פסטיבל חיפה: לצאת מהסכך אל המסך
חובבי הקולנוע בישראל יעלו לרגל לעיר חיפה, שמארחת בפעם ה-29 את פסטיבל הסרטים. אז מה יש לראות השנה? פיטר גרינאווי בפרשנות מינית נועזת לסיפורי התנ"ך, יאנוש סאס בסיפור שואה נוגע ללב, אולריך זיידל בטרילוגייה הפרובוקטיבית. וכמובן ארי פולמן. שמוליק דובדבני ממליץ
את יריית הזינוק תספק הקרנת בכורה חגיגית של סרט המדע בדיוני המצויר למחצה של ארי פולמן, "כנס העתידנים", שיעלה לאקרנים שבוע מאוחר יותר. ללא ספק בחירה ראויה ומאתגרת לסרט פתיחה.
פיטר גרינאוויי, אורח קבוע בפסטיבל, יגיע על מנת להציג את סרטו החדש "גולציוס ואנסמבל השקנאי". זהו הפרק השני בסדרת "אמנים הולנדיים" (אחרי "משמר הלילה" מ-2007 שעסק באמת האפלה שמאחורי ציורו המפורסם של רמברנדט), ועלילתו מתרחשת בשלהי המאה ה-16, עת מגיע המדפיס והחרט הנדריק גולציוס (רמזי נאסר) אל חצר המרקיז מאלזס (פ. מאריי אייברהם) על מנת לשכנע אותו לממן ספר מאויר שיתבסס על סצינות ארוטיות מהתנ"ך ומכתבי אובידיוס.
הטריילר של "גולציוס ואנסמבל השקנאי"
בתמורה, נעתרים גולציוס ולהקת השחקנים שלצדו להציג בפני המרקיז ואנשי חצרו תמונות גרפיות המבוססות על שישה איסורים מהתנ"ך, בהן אדם וחווה, לוט ובנותיו, דוד ובת שבע ושמשון ודלילה. התוצאה המרהיבה כמו מבקשת להגדיר מחדש את המרחב והפריים הקולנועי (באופן שמשכלל את מה שעשה גרינאוויי גם ב"ספרי פרוספרו" ו"כתוב בעור"), כאשר ריבוי מסכים ושילובם זה בזה יוצר טקסט חזותי רב-רובדי, והסיפור כולו מתרחש בהאנגר חשוף קירות שבמרכזו במה מסתובבת.
כמו בכמה מסרטיו הקודמים ("חוזה השרטט", "משמר הלילה"), גרינאוויי מייצר כאן אלגוריה מרתקת שעניינה גבולות החופש האמנותי, ויחסי הכוח שבין היוצר ובעל ההון. כאשר גורמים דתיים נכנסים לתמונה במחאה כנגד הפרשנות המינית הבוטה שמעניקים גולציוס ולהקתו לסיפורי התנ"ך - הסיטואציה הולכת ונעשית מסוכנת, ומתירנותו המחשבתית של המרקיז הצבוע עומדת למבחן.
כמקובל אצל גרינאוויי, שהפרובוקציה המינית שלו כבר נדמית כמיושנת מעט, יש כאן שפע של עירום נשי ואיברי מין זכריים מזדקרים, והסרט ממצה את עצמו עוד לפני שהוא מסתיים. אבל אין בכך כדי להפחית מכוחה האינטלקטואלי והאסתטי של יצירה מרשימה זו.
לפתוח יומנים, ומחברות
חוויה עזה מספק גם "המחברת הגדולה", עיבוד לרב המכר של אגוטה כריסטוף שהתקין יאנוש סאס, מחשובי יוצרי הסרטים בהונגריה בשני העשורים האחרונים. העלילה מתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה, ובמרכזה שני אחים תאומים (האחים לסלו ואנדראש גיימאנט) שהוריהם מפקידים אותם אצל סבתם האנטיפתית בכפר (פירושקה מולנר המצוינת). שם הם מתיידדים עם קצין נאצי הומוסקסואל (אולריך תומסן הדני, "איה"), עם סנדלר יהודי, ועם נערה מפגרת שסועת שפה, ומתוודעים לרדיפת וחיסול יהודי הונגריה.
