"שטיסל": להתאהב בחדרי חרדים

סדרת הדרמה "שטיסל", ששודרה ב-yes על פני השבועות האחרונים ונחתמה בסמוך לערב הכיפורים, היא ללא ספק, אחת מסדרות הטלוויזיה הטובות שנעשה כאן בזירת המקור המקומית. הסדרה, אותה יצרו אורי אלון ויהונתן אינדורסקי, שניהם יוצאי המגזר הדתי-חרדי, עוסקת במשפחת שטיסל שמתמודדת עם הקונפליקטים הטבעיים, אולי, שחווים אב אלמן, שולם שטיסל (דב'לה גליקמן) ובנו הצעיר עקיבא (מיכאל אלוני) שמחפשים אהבה.

רק שהם לא מחפשים אותה בעוד מושב קטן או עיר גדולה (נניח, תל אביב, בה מתרחשים רוב העולמות הסיפוריים של סדרות ישראליות) אלא בשכונת גאולה בירושלים, על כל המשתמע מכך. סדרות על חייהם של הדוסים כבר נראו על המסך שלנו (ראה ערך "סרוגים"), אך נדמה כי "שטיסל" לוקחת את הנרטיב העלילתי של החיים שאנחנו, החילונים, פחות מכירים, ומקרבת אותו אלינו באופן עדין, צנוע ועשוי מצוין.

מיכאל אלוני ואיילת זורר. סיפור אהבה בלתי אפשרי

"שטיסל", בראש ובראשונה, מתאפיינת בקאסט שחקנים מלוהק בקפידה. שועלי משחק ותיקים כדבל'ה גליקמן שמגלם את דמות הרב שטיסל באופן יפהפה, או אורלי זילברשץ הנוגעת ללב, עומדים בחזית אחת לצד שחקנים צעירים שמפגינים יכולת משחק מרשימה כמו נטע ריסקין בדמות גיטי, שנדמה שהפאה פשוט תמיד ישבה על ראשה, מיכאל אלוני (שהקשר בינו לבין הבחור שהנחה את "The Voice" הוא מקרי בהחלט) וכן ניצן מון שביט המדויקת וזהר שטראוס האותנטי.

ומופיעה שם גם איילת זורר בתפקיד אלישבע - אישה חרדית, אלמנה פעמיים, אם לילד ישראל, וגם מושא אהבתו של עקיבא התמים והחולמני. ואין להתווכח. בכל פעם שזורר מפציעה על המסך, האפקט של כל סצנה על הצופה עולה בלפחות שלושים אחוזים. בשנים שזורר לא נמצאת בארץ ומפתחת קריירת משחק בעולם שמעבר לים, יכולת המשחק שלה הגיעה לשיאה, ובכל פריים ופריים בו היא מופיעה כאלישבע, חסודה ובלתי מאופרת מתמיד, היא משכנעת, אלגנטית וקולעת לדמות.

בעזרת השם הטוב

למי שפספס, "שטיסל" נפתחת בהתאהבותו של עקיבא באלישבע, וממשיכה בניסיון האיחוד הבלתי אפשרי שלהם: היא אלמנה כפולה, אם לילד, הנחשבת לשידוך גרוע וגם מבוגרת ממנו בכמה שנים טובות - ובכלל לא בטוחה שהיא מסוגלת להיכנס שוב למערכת יחסים. במרכז הסדרה עומדת גם מערכת היחסים של עקיבא עם אביו שולם, שבעצמו התאלמן והגיע לגיל הפרישה וצריך למצוא את זהותו מחדש בסיטואציה המשתנה.

גיטי (ריסקין) אחותו של עקיבא, נושאת על גבה את סיפור עזיבת בעלה וחזרתו הרגעית בשאלה, ואולי מצליחה באמת להראות את עול הפרנסה, גידול הילדים, ושמירת השם הטוב אותו צריכות לשאת נשים חרדיות באשר הן. לצד אלו, עולים גם תתי-נרטיבים נוספים כגון מערכת היחסים של רוחמי המתבגרת עם אביה, חבריו הרווקים של עקיבא שמחפשים את עצמם תחת מסורת קשוחה בעולם מהיר מדי, סיפורו של אחיו של עקיבא, צבי אריה, שוויתר על חלומו האמיתי עבור משפחתו, ועוד.

חיי קהילה בשכונה חרדית בירושלים

אך פנינת הפנינות היא סיפורה של סבתא של עקיבא, בובה מלכה הקשישה (חנה ריבר) שעוברת לבית האבות ומתמכרת לטלוויזיה שנכנסה במפתיע לעולמה, ולאופרת הסבון "היפים והאמיצים" בפרט. הפרק בו בובה מלכה מארגנת לעצמה מסיבת נישואים לבעלה שמת לפני שנים, וכן הדיאלוגים המלחמתיים שלה ביידיש עם חברתה הרבנית ערבליך בבית האבות - מייצגים טלוויזיה במיטבה. הדומיננטיות של דמותה מעל עץ המשפחה מזכירה את ביקוריו של טוני סופרנו אצל אמו, ליוויה, שייצגה דמות מופת של זיקנה טלוויזיונית.

שלושת הפרקים האחרונים בסדרה סבלו לטעמי מבריחת סידן נרטיבית, ואיבדו במעט את הזקיקות של אלו שקדמו להם - במיוחד בכל הנוגע לסיפור האהבה המרכזי של עקיבא ושל אלישבע, שנמרח ונמשך ללא הצדקה אמיתית. כמו כן השאלה האמנותית שמלווה את דמותו של עקיבא, אם הוא צייר צללים שנותן את יצירותיו לאמן ידוע, או בעצם אמן אמיתי בזכות עצמו - טופלה בפרקים אלו באופן מעט קלישאי.

אב ובנו, על רקע שידוך לא פתור

"שטיסל" על אף הדיוק בפרטי מילות הקודש והתפילה, בעבודת הארט של תפאורת הבתים, התלבושות והפאות שמייצגים עולם חרדי מובהק במחשבה תחילה ובכישרון רב,

ולמרות מספר רב של סצנות שמדברות ישירות על החשיבות של צניעות, אמונה טוטלית וחיים קהילתיים מסודרים במגזר זה - עדיין לא מייצגת עד הסוף את תפיסת העולם החרדית, כפי שהיתה יכולה. אולי כי הנושאים האנושיים שמטופלים בה באמצעות דיאלוגים מלאי חן, צנועים וחסרי פאתוס, הם מדי חילוניים, ומדי אוניברסליים. ופרק אחד של סדרת הדוקו "שידוך משמיים" העוסקת בתכנים דומים מזווית דוקומנטרית יספיק בכדי להשוות.

אך מה ש"שטיסל" כן מצליחה לעשות בענק, שלא רבות הסדרות הישראליות שמצליחות לעשותו, הוא לתת קרדיט מלא לצופה כשהוא מפענח ומזדהה עם שריר האהבה הבלתי האפשרית שקיים אצל עקיבא ואלישבע. כשעקיבא מביא במתנה את הדיוקן העצמי שלו לאלישבע, וכמו אומר לה, זה אני וקחי אותי כמו שאני, החץ שפוגע לה בלב - פוגע עמוק גם בלב הצופה, ומעלה עמו שאלות פילוסופיות על הקסם והכאב שקיימים אצל כל האנשים ומכל המגזרים, שחשים כי גורלם, לעתים, כתוב בידי שמיים.