דו"ח: מספר המעצרים גדל, הזכויות פוחתות
מעצרים שמתארכים בשל נהלים לקויים וסחבת של בתי המשפט, אי שמירה על זכות העציר לפגוש עורך דין לפני החקירה ומעצרי לילה לא חוקיים. אלה הם רק חלק מהתופעות המטרידות שמתוארות בדו"ח שפרסמה הסנגוריה הציבורית
מספר המעצרים בישראל זינק ב-35 אחוז בעשור, אף שתיקים רבים נסגרים ללא אישום. מרבית העצורים נחקרים לפני שפגשו עו"ד, ובשל סחבת בבתי המשפט ובקשות מיותרות של המשטרה, המעצרים מתארכים יתר על המידה. כך עולה מהדו"ח המסכם שהפיצה הלילה (ב') הסנגוריה הציבורית.
דיווחי חדשות נוספים ב-ynet:
המדינה הכירה לראשונה בשני אבות ביולוגיים
יעד לחיסול: שוטרים פירקו ציוד אבטחה בביתי
ב-1996 נחקק "חוק המעצרים". ההנחה הייתה כי הוא יביא לצמצום במספרם, הן לצורך חקירה והן עד לתום ההליכים, להפחתת הצפיפות בתאי המעצר ולהקלה בתנאיהם. אך נתוני הדו"ח מעידים כי מספר המעצרים רק עלה מאז. ב-1998 בוצעו 40,345 מעצרים, וב-2012 הגיע מספרם ל-62,291 - הגבוה ביותר בעשור האחרון.
הסנגוריה מייצגת קרוב ל-60% מהנאשמים בבתי משפט השלום, כ-80% מהנאשמים בבתי משפט השלום לנוער ויותר מ-50% מהנאשמים בבתי המשפט המחוזיים. הדו"ח מפרט כי לפי נתוני המשטרה, מספרם של המעצרים עד תום ההליכים גדל באופן ניכר וחלקם היחסי גדל בעקביות: בשנת 1998 בוצעו 6,080 מעצרים עד תום ההליכים שהיו כ-15% מכלל המעצרים, ואילו ב-2012 בוצעו 19,864 שהיו כ-31% מכלל המעצרים.
גם מספר המעצרים לצורכי חקירה המוכרים בשם "מעצרי ימים" גדל בצורה משמעותית בעשור האחרון: מ-35,646 ב-2003 ל-42,427 ב-2012. ברובם כלל לא מוגש כתב אישום נגד העצור ותיק החקירה שנפתח בעניינו נסגר מאוחר יותר.
מהמשטרה נמסר בתגובה לעניין זה: "תכלית המעצר אינה הגשת כתבי אישום כי אם חקירה. דווקא השחרור לאחר מימוש תכלית זו מצביע על שימוש ראוי בכלי המעצר. בנוסף, ניתן להצביע בבירור על מגמת עלייה מובהקת במעצרים עד תום ההליכים מתוך סך המעצרים, נתון המעיד על עלייה עקבית באיכות המעצרים". עוד הדגישו: "משטרת ישראל מקפידה על הוראות החוק והנהלים בנושא זכויות החשודים".
הדו"ח מצביע על מגמה נוספת בשנים האחרונות: שחיקת ההגנות והזכויות שמעוגנות בחוק המעצרים. אחד הגורמים לכך הוא העומס על בתי המשפט. לדוגמה, מאז שהחוק אינו מאפשר לערער באופן אוטומטי ערעור שני על מעצר לבית המשפט העליון (ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחה ערעור על החלטת מעצר של בית משפט שלום), ויש צורך ברשות ערעור מהעליון, נטייתו של העליון להתערב בעררים שניים פחתה באופן משמעותי: מתוך כ-300 בקשות רשות ערר שהוגשו מאז כניסתו של התיקון לתוקף, התקבלו במלואם או באופן חלקי 24 עררים (כ-8%) בלבד. זאת לעומת יותר מרבע בשנת 2010 (כ-27%). בדו"ח מעלה הסנגוריה חשש כי הנתונים מצביעים על כך שביטול זכות הערר הביא עמו גם פגיעה מהותית בחירותם של עצורים.
