מה גורם לאמא לרצוח את ילדיה?
דיכאון, שיגעון, הנסיבות - מה גורם לאנשים לרצוח את בני זוגם ואת ילדיהם? האם יש דמיון בין הרוצח מדבוריה לאישה שהטביעה את ילדותיה? והאם בכלל אפשר לנבא מי יבצע רצח כה מטורף? המומחים ב"זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" מנסים לענות ולשרטט פרופיל של רוצח משפחתי
זו לא הפעם הראשונה שבה אנחנו נתקלים במקרה מזעזע שבו הורה רוצח את ילדיו - אך גם הפעם, כשאם רצחה את שני ילדיה בירושלים, קשה לנו להבין כיצד הדבר קורה. הרי הורים אמורים להגן על ילדיהם מכל רע - ופתאום היוצרות מתהפכות והם אלו שהופכים לפוגעים.
כך קרה גם לפני פחות מחודש, כאשר יצא באשיר נג'אר מדבוריה למסע הרג אלים ומטורף במיוחד, שכלל שלוש זירות רצח שונות. קצת לפני שמונה בבוקר הוא ארב לשתי בנותיו מגרושתו הראשונה, מדלן (17) ואמאני (15 וחצי), מחוץ לבית ספרן. כשהתקרבו אליו, הוא ירה בהן מטווח אפס. הבת הגדולה מתה במקום. אחותה פונתה במצב אנוש לבית החולים ולאחר שתי יממות מתה אף היא.
אחרי שרצח אותן, המשיך באשיר לגן הילדים. הוא אסף משם את בתו הקטנה אמל (5), הכניס אותה למכוניתו, ויחד הם נסעו למקום עבודתה של האם, גרושתו השנייה - זהירה. הוא ירה למוות בילדה לעיני אשתו לשעבר, ועוד לפני שהספיקה לזעוק, רצח גם אותה.
עוד כתבות בריאות ב-ynet:
- אמא, סליחה שלא הצלתי אותך. טור אישי
- מיכל צפיר: מה עזר לי לרזות פי 3 מהר יותר
- 10 דרכים לגרום לילד לאכול פירות וירקות
לתוכנית ההרג היה המשך. הוא נסע לביתו של עבד אל־סלאם עזאיזה, מנהל בית האבות שבו הועסקה זהירה, ורצח גם אותו. משם המשיך לחורשה סמוכה - והתאבד. מה התחולל במוחו כשהגה את מעשה ההרג המשפחתי הזה? האם מצבו הנפשי היה מעורער כל כך, שכבר לא השאיר מקום לשיקול דעת ולרגש אנושי ואבהי? מה עבר עליו ביום או בימים לפני שקטל את בני משפחתו? האם איבד את שפיותו?
"רובם לא פסיכופתים"
"אין לדעת, כי האיש מת. אך למרבה הזוועה, רובם המכריע של רוצחי משפחותיהם אינם פסיכופתים ואף אינם מוגדרים חולי נפש. כמעט אף אחד מהם לא אושפז קודם במחלקה פסיכיאטרית או טופל במרפאה לבריאות הנפש. וזוהי למעשה הבעייתיות העצומה," אומר ד"ר עוזי שי, הפסיכיאטר של מחוז תל־אביב. "לא ניתן לזהות אותם, ולכן אי־אפשר למנוע את רצח השרשרת המשפחתי הבא."
רצח משפחתי נחשב עדיין לאירוע יוצא דופן, אך בשנים האחרונות נראה שנדירות המעשה מתפוגגת. יותר ויותר אנשים בארץ ובעולם מחסלים חלק מבני משפחתם או את כל המשפחה. Overkilling מכנים מומחים את התופעה, המתאפיינת ביותר מנרצח אחד וכן ביריות רבות, במספר רב של דקירות סכין או בחנק מתמשך וחוזר.
