ניצן אלון: אי אפשר לסמוך על כוח בינלאומי
אלוף פיקוד מרכז מזהה ירידה ב"טרור העממי" הפלסטיני, כי הכסף חזר לזרום לרשות וההקלות מצד ישראל מרגיעות את השטח. בראיון ל-ynet הוא רומז שאבו מאזן ינסה לחזור לשליטה בעזה, מגדיר מהו טרור יהודי ומגבה את דרישת נתניהו: "אי אפשר לסמוך על כוח זר בגבול ירדן"
אלוף פיקוד מרכז ניצן אלון מתפקד לעתים כדיפלומט בריטי. למוד ניסיון, הוא יודע שהתבטאויות שלו, יותר משל כל אלוף אחר, ייבחנו במיקרוסקופ לא רק על ידי המתיישבים ביהודה ושומרון והימין, אלא גם על ידי בכירי הרשות הפלסטינית וגם בארמונו של מלך ירדן עבדאללה. במיוחד אורבים קיצוני המתנחלים לביטוי ישיר מדי או בוטה מפיו של אלון כדי שישמש אותם כתחמושת במתקפת הדה-לגיטימציה הפוליטית המתנהלת נגדו כבר שנים.
רוב ניכר בקרב המתנחלים אמנם אומרים בפה מלא ובכתב שמאז שנות ה-70 לא היו החיים כה בטוחים עבורם כפי שהם מאז החל אלון בכהונה, במרס 2012 (לפני כן היה מפקד אוגדת איו"ש). מאז ועד היום נרצח יהודי אחד בפיגוע דקירה ומספר פיגועי הטרור בגדה הוא הנמוך ביותר זה עשור. אבל הקיצונים לא שוכחים כמה אמירות שמהן השתמע, על פי פרשנותם, שהוא מגלה הבנה למניעי הטרור הפלסטיני. הם גם בטוחים שהאלוף הוא שמאלן קיצוני מפני שאשתו חברה, לטענתם, בארגון נשות מחסום ווטש, רחמנא לצלן.
הקיצונים בין המתנחלים לא חושבים כמוהו; את הפרות הסדר ואת הטרור העממי, שגאו בעת מבצע "עמוד ענן" ברצועת עזה ואחריו, הם כינו ברשעות "אינתיפאדת ניצן אלון". בינתיים, באפריל-מאי השנה נבלמו גל ההתפרעויות ומה שמכונה "פח"ע עממי" (יידוי אבנים ובקבוקי תבערה, פיגועי דקירה, ירי בכבישים ומטענים קטנים מאולתרים), וכעת מסתמנת רגיעה בשטח.
"התנאי הראשון הוא חדירה מודיעינית טובה לשורות גורמי הטרור, התנאי השני הוא חופש פעולה מבצעי שמביא לסיכול. אם אתה יודע שיש מישהו בקסבה של שכם שמתכנן פיגוע ואתה יכול ללא שהיות לבוא ולעצור אותו - זה סיכול שמביא יציבות".
מצד אחד: התעוררות במחנות הפליטים
שלשום בלילה נתקל כוח צה"ל שבא לעצור מבוקש במחנה הפליטים ליד ג'נין בהתנגדות עזה שכללה ירי. מבוקש שברח נורה, נפצע, ומאוחר יותר מת מפצעיו. הוא היה פעיל ג'יהאד איסלאמי שסחר באמצעי לחימה, הכין מטענים ואף השליך כמה מהם לעבר כוחות צה"ל. זה היה האירוע הרביעי מסוגו בשבועות האחרונים, לפניהם ההתנגדות הייתה בעיקר ספורדית ולא חמושה.
כעת יוזמים את העימותים אנשי ה"תנזים" (חמושים אנשי פתח) והג'יהאד האיסלאמי. הם הבהירו שאינם מקבלים את מרות הרשות, טוענים לקיפוח, ולכן קוראים תיגר על התיאום הביטחוני עם ישראל, ומתקוממים גם נגד אנשי ביטחון פלסטינים.
