למי אכפת מילדי הפריפריה? גרסת שדרות

מערך השירות הפסיכולוגי החינוכי בשדרות קורס. שש מתוך תשע הפסיכולוגיות בשרות הפסיכולוגי חינוכי בשדרות, התפטרו מעבודתן בשל שיבושים בהעברת כספי משכורות וזכויות סוציאליות. כן, זה עוד סיפור על מה שקורה בפריפריה. אבל במובן מסוים זה סיפור סימפטומטי ליחסי שילטון מרכזי-שלטון מקומי, בעיקר בפריפריה.

את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

מדינת ישראל ומשרד החינוך שלה מספקים באמצעות שפ"י (השרות הפסיכולוגי ייעוצי) רשת תמיכה וסיוע לרבים מתלמידי ישראל. 2,300 הפסיכולוגיות והפסיכולוגים ו-4,700 היועצות והיועצים הפרוסים במדינה מספקים שרותים מגוונים בתחומי בריאות הנפש.

בתחום זה נמצאת ישראל באחד המקומות הגבוהים בעולם הן מבחינת טיב השרות והן מבחינת היקפו. אבל מגבלות תקציב מקשות על הקצאת תקנים ויש מקומות רבים בפריפריה שלא מצליחים לאייש את התקנים הקיימים.

עוד כתבות

לא רק קלינים: פסיכולג מומחה יוכל לטפל נפשית

התמודדות יומיומית עם אירועי לחץ ומשבר

לאחר מלחמת יום כיפור הוסיפו השירותים הפסיכולוגים והייעוציים מומחיות של התמודדות במצבי לחץ ומשבר. בנוסף ליעוץ למורים ולהורים וסיוע ישיר לתלמידים בתחומי בעיות למידה, התנהגות ומצוקות אישיות, נאלצו אנשי המקצוע להתמודד עם ילדים שחוו משברים ואסונות.

המלחמות, ההפגזות בצפון ובדרום והפיגועים, הותירו ילדים יתומים, משפחות שכולות ונפגעי חרדה. המחקר החדיש והפרקטיקה היומיומית לימדו שיש להתערב ולסייע מוקדם ככל האפשר סמוך לאירוע המשברי.

היועצות מועסקות על ידי משרד החינוך ומקבלות ממנו את משכורתן כמו כל מורה במערכת החינוך. הפסיכולוגיות מועסקות על ידי הרשות המקומית, כשמשרד החינוך מתקצב את עלותן בהיקף של כ- 60%. מבחינה אידיאולוגית-מקצועית יש יתרון להיותן של הפסיכולוגיות מועסקות על ידי הרשות המקומית.

בניגוד ליועצות, הן מתפקדות כ'סוכן חוץ' בלתי תלוי, שאינו כפוף להנהלת בית הספר, ולכן הן במעמד עצמאי, המאפשר להן לשרת את בתי הספר עם מבט קהילתי כולל ולקבוע סדרי עדיפות עירוניים-מקומיים. למרות שכיום נדרש תואר שני מהעוסקים בייעוץ, דרישות הקבלה, ההכשרה וההתמחות הנדרשות מפסיכולוגים הן מהגבוהות והממושכות ביותר בתחום המקצועות החפשיים.

לא ניכנס לתגמול הכספי הבלתי ראוי. אבל מה שמהווה לא אחת בעיה חמורה, המשתקפת בהתפטרות בשדרות, הוא הפער בין פריפריה למרכז. רשויות מקומיות מבוססות משלמות את 40% השכר שמשרד החינוך אינו מתקצב מהארנונה שהן גובות.

לאן נעלם הכסף בפריפריות?

מה שקורה בעיריות בפריפריה הם כמה דברים מקוממים:

א. אין להן כסף והן מצפות שהמשרד יממן חלק גדול יותר מהעלות של הפסיכולוגים.

ב. כספי משרד החינוך משמשים אותם מדי פעם ל"סתימת חורים" תקציביים בתחומים אחרים.

ג. הן לא תמיד מודעות לחשיבות הנושא. נראה שקל יותר להצביע על כיכר פורחת (גם אם היא מיותרת) מאשר על השגים בתחום מניעת מצוקה, או מימוש פוטנציאל של תלמיד שלא נשר מהלימודים.

ד. לפסיכולוגיות הטורחות על השתלמות מקצועית רציפה, יש אתיקה מקצועית ומוסר עבודה ללא קשר לרמת משכורתן. לכן לעתים קשה לפרנסי הרשות המקומית, שלא לכולם יש מודעות למשמעות התפקיד, להתמודד עם "חיות מוזרות" כאלה ולפרגן להן.

למי שיושב במרכז קשה אפילו להעריך את חומרת הנזק שיגרם לילדים בשדרות המוגדרים כולם כ"אוכלוסיה בסיכון" ללא אותה מערכת תמיכה, הדרכה וייעוץ שמספקות הפסיכולוגיות לילדים , למשפחות ולצוות החינוכי. כבר היום יש מצוקה רבה ואין צורך לחכות להתלקחות הבאה. גם ככה לא קל לגייס אנשי מקצוע לעבודה באזורים קשים.

לסיום, כדי שלא נצטרך לחכות למטח הטילים והקסאמים הבא (ואז פתאום יהיה כסף) ולנסות לגייס את הפסיכולוגיות שהתפטרו, כדאי עכשיו לבדוק אם יש דרך להבטיח שכספי משרד החינוך יגיעו ליעדם בצורה ישירה.