קיאנו ריבס: "אמנויות לחימה זה כמו תפילה"
את בכורת הבימוי שלו בחר השחקן קיאנו ריבס לעשות בסין, שם צולם "קרב עד הסוף". הכוכב ההוליוודי בן ה-49 חבר לאמן הקונג-פו טייגר הו צ'ן, אותו הכיר ב"מטריקס", וביחד הם שרדו הרבה מכות, ואפילו סופת טייפון. "בעשיית הסרט, בהחלט נהניתי מהקרבות ומהכאב", הוא מספר בראיון
קיאנו ריבס, אחד הכוכבים הכי אניגמטיים ופרטיים בהוליווד, החליט ללכת בדרכי הקולגות - מבן אפלק ועד ג'יימס פרנקו - ולהפוך גם הוא לבמאי. ריבס בן ה-49 שקד בשנים האחרונות על התסריט, שמתרחש בסין ובהונג קונג, עד שהגיע לתוצאה הרצויה בסרט "קרב עד הסוף". "האמת שלפני ארבע או חמש שנים הרגשתי שאני מתחיל להזדקן, שהראייה שלי משתנה, והתחלתי לחשוב על בימוי", הוא מודה בראיון. "הרגשתי שאני יכול לביים, אם רק יהיה לי סיפור לספר".
והסיפור המיוחל צץ בסופו של דבר במוחו הקודח של ריבס. "במהלך העבודה על סרטי ה'מטריקס', התחברתי עם טייגר הו צ'ן, שהתפקיד שלו היה להכשיר את השחקנים האמריקאים לסצנות אמנויות הלחימה", משחזר ריבס. " הוא סיפר לי סיפורים על חייו ועל המאסטר שלו, וגילינו שאנו חולקים חוש הומור משותף והשקפת עולם דומה. נשארנו בקשר, והחלטתי שטייגר הוא הפרטנר הנכון לכתוב יחד את התסריט. הסיפור התחיל להיכנס לי ללב ולעיניים, והפך לחלק אינטגרלי מחיי. וזה הפך לסיפור שיכולתי לספר ושרציתי לספר. ולא רציתי שמישהו אחר יספר", הוא צוחק.
במשך שנים אחדות, ריבס והו צ'ן פיתחו יחד את תסריט לסרט קונג-פו. ואחרי שריבס היה מרוצה מהתוצאה הסופית, הוא יצא לסין ולהונג קונג כדי לצלם שם את "קרב עד הסוף" ("("Tai Chi Man")"), הקופרודוקציה הסינית-הוליוודית הראשונה, שעלתה 25 מיליון דולר.
"ידענו שזה מטורף להרים שם כזאת הפקה, אבל החלטנו בכל זאת לעשות את זה. הצילומים בסין היו חוויה נהדרת. מדהימה", מתלהב הסטאר יפה התואר. "היה לנו צוות נפלא וקיבלנו תמיכה. כמובן שהייתי צריך להקשיב הרבה, כדי להתגבר על בעיית השפה. נעזרנו במתורגמנים, והליהוק או העבודה על הסט תמיד נעשתה בשיתוף פעולה איתם".
ב"קרב עד הסוף" שנוחת בישראל בחמישי הקרוב, ריבס מופיע בתפקיד דונאקה מארק, איש עסקים רב עוצמה שפועל בהונג קונג, ומנהיג מועדון קרבות מחתרתי, בהם הלוחמים נאבקים עד הסוף. הקרבות הללו מועבדים בשידור חי ללקוחות פרטיים עשירים. דונאקה מנסה לאתר את הכוכב הבא של זירת הקרבות, ומתוודע לטייגר, נער שליחויות (טייגר הו צ'ן) מבייג'ינג שגם מצטיין בתחום אמנויות הלחימה. בהתחלה נער השליחויות חדור האידיאלים מסרב להצעות המפתות של דונאקה, אבל כשקיומו של המקדש שלו נמצא בסכנה, הוא נעתר.
"הסרט עוקב אחר אובדן התמימות של טייגר, במהלך המסע שהוא חווה", מאבחן ריבס. "כשלבסוף הוא נאלץ להתמודד עם עצמו. האתגר של טייגר זה לשמור על עצמו האמיתי בעולם של אתגרים ופיתויים. זהו סרט על שיתוף פעולה ועל מסורת בעולם המודרני. לפעמים אנחנו שוכחים מהמסורת והורסים את העבר. לא פעם בחיים, אנו ניצבים מול מי שאנחנו באמת. הרבה פעמים אנחנו עושים דברים שאנחנו לא בהכרח גאים בהם כדי לשרוד, ולעיתים אנחנו נאלצים להתפשר על האני האמיתי. אני מקווה שהסרט זה יפתח דלת חדשה לאופן שבו אנחנו מדברים על העבר".