לתופעה זו יש פוטנציאל נפיץ. אלון מודע לסכנה אך מדגיש שהמשימה העיקרית שלו ושל אנשיו היא למנוע טרור: "העיקרון שאנחנו מגיעים לפעילי טרור בכל מקום והיכן שהם נמצאים הוא חשוב מאוד. הם רוצים להגביל את חופש הפעולה המבצעי שלנו, ולנו יש כוונה למנוע זאת. אסור ליצור מצב שבו למחבלים הפלסטינים יש מקומות בטוחים להתארגן בהם ולצאת משם לבצע פיגועי טרור. למעשה זה כבר קורה במידה מוגבלת, ואסור שהתופעה תימשך.
"אני לא חושב שהכניסות שלנו לביצוע מעצרים ידליקו את השטח כולו. התנגשויות בקנה מידה גדול יחסית היו במקומות ובאירועים בודדים ואנו מודעים ל'תנאים הסביבתיים' הקיימים כעת שמחייבים איפוק וזהירות. נעשה מאמץ לפעול באופן שיצמצם נפגעים בקרב הפלסטינים וכמובן בקרב כוחותינו. הלחימה בטרור חשובה מפני שהיא מונעת התלקחות רבתי ולא גורמת לה".
מצד שני: ירידה בביקוש ל"התנגדות"
אלוף הפיקוד חולק שבחים רבים למודיעין שמייצר שב"כ ושצה"ל פועל על פיו. "יש גורמים נוספים שתורמים ליציבות; למשל המנגנונים הפלסטינים. צריך לדעת שהיכולת שלהם (לסכל) מושפעת מאוד מהלגיטימציה שיש להם ברחוב הפלסטיני. אם הם ייתפשו שם כמשת"פים שלנו - אין להם לגיטימציה; אם הם נתפשים כמשרתים את האינטרס הפלסטיני - יש להם לגיטימציה. אנחנו מזהים כעת קצת יותר פעילות שלהם. זה נובע מיכולת גדולה וגם ממוטיבציה לפעול נגד חמאס".
אלון מסביר כי בתקופה הנוכחית נמצאים חמאס וארגוני הטרור האחרים במצוקה. הפלסטינים גם רואים את מה שמתרחש בסוריה, במצרים ובעיראק ואינם רוצים להימצא במצב דומה. לכן אין ביקוש רב לאידיאולוגיית ה"מוקאוומה" (התנגדות) הקוראת לעימות פעיל. מסיבות אלה נתפשת כיום פעילות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים נגד חמאס וגורמים אחרים כלגיטימית אפילו יותר מבעבר.
"לתיאום הביטחוני אין קשר למו"מ המדיני המתנהל כעת", אומר אלון. "התיאום הביטחוני טוב לשני הצדדים ולכן הוא מתקיים. משתדלים שהאינטרסים שלהם ושלנו ייפגשו. בחברה הפלסטינית יש כעת מאבק בין האיסלאם הרדיקלי לבין החילונים. ובהקשר זה יש גם לראות את התיאום הביטחוני. בעזה חמאס עלה לפני הטלטלה, והפלסטינים באיו"ש יודעים שנוכחות צה"ל שם מנעה התפתחות דומה".
אלון טוען כי גם לגדר הביטחון "תרומה מסוימת" לביטחון. "אנחנו שולטים בכל מה שנכנס לאיו"ש ממערב וממזרח (הגבול עם ירדן) וגם במה שיוצא מאיו"ש", הוא אומר, ומתכוון להברחת נשק מצד אחד, ולפיגועים מצד אחר.
הפלסטינים דורשים שישראל תיסוג כליל מבקעת הירדן ולא תקיים נוכחות צבאית על נהר הירדן. האם אפשר לסמוך על כוחות שיטור בינלאומיים שימנעו החדרת טרוריסטים ואמל"ח מירדן כפי שעושה צה"ל?
אלון קצר וחד בעניין זה. "לא", הוא עונה, "אי-אפשר לסמוך על כוח זר שיעשה את העבודה בגבול ירדן".