הטריילר של "המחברת הגדולה"
"המחברת הגדולה", שקטף את פרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל קרלובי וארי האחרון, מתאר בריחוק מקפיא דם את השיעורים בהישרדות וקור רוח שהתאומים מלמדים את עצמם, מתוך הבנה אינטואיטיבית עמוקה את העולם האכזר הסובב אותם. הקריינות המלווה את הסרט משכילה לבטא את קולם האחד של השניים, כפי שהוא בא לידי ביטוי במקור הספרותי - קול נעדר כל רגש המתייחס אל הזוועות בטון דיווחי יבש. בהדרגה, השניים מאמצים את ההתעללות, הסחיטה, ואפילו רצח אל תוך מערכת המושגים המעוותת שלהם.
סאס, בתבונה רבה, משתמש בדפי המחברת המצוירים, כמו גם באנימציה, על מנת להמחיש מקצת מהחוויות האיומות שהם עדים להם, והצילום הנהדר של כריסטיאן ברגר ("סרט לבן" של מיכאל האנקה) לוכד במדויק את הנופים החורפיים שמשמשים רקע לתהומות המוסריים שאליהם מדרדר המין האנושי.
חלומות פז
הבמאי האיטלקי הוותיק מרקו בלוקיו ("בוקר טוב לילה") משגר אל הפסטיבל את סרטו החדש, "היפהפיה הנרדמת", שמעמיד במרכזו את סוגיית המתת החסד. הסרט מגולל דרמה אמיתית שהסעירה את המערכת הפוליטית והדתית באיטליה ב-2009: מאבק סביב ניתוקה ממכונת ההנשמה של צעירה שהיתה בתרדמת משך 17 שנה בעקבות תאונת דרכים.
הטריילר של "היפהפיה הנרדמת"
שלוש עלילות נטוות כאן במקביל: שחקנית מפורסמת ומעורערת (איזבל הופר) שחוזרת בתשובה בעקבות התרדמת בה לוקה בתה שלה; פוליטיקאי (טוני סרבילו) שמתלבט בכנות בין צו מצפונו התומך בהמתת חסד לבין משמעת סיעתית בתמיכה בהצעת חוק המבקשת לאסור על כך - זאת, בעוד בתו הדתייה מתאהבת בצעיר המפגין נגד החוגים הקתוליים; ורופא צעיר (פייר ג'ורג'ו בלוקיו) המוצא עצמו נמשך לאישה מכורה לסמים בעלת נטיות אובדניות.
שלושת הסיפורים מאירים את פניהּ השונות של הסוגיה, אך באופן מורכב ונעדר מימד דדקטי או סנטימנטלי. הם מציגים, מצד אחד, את הציניות שבה מנצלים פוליטיקאים ממפלגתו של סילביו ברלוסקוני את הסיטואציה הטרגית, ומאידך - את המחלוקת שבין קתולים וחילונים שהיא מחדדת בקרב הציבור באיטליה. סצינה מזהירה אחת, שמתרחשת בסאונה המזכירה בית מרחץ רומאי עתיק, ומעמתת בין הפוליטיקאי והפסיכיאטר המפלגתי, קראתם נכון - מהווה את רגע השיא של הסרט.
ליפול על גן עדן
בנוסף, יספק הפסטיבל הזדמנות לצפות בטרילוגיית "גן עדן" המצוינת של הבמאי האוסטרי השנוי במחלוקת, אולריך זיידל. שלושת הפרקים עוקבים אחר שלוש נשים בנות אותה משפחה, וכותרות המשנה של כל אחד מהסרטים - "אהבה", "אמונה" ו"תקווה" - מתייחסות בהתאמה לבחינתם של ערכים דתיים-בורגניים, והכמיהה של כל אחת מהגיבורות הדמויות אל הבלתי ניתן להשגה (במקור, תכנן זיידל סרט אחד על כל השלוש, אך החומר היה רב מלהכיל).
