חיי הלילה בדמשק: רוקדים וסומכים על אסד
12 מועדונים עדיין פתוחים שנתיים וחצי מתחילת הלחימה. הבליינים רוצים לשכוח, אבל רוקדים לצלילי "הצבא שומר עלינו". הם לא חוששים מאובמה, רק מהתנכלות מקומית: "יפגעו בנו בגלל שאנחנו מבלים כשאנשים מתים"
כשהלילה יורד על דמשק, רוב התושבים מסתגרים בפחד בבתיהם, בזמן שהפגזים ממשיכים לנחות על מעוזי המורדים בבירה הסורית. אך יש גם כאלה שעבורם הלילה יימשך לתוך השעות הקטנות - ברחבת הריקודים.
עוד חדשות בעולם:
דו"ח: זוועות בלתי ניתנות לתיאור בצ' קוריאה
היורה בוושינגטון סייע בחילוץ נפגעים ב-11/9
שנתיים וחצי אחרי תחילת הקרבות שגבו את חייהם של יותר מ-100 אלף בני אדם, עדיין פתוחים בדמשק תריסר מועדונים. במועדון בשכונת שעלאן רוקדים הבליינים למילים "אל תשאל אותי איך או כיצד, זה הצבא ששומר עלינו".
"אני רוצה לחיות, לא לשמוע חדשות רעות", מספר מוחמד, סוחר מכוניות בן 25, לקול שקשוק הקוקטיילים. ברקע מתנגנת השורה "אתה ואני מצדיעים לגנרל מאהר", אחיו הגנרל של הנשיא בשאר אסד.
"אם ארה"ב תתקוף אותנו אני בטוח שהצבא יגן עלינו", אומר מודי אל-ערבי, ראפר בן 22 שחזר לדמשק אחרי שנתיים במרוקו. "כולם הולכים למות יום אחד, אבל העם הסורי אוהב את החיים והדבר הכי חשוב לו הוא להיות שמח".
מאז תחילת מאבקם של המורדים נגד אסד הרשויות במדינה נזהרות מהתקהלויות, ולכן אל-ערבי מופיע רק פעם בשבועיים במסיבות פרטיות. "קשה לקבל אישור מכוחות הביטחון", הוא מספר.
בעלי המועדונים שנותרו פעילים עדיין חוששים. "אנחנו פתוחים עד 2 בלילה והולך לנו טוב, אבל בבקשה אל תזכירו את שם המועדון", מבקש בשאר בן ה-29. "אני מפחד שמישהו עשוי לפגוע בנו בגלל שהם חושבים שאנחנו לא צריכים לבלות בזמן שאנשים מתים".
"המצב רע ואנחנו מגיעים כדי לשנות אווירה. אני אוהבת לשיר, אני חושבת שיש לי קול טוב", טוענת ראשה בערב קריוקי, כשחבריה מלווים אותה בריקודי בטן.
במלון בדמשק נפגשים כל חמישי מאות שוחרי סלסה כדי לחגוג באווירה לטינית את סוף השבוע. חלק מהסורים הבליינים לא נהגו לעשות זאת לפני שמלחמת האזרחים פרצה. "לפני המלחמה הסורים לא היו כל כך פעילים. עכשיו הבנו שהחיים קצרים ושצריך לחיות אותם במלואם", מספרת מייס בת ה-28.
לפנייה לכתב/ת 
