מדוע מתעכב החוק שאמור למנוע רצח ילדים?
כבר 3.5 שנים שוכבות במגירה מסקנות ועדת וינטר, שהוקמה לאחר רצח רוז פיזם ב-2008, ונועדו להתוות דרך למניעת רצח ילדים בידי הוריהם באמצעות שיתוף פעולה אינטנסיבי בין הרשויות. הצעת החוק בעניין אפילו לא הובאה למליאה. לאחר רצח הילדים בירושלים, אמרו במשרד הרווחה: ניישם החל מ-2014
מבט על סיפור חייה של האם שרצחה את שני ילדיה הקטנים הבוקר (ב') בירושלים בדקירות סכין מגלה את התמונה העגומה. נגנית חצוצרה שלא מצאה עבודה בישראל, פרידה מבעלה וטיפול בשני ילדיה, מערכת יחסים קשה עם בנה, שהעדיף תחילה לגור עם אביו, ולחץ מטורף בגלל נסיבות חייה. האם שום דבר מזה לא רמז דבר על העתיד להתרחש בדירה הקטנה ברחוב עין גדי בבירה, שבו הכה המוות פעמיים? האם עדיין מאושפזת במצב קשה כשהיא מורדמת ומונשמת, אחרי שניסתה לחתוך את עצמה, ולנוכח אירועי עבר עולה שוב השאלה אם ניתן למנוע רצח מסוג זה?
אין זו הפעם הראשונה שילדים נרצחים על ידי הוריהם. ב-2008, נרצחה הילדה רוז פיזם בידי אביה, רוני רון, והמדינה כולה טולטלה. ועדה בין משרדית שהקים שר הרווחה דאז, יצחק הרצוג בשנת 2009, בראשות מוטי וינטר ולה היו שותפים כל הגופים הרלוונטיים, קבעה כי שיתוף פעולה בין הגורמים העוסקים בעניין היה יכול למנוע את הרצח. חבריה המליצה על שינוי החקיקה - אולם כמעט חמש שנים חלפו מאז הוקמה אותה הוועדה ודבר לא השתנה.
בין היתר, קבעה הוועדה כי הרשויות בישראל כשלו באיתור ילדים בסכנה. שיתוף פעולה מקדים בין כלל הגורמים המעורבים, כך על פי הוועדה, יכול היה למנוע טרגדיות בדמות רצח ילדים על ידי הוריהם. חברי צוות הבדיקה ציינו עוד כי החקיקה הקיימת יוצרת כשלים בירוקרטים במערכת, שמתמקדים בתרבות מקצועית וארגונית, ומונעת שיתוף במידע ובידע, והמליצו על שינוי התקנות בהקדם.
שלוש וחצי שנים אחרי שהוגשו המסקנות וכמעט חמש שנים מאז הוקמה הוועדה, הצעת החוק שהתבססה על המלצותיה - "חוק הנורות האדומות" נמצאת עמוק במגירה. הסיבה, כמו תמיד, סחבת. מי שחשב שרצח פיזם יזרז את עבודת המערכת, כנראה לא מכיר את המונח ביורוקרטיה. אי הסכמות בין משרד הרווחה ומשרדי ממשלה נוספים, גרמו לכך שהצעת החוק אפילו לא הובאה לאישור הכנסת.
"הכלבים נובחים והשיירה עוברת, שום דבר לא השתנה מאז הירצחה של פיזם ולא נעשתה הפקת לקחים אמיתית ומספיקה", טוען מנכ"ל המועצה לשלום הילד, יצחק קדמן. "אני תוהה כמה ילדים צריכים עוד להירצח כדי למנוע מעשי רצח נוספים. הצענו תוכנית של 22 נקודות, שכוללת את העברת המידע בין הרשויות והיא כלולה בתוך עבודת הוועדה. לצערי, הכול שוכב במגירות. למעשה, ההמלצות נקברו וזו שערורייה. המדינה חייבת להנגיש שירותי מניעה בתחום הרווחה והבריאות ולערוך בין היתר הסברה מקיפה לאזרחים".