הטריילר של "גן עדן: אהבה" (פרק 1)
הסרט הראשון - "גן עדן: אהבה" - עוקב אחר תעשיית תיירות המין בקניה; השני - "אמונה" - אחר תלאותיה של מיסיונרית; והשלישי - "תקווה" - מתרחש בין כותלי מחנה הרזייה לבני נוער. השילוב (כמו בכל סרטיו של זיידל) בין סאטירה חברתית חסרת רחמים לבחינה חריפה של המצב האנושי רק מטפח את מעמדו של זיידל כ"פורנוגרף חברתי", "מיזנטרופ", "ציניקן" "נצלני" ו"מציצן" - רשימה חלקית בלבד של התארים שדבקו בו - ואת הגדרתם של סרטיו כ"גרביים מסריחות" כפי שהיטיב לנסח זאת, כמחמאה דווקא, בן ארצו, הקולנוען מיכאל האנקה.
הטריילר של "גן עדן: אמונה" (פרק 2)
מאידך, מי שחפץ בקולנוע מאתגר, אסתטית, מוסרית ואנושית, המשרטט דיוקנאות של ייאוש קיומי בחדות עין של אמן אמיתי, ימצא בזיידל, ובסרטי הטרילוגיה בפרט, עניין החורג מגבולותיה הבנליים של הפרובוקציה לשמה. הסרטים חפים מצדקנות, אך לא מכנות והומניות, ומה שנדמה על פני השטח כלעג אכזרי לדמויות אינו אלא חמלה. סרטו הבא, אגב, יעסוק בקשר שבין האוסטרים למרתפי בתיהם, ולא בדיוק באופן שאתם חושבים.
הטריילר של "גן עדן: תקווה" (פרק 3)
אין להחמיץ את "באושר ובעושר" מאת הבמאית הטורקיה אסלי אוזגה. סרט נפלא העוקב אחר עידן הקרח הפוקד את נישואיהם של אדריכל מצליח ואשתו האמנית, שניהם בשנות החמישים לחייהם, המתגוררים בבית אולטרה-מודרני בשכונת יוקרה באיסטנבול.
הטריילר של "באושר ובעושר"
אם תרצו, זהו מיכלאנג'לו אנטוניוני על גדות הבוספורוס, כאשר הבית עצמו - צר, שקוף, ובנוי לגובה באופן שמייצר אינטימיות מדומה - כמו גם דימויים נחקקים אחרים (מיצג של ערפל אמנותי-צבעוני שבולע את המתבוננים בו), משקפים את מערכת היחסים ואת עולמם של הגיבורים. קשה שלא להבחין בהשפעתו של נורי בילגה ג'יילאן ("היו זמנים באנטוליה") על סגנונו המהורהר והעצור רגשית של הסרט, ועל פלטת הצבעים האפרפרה שלו, והבמאית אוזגה מפתיעה בסצינת פתיחה בלתי שגרתית וישירה.
הטריילר של "הגנב בגדד" של ראול וולש מ-1924
אבל עם כל הכבוד ליצירות המומלצות הנ"ל, את החוויה המענגת ביותר בפסטיבל תציע חבילה של קלאסיקות קולנועיות משוחזרות, חלקן נדירות. בראשן "הגנב מבגדד", סרט ההרפתקאות האילם של ראול וולש מ-1924 בכיכובו של דגלאס פיירבנקס, ו"בטיחות, אחרי הכל" מ-1923, הזכור בזכות הסצינה שבה ניתלה הרולד לויד ממחוגי שעון המתנוסס בראש מגדל גבוה. בילוי נעים.
