קפטן מארוול בגרסת 2013

ג'ף סמית הוא אחד הקומיקסאים המוערכים והעסוקים כיום, בארצות הברית ומחוצה לה. סדרת ספרי הקומיקס שיצר, "בון", הפכה לרב-מכר בינלאומי והביאה לו תהילה אדירה, וללא ספק - גאווה גדולה להוריו. אולם היה זה דווקא פרויקט שאינו קשור ליצירתו המוכרת, שגרם לאמו להתרגש עד מאוד.

בתחילת שנות האלפיים פנו אל סמית בבקשה ליצור סיפור חדש לסדרת הקומיקס המצליחה "הרפתקאות קפטן מארוול", ששינתה את שמה בהמשך ל"שהאזאם!", והוא כמובן מיד נענה.

"שהאזאם". היקום הבדיוני של קפטן מארוול

"הדמות הייתה אהובה על ידי כולם - כולל על אמי", הוא מספר בראיון באמצעות הדואר האלקטרוני. "היא כל כך התרגשה כשסיפרתי לה שנתבקשתי לאייר סיפור של קפטן מארוול, כי זה היה הקומיקס האהוב עליה בילדותה. הכרתי את קפטן מארוול מסדרת טלוויזיה לא כל כך מוצלחת ששודרה בארצות הברית כשהייתי ילד. מאוחר יותר למדתי על תור הזהב המדהים של ספרי ההרפתקאות של הקומיקס כשקראתי ספרים על ההיסטוריה של הז'אנר. מצאתי את העולם ואת הטון של הסיפורים המאוחרים מאוד עדין, חכם ומהנה, והרגשתי בנוח לעבוד ביקום בדיוני שכזה".

"בון". כבשה את הקהל הצעיר

ב-2007 ראו אור ארבע חוברות של "שהאזאם! – איגוד מפלצות הרשע" - ההרפתקאות שיצר סמית לסדרה האהובה. לאחר מכן הן אוגדו בספר, שחלקו הראשון רואה אור בימים אלו בהוצאת כנרת זמורה-ביתן, בתרגומו של ארז אשרוב. הקומיקס המקורי שהציג את קפטן מארוול, נוצר על ידי ביל פרקר וקלרנס צ'רלס בק. דמותו הופיעה לראשונה ב-1940, ועד מהרה הפכה לדמות הפופולרית ביותר בקרב גיבורי העל, ו"עקפה" אפילו את סופרמן.

קפטן מארוול היה גיבור העל הראשון שסיפורו עובד לקולנוע, ונחשב לגיבור העל הנחמד ביותר. הקפטן הוא "האני האחר" של הילד בילי בטסון, כך על פי אחרית הדבר שצורפה למהדורה העברית. מכשף זקן בחר בבילי להיות מגן הטוב והצדק, ובכל פעם שהוא אומר את מילת הקסם, "שהאזאם!" הוא הופך לגיבור העל, ומגן על החלשים ועל מחוסרי המזל. מילת הקסם היא ראשי תיבות של שמות הגיבורים שמעניקים לקפטן מארוול מכוחותיהם: שלמה המלך, הרקולס, אטלס, זאוס, אכילס ומרקורי. על היסודות הללו יצר סמית עלילה מותחת, ובה קפטן מארוול נלחם ברובוטים עצומים ובמפלצות המאיימות על האוכלוסייה.

קפטן מארוול בגרסתו העכשווית

סמית סבור כי הסיבה לכך שקפטן מארוול הפך לדמות כה אהובה ומשמעותית היא דווקא בגלל דמותו של הילד, בילי בטסון. "היתום חסר המזל, הוא ילד שקל לחבב אותו. הוא נבון ועובד קשה, אבל הוא רק ילד קטן, אז כשבריונים או בחורים רעים מאיימים עליו או על חבריו, אתה מעודד אותו. אני מניח שזו הייתה פנטזיה רבת עצמה בעבור קוראים צעירים בשנות ה-40 המוקדמות, לומר מילת קסם ולהפוך לחזק. בעצם, זו עדיין פנטזיה חזקה".

בון-בון של סדרה

סמית נולד במדינת פנסילבניה וגדל באוהיו. אהבתו לקומיקס נולדה - איך לא - כשהיה ילד, וזכורה לו במיוחד חיבתו הרבה לקומיקס "פינאטס", שגיבורה הוא הכלב סנופי. לאחר שסיים את לימודי התיכון שלו הוא למד אנימציה ובזמן לימודיו באוניברסיטה יצר רצועות קומיקס עבור ירחון הסטודנטים. בהמשך, כשסיים את הקולג', הקים יחד עם שני חברים סטודיו לאנימציה שבו עבד עד שנת 1992. שנה קודם לכן ייסד סמית חברה פרטית על מנת לפרסם באופן עצמאי את "בון", שעליה עבד במשך זמן רב. הוא הוציא אותה כאמור באופן פרטי, והשאר היסטוריה.