"לא מדובר בהכרח במגמה"
מהנהלת בתי המשפט נמסר, כי לצורך לימוד ובדיקת הנתונים בדו"ח יידרש זמן. "הנתונים ההשוואתיים הנוגעים לעררים על מעצרים, אינם מלמדים על שינוי משמעותי ולא בהכרח יכולים להעיד על מגמה של בית המשפט העליון (מאז התיקון) להתערב פחות בעררים שניים. מאז התיקון מוגשים פחות הליכים בקשר לעררים שניים לבית המשפט העליון וזו בדיוק הייתה הכוונה של התיקון לחוק.
"בין מערכת בתי המשפט ובין הסנגוריה הציבורית מתקיים דיאלוג שוטף ופורה בסוגיות שונות המשיקות להם, לרבות בירור וליבון נושאים שונים דוגמת אלה המפורטים בשאילתה".
מעצרים ממושכים בגלל המשטרה
בדו"ח מובאת דוגמה נוספת לשחיקת זכויות העצורים - קשיים שנערמים בפני מי שמעוניין להגיש ערר דחוף על החלטות בית משפט השלום בעניין מעצר לצורכי חקירה. על פי הדו"ח, חלק מבתי המשפט המחוזיים אינם קובעים מועדי דיון הולמים ומהירים לעררים אלה, והמועדים שנקבעים רחוקים באופן יחסי לתקופת המעצר שנקבעה על ידי בית משפט השלום. כך מושארים עצורים לצורכי חקירה ימים ולילות מיותרים במעצר.מרבית העצורים בישראל אינם זוכים לממש את זכות ההיוועצות בסנגור לפני חקירתם במשטרה. במרבית המקרים מודיעה משטרת ישראל לסנגוריה הציבורית על דבר המעצר רק לאחר שהעצור כבר נחקר, מה שפוגע ביעילות של ההתייעצות באופן משמעותי. לטענת הסנגוריה, זכות זו הפכה שמורה לנחקרים מיוחסים, אשר דבר חקירתם נודע להם מראש והם לא מעוכבים ולא נעצרים, או לנחקרים מנוסים המודעים לזכויותיהם. אחוז ההודעות על בקשת עצורים לייצוג שהעבירה המשטרה לסנגוריה לפני שנחקרו, לפי הדו"ח, עומד על 13% בשנת 2012.
על פי הדו"ח, חל שיפור בהודעות המשטרה בנוגע לעצורים הזקוקים לייצוג, בין לפני חקירה ובין אחריה, אך עדיין בכ-20% מהמקרים המשטרה לא מעדכנת את הסנגוריה כלל על המעצר וזה נודע לה רק מאוחר יותר. במחוזות חיפה ודרום שיעור העצורים שנאלצת הסנגוריה לפגוש לראשונה בבית המשפט, לאחר שכבר נחקרו וללא הודעה מוקדמת מהמשטרה, גבוה ביותר ועומד על יותר מ-30 אחוזים.
הדו"ח מצביע גם השנה על הימשכות תופעה בלתי חוקית של אלפי מעצרי לילה ולעתים גם בסוף השבוע, רק כדי להביא את העצור בבוקר בפני שופט ולבקש את שחרורו בערבות כספית או בתנאים אחרים, במקום לשחררו מיד בתחנת המשטרה בתנאים דומים ובהסכמת החשוד, כפי שמסמיך ומחייב אותה הדין לעשות. לטענת הסנגוריה, המשטרה ספגה ביקורת מצד בתי המשפט על רקע זה אך מצאה דרך לעקוף את הביקורת - היא מגישה בקשות שווא להארכת מעצר גם כאשר ברור לה שבית המשפט ישחרר את החשוד, וזאת כ"תחליף" להגשת בקשות לשחרור.
