טרנד חדש: אמהות מתמודדות למועצת העיר

האם זו תוצאת לוואי של המחאה החברתית של 2011 או פשוט התעוררות של הורים שאומרים "די!"? לא משנה מה הסיבה - התוצאה היא שיותר ויותר הורים, ואם להודות על האמת מדובר בעיקר באמהות, החליטו בשבועות האחרונים לקפוץ למים העכורים של הפוליטיקה המקומית - ולהתמודד על מקום ברשימת מועצת העיר בכל רחבי הארץ. אספנו שלוש מהן, שהחליטו ממש בימים האחרונים להתמודד, ושאלנו אותן כיצד התרחשה המהפכה. 

"מאז שנולדה בתי הבכורה אני פעילה חברתית וכבר תקופה ארוכה שאני מלווה את התנועה החברתית הירוקה בראשון לציון", מספרת טלי בריל, אחת ממובילות מחאת העגלות של 2011. "אף פעם לא חשבתי ללכת לפוליטיקה, אבל בתקופה האחרונה הבנתי שאין אף אחד בראשון לציון שמייצג את ההורים. נכון שהיו אנשים שעזרו, אבל אף אחד לא אמר שהוא הכתובת להורים בראשון לציון ואין לנו שום נציג במועצת העיר - ולכן החלטתי שאני מרימה את הכפפה. ישבתי עם איתן שלום ויפעת מאירוביץ - יפת, שמובילים את התנועה החברתית הירוקה, ודיברנו על החזון שלי שהורים יבילו שינוי בקהילה ואת הצורך שיהיה נציג להורים במועצה והם הציעו לי להיות הפונקציה הזו - וכמובן שהסכמתי".

גם אפרת מונשרי-גורן, יועצת להורים ועיתונאית, מעולם לא העלתה על דעתה לקפוץ ראש לפוליטיקה. "זה משהו שאף פעם לא חשבתי עליו ואין בי חיידק פוליטי, אבל תמיד הייתי פעילה חברתית", היא מתארת את מה שהוביל להחלטה, שהתרחשה ממש לפני מספר ימים, כשהצטרפה למקום השני ברשימת "דרך חדשה" ברחובות. "פוליטיקה הייתה דבר שנתפס בעיניי כמשהו שצריך להתרחק ממנו ולכל הפניות שנעשו אליי תמיד סירבתי.

מחאת העגלות 2011. אלפי הורים דרשו שינוי(צילום: יונתן סבו )

"אבל בחודש האחרון דיברתי עם חברים שאמרו שהם לא מתכוונים להצביע כי אין אנשים טובים במועצה - ושאלתי את עצמי למה אני אומרת לא. הרי אני רוצה לשנות, ואני גם מנסה לעשות זאת מועד ההורים, מהעמותות שאני חברה בהן ואפילו מהטורים שלי ב-ynet, אבל זה ממש לא אותו הדבר וכנראה שאין ברירה והדרך היא להשפיע ממוקד קבלת ההחלטות. קיימתי המון שיחות עם חברים והתלבטתי בבית ועם הילדים ובסוף החלטתי שאני הולכת על זה. בחרתי להצטרף לרשימה חדשה, שמעולם לא הייתה במועצה, של אנשים מאוד פעילים בעיר. יש לי המון חששות, כי כל החברים שלי אומרים שפוליטיקה מלכלכת אותך, אבל ברור לי שאי אפשר לשנות רק בכתבות ואמירות - צריך לעשות את זה מבפנים".

"בשבילי זו לא החלטה, אלא יותר כמו קפיצה למים: לא חושבים - פשוט עושים", יערה ישורון, המתמודדת ברשימת "משב" בראשות גבי גאון במזכרת בתיה ומי שהקימה את "הורים עובדים לשינוי". "כבר הרבה זמן שאני מתכתבת עם הנושא של עשייה ציבורית והשפעה ואיך הופכים את העולם שלנו למקום יותר טוב, והואקום הזה של התייחסות למשפחות ואני חושבת שאפשר להשפיע הרבה מאוד בזירה המקומית".

-מה יכול לעשות נציג הורים במועצה שלא יכול לעשות נציג רגיל?