רק לאחרונה הזדעזע העולם כשמרסלו פסגיני, נער בן 13 מברזיל, ירה למוות בהוריו, בסבתו ובדודתו, ולאחר מכן התאבד. מקרה דומה התרחש ב־2008 גם בישראל, אז פקד מייקל פישר ירה למוות באשתו הילה (30) ולאחר מכן בשני ילדיו, יובל (3) וירדן (בת חודשיים), והתאבד. אמנון כהן, נהג מונית מתל־אביב, תיכנן את הרצח המשפחתי בתחכום. הוא הגיש לכל אחד משני ילדיו כוס חלב שלתוכו מהל כדור שינה. לאחר שנרדמו, חנק אותם למוות, ואז הרג את אשתו בדקירות סכין.
בשנים האחרונות נצרבו בתודעה הציבורית רוצחי ילדיהם. ארז טבעוני הגיע לסניף ויצו בתל אביב כדי להיפגש עם ילדיו, עידן (4) ואביטל (2), בנוכחות פקידת סעד. המפגש היה נעים, ודבר לא בישר על המשכו הטרגי. כשהפקידה יצאה לרגע מהחדר, שפך טבעוני על ילדיו חומר דליק שהביא איתו לפגישה והצית אותם למוות. ב־,2010 אחרי תכנון קפדני, רצח איתי בן-דרור את שלושת ילדיו - עומר (10), רוני (8) ואור (5) כשהיו במיטותיהם.
אז מיהם רוצחי משפחותיהם? האם אפשר בכלל לאפיין אותם? להיזהר מפניהם? האם זה עלול להיות גם השכן ממול?
"עליונות גברית ורכושנות"
בעזרת מומחים מתאפשרת הצצה נדירה למוחם המסוכסך של רוצחים אלה. לזעם הכבוש שהלך ונצבר, עד שהביא אותם למעשה הקיצוני. "המדע לא מצא עדיין את הסטריאוטיפ ואת ההגדרה המחייבת לדמותו של רוצח משפחתו. זה לא קרה כיוון שאין דמות אופי אחת," אומרת פרופ' מלי שחורי־ביטון, קרימינולוגית ומטפלת משפחתית באוניברסיטאות אריאל ובר־אילן.
"מדובר בטיפוסים שונים, בעלי מאפיינים דומים. מרביתם, אם לא כולם, חשים עליונות גברית, קנאה עוצמתית ותחושה של רכושנות. זה בא לידי ביטוי בהרגשה שלהם שהאישה, בין אם הם נשואים לה או כבר גרושים ממנה, היא חלק מהם. אחת התיאוריות גורסת שלאותו רוצח ישנה 'דיפרנציאציה נמוכה של האגו': לא תמיד ברור לו איפה הוא נגמר ואיפה היא מתחילה."
תחושות אלה, לדבריה, מאפיינות את כל קשת האגו הגברי. "אין שום הבדל בין עני לעשיר, משכיל לנבער, לבן לשחור. אבל ככל שהרוצח משכיל וחכם יותר, הרצח המשפחתי שיבצע יהיה מתוחכם יותר," היא מסבירה.
במהלך עבודתו כפסיכיאטר מחוזי, נחשף ד"ר שי לרוצחי משפחה. לדבריו, ניתן לזהות בהם, לפחות בחלקם, גורמי סיכון העלולים להביא אותם למעשה הרצח. "עוני ואבטלה נחשבים גורם סיכון דרמטי, המעלה פי ארבעה את החשש מרצח משפחתי; נגישות לנשק מהווה גורם סיכון המגדיל את הסיכוי לרצח פי שישה: ממחקרים עולה ש־78% מהנרצחים מתו מירי; רבים מהרוצחים הסדרתיים האלה חוו התעללות בילדותם, וכ־40% מהם היו עדים לאלימות בתוך המשפחה, בעיקר בין אב תוקפן לאם חלשה; גם עירוב רשויות רווחה או משטרה במשבר משפחתי יכול לנבא רצח כזה," הוא מסביר.
הבעיה, לדברי המומחים, אינה רק בזיהוי גורמי הסיכון. כשאלה מופיעים, אפשר לטפל בהם. לא תמיד זה קורה, בטח לא מספיק, אבל לפעמים ניתן לטפל. הבעיה היא בהיעדרם. לפחות בכמחצית מהמקרים, וזהו נתון מזעזע, לא היו במשפחה אלימות קודמת או איומים. הרוצח, על פניו, נחשב לאדם נורמטיבי. לכן המעשה הקשה כל כך שעשה לא רק מעורר בנו שאט נפש, אלא גם תדהמה: "שהוא יעשה דבר כזה? מי היה מאמין עליו"?