מתוך "שהאזאם". לא צפה שהקומיקס יהפך למיינסטרים

בין השנים 1991 ל-2004 ראו אור 12 ספרים של הסדרה, שכוללים עשרות סיפורים. בתחילה נוצרו הסיפורים בשחור ולבן, ולאחר מכן הודפסו גם בצבע. הסדרה זכתה בלמעלה מ-30 פרסים בינלאומיים, בהם עשרה פרסי אייזנר, והמגזין "טיים" אף הכתיר אותה כאחת מעשרת הרומנים הגרפיים של כל הזמנים.

"בהתחלה פרסמתי את 'בון' בהוצאה עצמית בגלל שלא יכולתי למצוא אף אחד שרצה לפרסם אותו", מספר סמית. "עד מהרה גיליתי שהחירות והשליטה בפרסום עצמי היו גורמים מכריעים להצלחת הקומיקס. זה אפשר לי לשמור את הסיפורים בהדפסה - בפורמט של רומנים גרפיים, ולשמור שקומיקס יהיה תמיד זמין בפורמט נגיש היה קונספט רדיקלי בתחילת שנות ה-90".

סמית מוסיף כי ייתכן ואחת הסיבות להצלחת הסדרה היא העובדה שהיה מחסור בדמויות קרטוּניות בקומיקס באותה תקופה. "כשאני אומר דמות מצוירת אני מתכוון לאלו שגדלתי עליהן: דונלד דאק, פופאי, אסטריקס וטינטין. בזמן שהרעיון של ברווז מדבר שחובש כובעים ולבוש חולצות הוא למעשה קצת סוריאליסטי, אם נחשוב על זה בצורה אובייקטיבית, הוא גם טבעי כמו לנשום אוויר. קומיקס יכול להתאים לקהל של בוגרים כמו גם לקהל של ילדים. רצועות קומיקס מפורסמות כמו פופאי, דיק טרייסי או אנני היתומה הקטנה, נכתבו כולם עבור ילדים ומבוגרים כאחד. זהו סוג הקומיקס שניסיתי לעשות ב'בון'".

מה הוא החזון האמנותי שלך, כשאתה כותב ומצייר קומיקס?

"יש לי חזון אמנותי, ואני מקווה שהוא מתגלם בדמויות ומחוץ לעולם של הקומיקס. אבל לעתים החזון פשוט בא לידי ביטוי באופן שבו אתה מספר סיפור קומיקס. אני לא בטוח שניתן לקרוא לזה מסר, כיוון שזוהי דרך

אמנותית לחבור לאנשים. אני אף פעם לא יודע מי יהיה הקהל שלי. אני כותב עבור עצמי, בעיקר. במקרה של קפטן מארוול, נכחה כל הזמן הידיעה שהדמות הזו חשובה לקוראי קומיקס רבים, אז עבדתי עם המון כבוד כלפיה. חזרתי לשורשי הדמות, וניסיתי להביא חלק מהקסם של העולם של קפטן מארוול למאה ה-21".

סמית מציין את וולט קלי, צ'ארלס שולץ וקארל בארקס כיוצרי הקומיקס המשפיעים ביותר עבורו. "הם ציירו את הקומיקסים שהציתו את דמיוני לראשונה והלהיבו אותי על הז'אנר". לצד השפעת היוצרים, גם לסטודיו לאנימציה שהקים הייתה תרומה משמעותית לעבודתו כקומיקסאי. "התקופה הזו השפיעה עלי בכך שהיא הכריחה אותי לצייר. סרט מונפש דורש מינימום של 12 ציורים פר שנייה - זה היה בתקופה שבה נהגנו לצייר את הדמויות על גבי נייר, וביד. הייתי חייב ללמוד לראות את הדמויות זזות במרחב, ולהתמקד בשפת הגוף שלהן. אלו מיומנויות שעזרו לתקשר עם העיפרון שלי כיוצר קומיקס".

מלבד "בון", פרסם סמית יצירות קומיקס נוספות לאורך השנים. לאחרונה הוא גמר לעבוד על סיפור מדע בדיוני מיסטי וקשוח, כהגדרתו, בשם "Rasl", שפורסם לאחרונה בארצות הברית. בימים אלו הוא עובד על קומיקס אינטרנטי, בשם

"Tuki save the humans", שיהיה ניתן לקריאה בחינם באתר שלו מחודש נובמבר הקרוב.

"הקומיקס הפך ליותר מיינסטרים ממה שאי פעם דמיינתי", הוא אומר. "כל כך הרבה סרטים נעשים על פי דמויות קומיקס, ובכל יום רומן גרפי טוב יותר רואה אור על ידי מו"לים ממוסדים ועצמאיים כאחד. בתור חובב קומיקס ויוצר, אני באמת לא מבין איך ניתן להתנגד להם".