מקשיבים ללב
בין הגורמים המרגיעים את השטח הפלסטיני מייחס אלוף הפיקוד חשיבות רבה למצב הכלכלי. "מאז ביקור הנשיא אובמה במרס יש זרימה של כספים לרשות הפלסטינית. כספי התרומות גברו וגם אנחנו שחררנו לרשות תשלומי מסים שהצטברו אצלנו. התוצאה הייתה מיידית: הרשות משלמת כיום משכורות באורח סדיר ולשיפור במצב הכלכלי יש השפעה מרסנת על השטח. איפה שאפשר לסייע לרשות להקים כלכלה בת-קיימא שאינה מסתמכת על תרומות - תהיה לזה השפעה ארוכת טווח. אבל את זה צריך לעשות הדרג המדיני".
אלון טוען כי השיפור במצב הכלכלי של הפלסטינים בגדה מכרסם בעקיפין גם במערכה התודעתית שאבו מאזן מנסה לנהל נגד ישראל. אחד האמצעים במערכה הוא ה"התנגדות העממית" ("מוקאוומה שעביה") נגד ההתנחלויות והגדר שהרשות מעודדת ואף מפעילה באמצעות ארגונים לא רשמיים כביכול. אנשי הארגונים מקימים למשל מאחזים בשטחי C ומתפרעים ליד גדר הביטחון כפרובוקציה שנועדה לסחוט תגובה אלימה מצה"ל או ממג"ב.
התגובה מצולמת ומופצת ברחבי העולם כהוכחה לכיבוש המדכא. אבל אף שהמצב הכלכלי בשטחים טוב יחסית, אין הרבה מתנדבים לקחת חלק בפעילות זו. "יש ירידה בחודשים האחרונים ביכולתה של הרשות לעודד 'מוקאוומה עממית'", אומר אלון, ומציין שמאז החל המו"מ המדיני גם הרשות משתדלת שלא לעודד פעילות כזו.
גורם ממתן נוסף הפועל על הרחוב הפלסטיני לדעתו של אלוף פיקוד מרכז הוא ההקלות שיזמה ישראל לאחרונה בתנועת אנשים וסחורות מהגדה ואליה. במיוחד מציין אלון את כניסת כמיליון פלסטינים כתיירים לישראל בתקופת הרמדאן ועיד אל-פיטר, ואת כניסת ערבים ישראלים ליהודה ושומרון בהמוניהם כדי לסחור ולבלות. "לחיכוך הזה בין החברה הישראלית לחברה הפלסטינית יש השפעה הדדית ברוכה המרגיעה את השטח", הוא פוסק.
האם שחרור האסירים האחרון כמחווה שתסייע לפתיחת המו"מ תורם גם הוא לרגיעה?
האלוף חש במוקש ונדרך: "זה שיקול של הדרג המדיני ואנחנו צריכים לדעת להתמודד עם המשמעויות", הוא משיב לקונית. "יש כאלה שחוזרים לסורם ויש כאלה שיש להם השפעה לא ישירה לעידוד המאבק המזוין". אחרי עוד שאלה או שתיים הוא מוכן להוסיף ש"שחרור האסירים האחרון תרם לחיזוק מעמדה של הרשות הפלסטינית שנתפשת ככזו שהביאה הישג".
בהקשר אחר ציין אלון כי אחת הסיבות לכך שהפלסטינים לא אימצו ללבם את האביב הערבי ואינם יוצאים לרחובות היא העובדה שהרשות, בניגוד למשטרים הערביים האחרים, קשובה לרחשי לבו של הציבור ומנסה לרצותו. אנחנו יוצאים נשכרים מכך.