מה פשר העניין שלך באמנויות לחימה?
"אני מניח שהתאהבתי בתחום. סרטי קונג-פו הם יפהפיים. אני זוכר שכילד, ראיתי את סרטי ברוס לי והתלהבתי. במיוחד אני נזכר ב'אגרוף הברזל' - זה היה סרט אקזוטי וחזק, היה בו משהו מעבר. בשבילי לעשות את סרטי 'המטריקס' היתה הקדמה לעשיית סרט קונג-פו.
"בשבילי יש באמנויות הלחימה משהו מעבר למכות - זה כמו תפילה. בפירוש מדובר באמנות. אבל יחד עם זאת, הקרבות יכולים להכאיב. ובעשיית הסרט שלי, בהחלט נהניתי מהקרבות ומהכאב. אחד הדברים שרציתי לעשות הוא להשתמש בסיקוונסים של הקרבות כדי לספר את הסיפור".
מה הדבר הכי חשוב שלמדת מעשיית הסרט הזה?
"אני לא יודע. הסרט הזה הוא מתנה שניתנה לי. כשחקן אתה חלק מהסיפור שמסופר, אבל כבמאי אתה אחראי על הסיפור. ואתה לא יכול לעשות את זה בעצמך, אתה זקוק לשיתוף הפעולה בכל אספקט של עשיית הסרט. וזו היתה המתנה - היכולת לעבוד בהרמוניה עם השותפים שלך. שיתוף הפעולה מביא הזדמנויות חדשות, ויצירה והרכבה של משהו שלא היה קיים קודם לכן".
ואחת השותפות המובילות ביצירת המתנה הזאת, הייתה לימור סיון, מפיקה ישראלית בוגרת גל"צ, שנוהגת לעבוד בשנים האחרונות עם ריבס. "אחרי שעבדתי עם לימור בסרטים 'חייה הפרטיים של פיפה לי' ו'הפשע של הנרי', הראיתי לה את התסריט של 'קרב עד הסוף', שהיה כבר אחרי הרבה שנים של פיתוח, ואמרתי לה: 'בבקשה תקראי את זה, האם את מעוניינת בזה לימור?'.
"בגלל שזהו סיפור מאוד ייחודי, הרגשתי שהוא דורש מפיק ייחודי. ולימור היא כזאת. אני מאוד סומך עליה. לשמחתי היא הסכימה ולקחת על עצמה להרים את הפרויקט. אני חושב שלכל סרט יש את הטירוף שלו, וההפקה שלנו הציבה אתגרים שונים להפקה, ולכל יום היה את הטירוף שלו. אתה מנסה לארגן תוכנית, אבל החיים לא תמיד מסתדרים כך. לא תמיד אפשר לארגן דברים מראש".
וכשריבס מדבר על אירועים לא צפויים, הוא מכוון בעיקר לסופת טייפון שתקפה את הונג קונג וגם את סט הצילומים של הבמאי. "אין ספק שאחד הרגעים המטורפים", הוא נזכר, "זה קרה רגע לפני סיום הצילומים, וכמעט עפנו ברוח, והיינו צריכים להיאחז בעצים. העיקר הוא שבסופו של דבר הסרט הסתדר. אני חושב שיש בו משהו חדש, אף אחד לא עשה הפקה כזאת בסין לפני כן. זו היתה הרפתקה חדשה".
בשנה הקרובה צפוי לצאת לאקרנים סרט נוסף בכיכובו ריבס "47 רונין" שביים קארל רינש - ובו סיפורה של להקת סמוראים הנאבקים בכוחות האופל ביפן של המאה ה-18. לגבי פרויקט הבימוי הבא שלו, השחקן עדיין לא בטוח מה צופן לו העתיד.
"הייתי רוצה לעשות עוד סרט, אבל קודם אני צריך למצוא סיפור לספר. ובינתיים אין לי עוד סיפור לספר", הוא אומר, "סיימנו את 'קרב עד הסוף' רק לאחרונה, אז מוקדם לעבוד על סרט חדש. בינתיים אני שופע ציפיות ותקוות לקראת יציאת הסרט למסכים, גם בתחום האישי, וגם בתחום העסקי שמודד הצלחה. אני חושב שהסרט נהדר, ומקווה שגם הצופים יחשבו ככה ויגיבו אליו בחיוב".
