האב נפטר, ילדיו רבו על הקרקעות שהוריש
אב הוריש לבנו ארבע חלקות אדמה. הבן נקלע למצוקה כלכלית ופנה לעזרת אחותו - ולאחר שהחתימה אותו על התחייבות למכור לה את ארבע החלקות, ניסה למכור אותן לאחר. איך הסתיים הסיפור בביהמ"ש?
אב הוריש במותו לבנו ארבע חלקות אדמה. לאחר שהבן נקלע לקשיים כלכליים ולמצב נפשי קשה, הוא חתם על הסכם עם לאחותו - בו התחייב להעביר לה את הקרקעות שירש תמורת כסף.
אלא שהאחות נדהמה לגלות שאחיה מחפש קונים לחלקות, ומיהרה להגיש נגדו תביעה לביהמ"ש לענייני משפחה בנצרת. בתביעתה ביקשה שיוצהר כי ארבע הקרקעות שייכות לה. לטענתה, היא הסכימה לרכוש אותן בעקבות פנייתו של אחיה, שביקש שתסייע לו להתגבר על מצבו הכלכלי הקשה.
עם החתימה על כתב ההתחייבות, העבירה את התמורה והחלה להשתמש בקרקעות. לטענתה, העברת הזכויות הרשמית בקרקעות לא הושלמה בגלל מה שתיארה כהתעלמות אחיה מפניותיה הרבות בנושא. ואם לא די בכך - הוא מבקש למכור את הקרקעות לאחרים, תוך הפרה בוטה של ההתחייבות.
האח הכחיש את דברי אחותו, וטען כי התחייב כלפיה רק בקשר לחלקה אחת מתוך הארבע. הוא מעולם לא התחייב למכור את השלוש הנותרות, ואף לא קיבל ממנה כל תמורה עבורן.
הוא הוסיף כי חתם על כתב ההתחייבות מבלי לקרוא אותו, משום שסמך על אחותו "בעיניים עצומות". אלא שהסתבר לו שהוטעה, וחתם על כתב התחייבות שלא משקף את ההסכמה ביניהם.
אמון בין אחים
השופטת רונית גורביץ קבעה בפתח פסק הדין כי הסכמים משפחתיים הם בגדר "חוזי אמון", שכן הם מתבססים על האמון שהצדדים רוחשים זה לזה. אלא שבהתאם לנטען על-ידי האח ולעדותו המהימנה והאמינה, כתב ההתחייבות עליו הוחתם בידי אחותו, אינו משקף את ההסכמות האמיתיות ביניהם.
ראשית, השופטת קבעה כי מעדויות התובעת ובניה עולה שלמרות טענותיה לבעלות בחלקות, היא מעולם לא עשתה בהן שימוש ולא תפסה בהן כל חזקה. השופטת הביעה את מורת רוחה מכך שהתובעת כלל לא טרחה להציג הוכחות לתשלומים ששילמה לאחיה לטענתה. זאת במיוחד כאשר מסמכים שהציג האח, ובהם רישום מדויק של התשלומים שהעבירה לידיו אחותו, מראים במפורש כי שילמה עבור חלקה אחת בלבד.
לפיכך, האחות הוכרה כבעלת חלקה אחת בלבד. השופטת חייבה אותה בתשלום הוצאות משפט בסך 7,000 שקל.
- לעיון בפסק הדין
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד יצחק זכריה
עוסק בדיני מקרקעין, חוזים וירושות
לפנייה לכתב/ת 