"אין, כאמור, איך להתנבא מי יהיה רוצח המשפחה הבא, אבל ברור מדעית שזה יקרה במפגש בין מאפייני האישיות לגורם סביבתי מאיץ. הם אינם חולי נפש, אך רובם לוקים בהפרעת אישיות," מאבחנת פרופ' שחורי־ביטון.
"אני אראה לה מה זה"
האם מעשי הרצח הם פרי תכנון, או תוצאה של שיגעון רגעי? "זה לא טירוף רגעי ואימפולסיבי, אלא רצח מתוכנן, שלפני ביצועו נכנס הרוצח למצב של טראנס, ומרגע שרקם וגיבש את תוכנית הרצח - הוא כבר עובד על אוטומט," מסביר ד"ר שי.
ומה מביא אדם לחצות כל גבול אנושי ומוסרי ולרצוח את בני משפחתו?
"במרבית, אם לא בכל המקרים, מדובר בקנאה שהלכה והצטברה, והרצח נחשב לפעולת נקם. 'אני אראה לה מה זה', 'אני אהרוג לה את הילדים', מגיע לה' או 'אני אראה לה מי אני': אלה משפטי המפתח שהביאו רבים מהרוצחים האלה לעשות את מה שעשו. קדמה למעשה המחשבה שכיוון שהילדים, בעיקר אחרי הגירושים, כרוכים בעיקר סביב האם, הם שלה, שייכים רק לה, מעדיפים אותה. ולכן ברצח שלהם ישנו מסע נקמה כפול: באישה, ובחלק מהמקרים בילדים עצמם", אומרת פרופ' שחורי־ביטון.
בנובמבר 2010 רצחה מיכל אלוני (40) את שתי ילדותיה, נטלי (6 וחצי) ורוני (4). ב־1999 הטביעה למוות מרינה דוידוביץ, אחות במקצועה, את שתי בנותיה, נעמה (7) וליטל (3), באמבטיה הביתית. אחר כך הלבישה אותן והשכיבה אותן במיטותיהן.
האם ישנו הבדל בין המינים במעשי הרצח המשפחתיים?
"במרבית המקרים, בשיעור העולה על ,75% מדובר בתופעה מגדרית גברית. אצל גברים, המבצעים ברובם אינם חולי נפש ופועלים מתוך תכנון מוקדם וקור רוח. כשהרצח המשפחתי מתבצע על ידי אישה, כמעט תמיד הסיבה היא דיכאון אחרי לידה או דיכאון שלא טופל," מסבירה פרופ' שחורי־ביטון.
מה מרגישים הרוצחים אחרי המעשה שעשו?
"בחלק מהמקרים האוטומט ממשיך לעבוד במוחם גם אחרי מסע ההרג. כשם שהתכנון מראש היה קר ומדויק, כך חלקם מכינים גם את דרך המי־לוט. כולם, בעיקר בשעות הסמוכות לרצח, אינם נסערים. להפך, הם חווים הקלה רבה. תחושה של התרוקנות. כל הזעם, הכעס, הדריכות, ההיערכות והמתח הקודמים למעשה מתפוגגים, ולכן הם שלווים ורגועים, וזו אינה מראית עין," מסביר ד"ר שי. "בהמשך הם מבודדים את המעשה ממחשבתם, דבר המאפשר להם להמשיך את חייהם ללא נקיפות מצפון. לכן הם אינם מביעים חרטה. הם מתנכרים למעשה ובכך מגינים על שפיותם."
ד"ר שחורי־ביטון מוסיפה: "הרוצח משכנע את עצמו בצדקת המעשים הקשים שעשה, ולכן מרגע שתיכנן כבר אין לו דרך חזרה. רגע הביצוע משמש הוכחה לצדקתו בעיני עצמו: 'עכשיו יש צדק. הרגתי לה את הילדים, רצחתי אותה, מגיע לה שגם היא .'תסבול אין בהם חרטה, ולכן גם לא מתאפשר תיקון".
לפנייה לכתב/ת 