ערבות כספית? מעדיפים לילה במעצר
הדו"ח מביא את נתוני המשטרה, ולפיהם בשנת 2012 כולה שוחררו 211 חשודים בלבד בערובה כספית בתחנות המשטרה במחוז תל-אביב, ו-52 חשודים בלבד במחוז הדרום; זאת לעומת 769 חשודים במחוז ירושלים, הקטן בהרבה ממחוז תל-אביב. בסך הכול שוחררו בכל המחוזות 1,946 חשודים בלבד בערובה כספית בתחנות המשטרה ב-2012, לעומת מספר גבוה בהרבה של חשודים, כמה אלפים, שהושארו לילה מיותר במעצר על מנת להשתחרר בבוקר בבית המשפט.
מהמשטרה נמסר בתגובה כי מאז חידוש הליך השחרור בסמכות קצין משטרה הוא עדיין נלמד, וכי בתחנות המשטרה הותקנו כלים לגביית הפקדה כספית במגוון אמצעים. "הנתונים בדו"ח אינם משקפים את תמונת המצב המלאה, הם עוסקים בשחרור בערובה כספית בלבד, אך במקרים רבים מאוד משוחררים בתחנות המשטרה עצורים בתנאים שאינם כוללים ערבות כספית. בחודשים ינואר-יולי השנה שוחררו בערובה על ידי קציני משטרה בתחנות כ-62,000 חשודים ורק כ-900 מתוכם בערובה כספית".
ב-2012 התקבלו במשרדי הסנגוריה הציבורית 44 פניות חדשות לייצוג בבקשות למשפט חוזר. אנשיה מצביעים על בעיות מוסדיות המונעות איתור וביטול הרשעות שווא, בהן: האצלת סמכויות היועץ המשפטי לממשלה לטפל בבקשות למשפט חוזר לפרקליטות המדינה, שפועלת בהקשר זה מתוך ניגוד עניינים מובנה; ההגבלות שמטילה פרקליטות המדינה על עיון בחומר ובדיקות במוצגים לאחר תום המשפט; השמדת חומר ומוצגים לאחר תום המשפט בניגוד לחוק ולתקנות; אי הקצאת סמכויות ומשאבים לסנגוריה הציבורית לצורך איתור וביטול הרשעות שווא. להערכת הסנגוריה, כל אלה מביאים לידי כך שחפים מפשע מרצים מאסרים ממושכים.
ממשרד המשפטים נמסר כי בהנחיית פרקליט המדינה וכחלק מהאחריות כלפי קורבנות העבירה, הפרקליטות נזהרת בהעברת חומרי חקירה רגישים, כמו תמונות קשות, אל הסנגוריה לאחר שפסק הדין הפך סופי, כדי לא לפתוח את פצעי העבר. נימוק נוסף לגבי צורך במניעת הליכים פליליים שאינם נגמרים, הוביל לדרישה מינימלית להנמקת בקשה לקבל את חומרי החקירה. עוד טענו במשרד המשפטים כי אין שחר לטענת ניגוד העניינים המובנה, ואף הסבירו שבשנים האחרונות אימץ בית המשפט העליון את עמדת הפרקליטות בכ-95% מהבקשות למשפטים חוזרים שהובאו לפניו.
הסנגור הציבורי הארצי, ד"ר יואב ספיר, אמר עם הפרסום כי "בדו"ח מתבטאים הישגיה הרבים של הסנגוריה הציבורית ועבודתה הקשה למתן ייצוג הולם לחשודים, נאשמים ואסירים הנזקקים לשירותיה. האמור בדו"ח מציג את פעילותנו למען חירויות הפרט אל מול כוחה הרב של המדינה לא רק בתיקים ספציפיים אלא גם בהצגת עמדות עקרוניות בדיונים עקרוניים בבתי המשפט, בהליכי חקיקה ובפורומים נוספים".
לפנייה לכתב/ת 