כשמדברים על יציבות ועל אי-יציבות ביהודה ושומרון אי-אפשר שלא לשאול על הטרור היהודי, מה שמכונה בלשון מכובסת "תג מחיר", ועל הסכנה שהוא יוביל להתלקחות. האלוף אלון מתקן אותי: "אם יש ילדה יהודייה שיורדת לכביש אחרי פינוי מאחז ומיידה אבן במכונית חולפת זה לא טרור, אבל אם שורפים מסגד זה טרור שעלול ללבות סכסוך ולייצר פיגועי נקמה. היו לנו כמה כאלה בשנה האחרונה, אבל סטטיסטית התופעה הזו נבלמה. בחלקה בגלל היערכות משופרת שלנו ובחלקה מפני שהאזרחים באיו"ש יודעים ומבינים שזו פעילות מסוכנת. אבל יש עדיין בעיה במוקדים אחדים. יצהר למשל".
חמאס, לדברי האלוף אלון, נמצא כעת במצוקה. הם ויתרו על התמיכה הכספית הלוגיסטית והצבאית שקיבלו מאיראן וסוריה, ועכשיו גזלה מהם ההפיכה במצרים את התמיכה של האחים המוסלמים ואת היתרונות שקיוו לשאוב מתנועת-האם שלהם. יתרה מזאת, השלטון החדש במצרים רואה בהם גורם סיכון ופועל נגדם במרץ. "זה יוצר מצוקה קשה לשלטון חמאס בעזה ומחליש כספית ומבצעית גם את חמאס ביהודה ושומרון", אומר אלון, ומציין שלעובדה זו יש משמעויות חיוביות מנקודת ראותה של ישראל. אך לא רק ישראל: "אבו מאזן מזהה הזדמנויות ועושה כל שביכולתו כדי לממש הזדמנויות אלה".
אלון נזהר שלא לומר זאת במפורש, אבל אפשר להבין מדבריו שאבו מאזן מנצל את חולשת חמאס כדי לחזור ולפרוש - ולו גם חלקית - את שלטון הרשות ברצועת עזה. הוא גם מנצל את השפל הפוליטי שחמאס נקלע אליו ורוצה לערוך בקרוב בחירות כלליות בגדה וברצועה. נשיא הרשות גם מרבה לדבר על פיוס עם חמאס אך אינו מוכן להתפשר ודורש שהעניין יתבצע אך ורק בתנאיו. חמאס בינתיים אינו מוותר ולכן הפיוס אינו קרוב כנראה.
הערכה למלך
על היחסים עם השכנים מעבר לגבול, בירדן, מדבר האלוף אלון בזהירות מופלגת ומובנת. התיאום עם גורמי הביטחון של הממלכה ההאשמית הוא נכס יקר מפז למערכת הביטחון וחלילה לסכן אותו. אך אפשר להבין מדברי האלוף שהוא אופטימי. החששות שהיו בישראל בתחילת הטלטלה בעולם הערבי הולכים כנראה ומתמתנים. הקבוצות האיסלאמיסטיות בתוך ירדן נחלשו בתקופה האחרונה בגלל היחלשות האחים המוסלמים במצרים ובגלל כחצי מליון פליטים סורים המציפים את ירדן ומסכנים את היציבות בה.
"אני מסתכל בהערכה רבה על האופן שבו השלטונות הירדנים ובית המלוכה פועלים ומשכילים למצות את היכולות שלהם", הוא מציין. "הם מנתחים טוב מאוד את הזירה האזורית. יש למערכת הביטחון הירדנית ולצה"ל מרחב אינטרסים משותף שאנחנו משתדלים למצות אותו".
אלוף פיקוד מרכז היה ילד בן 9 כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. האם יש לו אישית - אחרי 40 שנה - לקחים רלוונטיים מאותה התנסות לאומית קשה? "שני דברים מרכזיים אני מיישם כלקח ישיר", הוא אומר, "האחד - צניעות. אסור לזלזל באויבים. אני רואה למשל שאצל הפלסטינים, דווקא בגלל הנחיתות מולנו בתחום הטכנולוגיה הם מגלים כישרון ממשי בשימוש בכלים חשיבתיים העומדים לרשותם. הלקח השני הוא להבין שהתרחישים הגרועים ביותר עלולים לקרות. גם אם התרחיש הסביר הוא אופטימי - כמו במשבר הסורי האחרון - אני חייב להכין את כוחותיי למקרה חירום".
Read this article in English
לפנייה לכתב/ת 
