוג של פוטנציומטר (מתג סיבובי) הוא יכול לשנות באופן רציף את היחס בין מהירות הדיווש למהירות המנוע. אהבתי, מאד.

לפקד יש עוד שני מצבי פעולה "ריקים" אותם ניתן לתכנת לפי דרישות מיוחדות של הלקוח - למשל הגבלת מהירות לרוכבים צעירים.

כמה טוב

נוחות הרכיבה טובה למדי, תודות לשילוב מוצלח של צמיגי קנדה שמנמנים, בולם קדמי שמתאים מאד למשקל האופניים ומושב רחב ומרופד בנדיבות. צריך רק לזכור כי תנוחת הרכיבה מעבירה משקל רב לישבן, גורמת לגלגל הקדמי להרגיש קליל ודורשת זמן-מה כדי להתרגל להיגוי המהיר – ולא רק בגלל החישוק הקטן יחסית.

(פז בר)

מה יש לנו לומר על מעצורי V-ברייק? פעם הם היו שם נרדף לבלימה חזקה, אך היום יש טובים מהם. באיזיבייק – בחירה מודעת של מינימליזם וחסכון במשקל ומחיר - הם תפקדו דווקא טוב למדי. לא בטוח אם זה המשקל העצמי הנמוך יחסית או הכנה קפדנית, אבל העסק עבד טוב בדרך כלל.

טווח הרכיבה הארוך ביותר אליו הגענו עמד על כ-21 ק"מ, ובשלב זה עדיין נצנצו בעליזות מספר נוריות לד ירוקות במד הטעינה של המצבר. המשמעות היא כי בשימוש סביר של כארבעה ק"מ יומיים, יהיה עליכם לטעון את המצבר אחת לשבוע, פלוס רזרבה. המצבר פריק כמובן, לצורך טעינה בבית. לפי איזיבייק, אחרי כשנה תרד רמת הטעינה המרבית ל-80%.

קיפול האופניים נעשה בדרך המוכרת, ומאפשר – בניגוד לאופניים גדולים וכבדים – שינוע במעלית או אף בתא מטען של רכב.

סיכום

מאד אהבנו את הרעיון של ניר אלפרוביץ, על שלל יתרונותיו הבטיחותיים-תפעוליים. החל במצב השליטה על מהירות והתאמה אישית, וכלה בניידות והקומפקטיות. אחרי הכל, אופניים עם מנוע עזר חשמלי הם בהגדרה כלי תחבורה עירוני, ויכולת הנשיאה שלהם בתנאים שונים חשובה במיוחד, לא פחות מהטווח והמהירות.

ותקראו לנו פטריוטיים חסרי תקנה, אבל גם העובדה שמדובר ביצרן ישראלי ובמוצר זול יחסית לאופניים שבחנו כאן בעבר, עושה לנו טוב. אנחנו מנחשים שגם לכם.