"אלף ואחד דברים", אומרת ישורון. "זה נוגע בהכל, החל  מגני שעשועים בפזורים בעיר או לא, מדרכות שמתאימות לעגלות וכמובן כל נושא החינוך. המקום החיצוני, מה שעשיתי עד עכשיו, זה יותר מחאה ופחות קביעת מדיניות. להיות במקום של קיבת מדיניות זה מאפשר למשפחות אופק אחר. זה יכול להיות מדהים. גם העובדה שיש כל כך הרבה הורים שמתמודדים ברשימות במועצת העיר בכל הארץ יכול להוביל להשפעה ארצית, כי אנחנו חבורה אחת שיש לה אותן מטרות ואם יהיה פרוייקט מוצלח בעיר אחת נוכל בקלות לתקשר עם קבוצות אחרות בארץ ו'לייבא' אותו. בחזון שלנו תהיה ממש רשת של קורי עכביש של אמהות בפוליטיקה בכל הארץ - ולכן אני חושבת שההשפעה תהיה ארצית ולא מקומית".

"נציג שיש לו ילדים, שנפגש עם הורים בגינה הציבורית ובבתי הספר, ועם המורות והגננות והסייעות - יש לו נקודת מבט אחרת על מה שקורה", מסבירה מונשרי-גורן. "אמא שהולכת עם עגלה יודעת מה מצב המדרכות, אמא שיש לה ילדים בבת ספר יודעת מה קורה שם ואת העובדה שאין, למשל, נייר טואלט בשירותים. ההשפעה ממועצת העיר היא מאוד גדולה ומבחינתי היא כוללת גם דאגה לפעילויות אחר הצהריים ובחופשים, דאגה לבני הנוער. כשאתה מבוגר והילדים שלך גדולים אתה לא תמיד צריך את העיר, אבל כשאתה הורה אתה נפגש עם העיר בכל כך הרבה נקודות השקה והן כל כך חשובות. גם יש לנו כל כך הרבה מרץ להשפיע, כי גם ככה אנחנו כל הזמן עושים כהורים".

גם בריל חושבת שאחת הנקודות החשובות בהימצאות הורים במועצת העיר היא ההשפעה על החינוך הבלתי פורמלי. "כהורים לא סופרים אותנו", היא מסבירה. "אין לנו יח"צנים או לובי, מישהו שאומר שהוא הכתובת - וזה מה שאני רוצה להיות. אני רוצה להעלות לסדר היום, למשל, את הפיכת הצהרונים, הקייטנות והחוגים לשירות להורים - ולא למקור של רווח. זה אמר הוזלה שלהם עבור כל ציבור ההורים - ולא רק עבור מי שזקוק לשירותי הרווחה. הורים רגילים לגמרי קורסים היום תחת הנטל - והעיריות יכולות וצריכות לסייע בכך. יש קהילה שלמה של הורי גני ילדים שאין להם בכלל ייצוג. לי מאוד חשוב לייצר מערכת תמיכה למשפחות העובדות של מסגרות עירוניות משלימות ואני חושבת שהעירייה היא זו שיכולה לסייע בכך, רק צריך שזה יהיה בפוקוס".

-לא היה יותר קל לעשות שינוי במסגרת הפוליטיקה הארצית?

"כנראה שכן", אומרת מונשרי-גורן, "אבל אני בשלב כזה שיש לי ארבעה ילדים שלא כולם גדולים ואני מרגישה שצריך אותי בבית. הפוליטיקה הארצית זה קריירה, זה דורש ממך לעשות כל הזמן. במועצת העיר מדובר בהתנדבות, אף אחד לא משלם לך על זה כסף, אתה משפיע מתוך הזמן הפנוי שיש לך. בארצי זו העבודה שלך. אני מאוד אוהבת את העבודה שלי ולא רוצה לוותר עליה וגם לא רוצה לוותר על הנוכחות שלי בבית. אבל יכול להיות שזה יהיה השלב הבא. אני עוד לא רואה את עצמי שם, אבל מי יודע".

"הפעילות הארצית שלי נמשכת ואני חלק מקואליציה של ארגוני הורים שפועלים", אומרת בריל, "אבל יש לי אפשרות לשנות כאן ועכשיו, בבית שלי. ייקח יותר זמן לעשות שינוי במערכת הארצית, ובמקומית זה יותר קל. אני לא מתכוונת להפסיק לפעול למען ההורים בארץ, אבל אני גם רוצה לעשות למען הילדים שלי ופה יש לי אפשרות להשפיע יותר בקלות".

"לדעתי בטוח לא היה יותר קל", אומרת ישורון. "שינויים הרבה יותר קל לעשות בקטן ובאופן מקומי. אם זה יהיה מוצלח אני מאמינה שזה ימשיך הלאה, אבל הארצי הוא יותר מורכב ואיטי, ולכן הכיוון הוא המקומי".