עוד בפרשה:
- "חברת האם הזהירה - וקבעה לשוחח הבוקר"
דיווח לפני חודש: "לאם יש קשיים עם הילד"
הטרגדיה בי-ם: קיר הציורים בבניין בו נרצחו הילדים
בעקבות הרצח הכפול בירושלים, קרא יו"ר סיעת העבודה ושר הרווחה לשעבר, יצחק הרצוג, ליישם בדחיפות את החוק שהומלץ על ידי הוועדה ולשיתוף מידע בין הרשויות הלאומיות. "מסיבות בירוקרטיות לא יושם דו"ח וינטר שעסק בצורך בחיבור וסנכרון המידע בין הרשויות הלאומיות ושיתוף המידע במקרי רווחה, כדי להתוות רשת ביטחון שתמנע, ככל הניתן, את הרצח הבא. אני קורא ליישם בדחיפות את חוק 'הנורות האדומות' כפי שהמליצה הועדה ודו"ח וינטר שמחייב שיתוף הרשויות הלאומיות במידע", הוא אמר.
ממשרד הרווחה נמסר בתגובה רשמית: "בימים אלה מתקיים דיון במשרד הנוגע ליישומו של הדו"ח החל מתחילת שנת 2014".
מאמינים? לפני שנתיים שאלנו את אותה שאלה וקיבלנו למעשה את אותה הבטחה. "בימים אלו אנו נמצאים בשלבים מתקדמים של גיבוש הצעת החוק ולקראת אישור סופי של משרד המשפטים. מדובר בנושא מורכב וסבוך שמעורבים בו גורמים רבים, והמצריך הסכמות בין כל השותפים לנושא", נמסר אז.
סימני אלימות על צווארו של הילד ומעקב הרווחה
בחודש שעבר נמצאו סימני אלימות על גופו של הילד. במהלך קייטנה בקיץ זיהה אחד המדריכים חבורות על צווארו וכשנשאל על כך טען כי רב עם אמו. למחרת הכחיש הכל. למרות זאת, זימנו שירותי הרווחה את האם לשיחה, אך המשטרה לא הייתה שותפה לכך. "האם נשאלה לפשר הסימנים אך הסבירה שהיא רבה עם הבן שלה והתגוננה", סיפרה בוני גולדברג, מנהלת אגף הרווחה בעיריית ירושלים. "הסברנו לה שככה לא מתנהגים עם ילדים, והיא נענתה לתוכנית טיפולית". מאז, הייתה האם במעקב של שירותי הרווחה.
סיור בשכונה שבה התגוררה המשפחה שופך מעט אור על הטרגדיה. השכנים טוענים כי באחת הפעמים, לפני שבועיים, נעלה האם את הבית כשהילדים בפנים, ובכיים נשמע למרחוק. "שמעתי את הילדה בת החמש בוכה ויצאתי החוצה. עוברת אורח שאלה אם אני מכירה את המשפחה וציינה כי יש במרפסת שרפרף עליו עלולה לטפס הילדה וליפול", סיפרה השכנה בקומה מתחת. הגענו לדירה אך היא הייתה נעולה. הבן סיפר שאמא לא בבית ובכה. 20 דקות אחר כך, האם הגיעה ולא אמרתי לה כלום. לא רציתי להטיף לה".
בשכונה ידעו לספר על שני ילדים חייכנים ומתוקים. "הילד בן השבע היה קצת שובב, היא הייתה מרגיעה אותו כשהיו מגיעים לחצר", מספרת שכנה. "בתחילת השנה הוא עלה לכיתה א'. ראיתי אותם בסוף השבוע האחרון, חייכנו אחת לשנייה והיא אמרה שהכול בסדר. לא דמיינתי שזה מה שיקרה. היא הייתה אישה נחמדה, לא היה לנו חשד".
פסיכולוגים בבית הספר הרגיעו את הילדים
בבית הספר שבו למדו הילדים ניסו להתמודד עם הטרגדיה. למקום הגיעו פסיכולוגים, עובדים סוציאליים, מטפלים וצוות חינוכי שהגיעו כדי לתמוך בהורים. "אני חושב שההורים מרגישים עכשיו יותר טוב", אמר אביו
של אחד הילדים. "אני באופן אישי עדיין לא יודע איך לעשות את זה ולא יודע בדיוק איך אספר לילדה. אמרו לנו לא להסתיר אבל גם לא לחשוף את כל האמת. אני חושב שיהיה בסדר כי בסך הכל עברו מעט ימים שבהם התלמידים למדו יחד ואני לא יודע אם נוצרו חיבורים גדולים. יש ילדים שכן מבינים ויש ילדים שלא מבינים. חלק מהילדים בכו".
אמא אחרת סיפרה שהורו להורים לא להתבטא בנושא, וכי ניתנה להם הנחיה לספר על כך לילדים עד לסיום חופשת החגים, כדי שלא ישמעו זאת מגורם אחר בבית הספר.
לפנייה לכתב/ת 
