פסטיבל אוטופיה: מה צפוי בעתיד הקרוב

• יוצאים מהאפלה: מהפכת סרטי הז'אנר בישראל
  

הפסטיבל שכולל גם הרצאות ואירועים נוספים מתרחש ברובו בסינמטק תל אביב בין ה-21 עד ה-30 בספטמבר, וייפתח עם "סוף העולם". מאחורי השם הדרמטי מסתתרת קומדיה שחורה שמשלבת אפוקליפסה, חמישה חברים טובים ופאבים, כלומר בירה, הרבה בירה.  

הטריילר של "סוף העולם" - סוף שהוא דווקא התחלה של הפסטיבל

העתיד מן העבר

למי שרוצה להשלים צפיות בקלאסיקות שלא יצא לו לראות על המסך הגדול, יוקרנו השנה כמה פנינים נוסטלגיות, ואחת מהן מתאימה לכל המשפחה: "לבירינת'" של ג'ים הנסון מ-1986. מי שלא ראה ושמע את דיוויד בואי הצעיר שר בטייץ יחד עם בובות שדים מבית היוצר של חבובות, לא ראה יצור אופל כריזמטי מימיו. עוד יוקרנו "התפוז המכני" (1971) ו"2001 אודיסאה בחלל" (1968) של סטנלי קובריק, "בלייד ראנר" (1982) בגרסת הבמאי רידלי סקוט, וגם "דוני דארקו" (2001) של ריצ'רד קלי.

דיוויד בואי מזמר ב"לבירינת"

גם "שבעה צעדים" (2003) של פארק צ'אן ווק הקוריאני יוקרן במסגרת הקלאסיקות, ולו יש ייצוג נוסף בפסטיבל עם סרטו החדש והמצופה "סטוקר" - הראשון שצילם בארצות הברית. מיה ווסיקובסקה מגלמת נערה חריגה ומבודדת שחיה באחוזה משפחתית שהחיים בה מתנהלים בסגנון עתיק, עם סוכנות בית, פסנתר וחללים רחבי ידיים - למרות שהעלילה מתרחשת בהווה שלנו.

הטריילר של "סטוקר"

אימה - אישה

בכלל, המסקנה שנשים הן אלו שיודעות באמת איך צריך להתנהל בעולם הזה (ובעולמות אחרים) היא תמה בולטת בסרטים נוספים שמוקרנים בפסטיבל. "ביזנטיום", סרט הנעילה של הפסטיבל בבימויו של ניל ג'ורדן ("משחק הדמעות", "הבורג'ס") מטפל בז'אנר הערפדי מזווית נשית, גם היא טבולה בגותיקה עדינה ואפילו ברומנטיקה תקופתית על חופה של עיירה שקטה עם רחש גלים.

הטריילר של "ביזנטיום"

הסרט נע בין פלאשבקים מהעבר להתנהלותן כיום של זוג נשים עם אלמנטים ערפדיים: סירשה רונאן ("האנה"), שגדלה ומפגינה משחק נוגע ללב, וג'מה ארטרטון. האחת כלואה בגוף של נערה מתבגרת, רגישה ושקטה, והאחרת צעקנית, פתיינית ולא מהססת להשתמש בגופה או בגופן של אחרות כדי לדאוג לשתיהן לאפשרויות קיום. מה שנשמע כמו עוד סרט טיפוסי על תואמות מריה ומגדלנה מייצר אמירה ביקורתית מעניינת על מה שגברים מצפים לו מנשים, ועל המחיר שנדרש מהן כשהן מבקשות לשבור תבניות מיושנות.

בריט עולם

עוד אישה חזקה, גם ברמת ההפקה, מגיעה עם "המזרח" - שיתוף פעולה נוסף של הבמאי זאל באטמנגלי, שאיתו כתבה והפיקה ומשחקת בריט מרלינג (כמו ב"הקשב לקולי" שהוקרן בפסטיבל אשתקד). הפעם מארלינג מגלמת סוכנת מודיעין חשאית שנשלחת להסתנן לשורותיה של קבוצת אנרכיסטים סביבתיים בהנהגת אלכסנדר סקושגורד.

הטריילר של "המזרח"

ככל שהיא נכנסת לעובי הקורה ומבינה את דרכי הפעולה שלהם, ואת הסיבות לפעולות הקיצוניות שהם נוקטים, היא נקלעת למשבר אמון וזהות. הסרט מספק הצצה שנראית ריאליסטית ואמינה מאוד לקבוצה מחתרתית, ומעורר מחשבה על דרכי הפעולה ותרבות הצריכה של החברה בה אנו חיים.

עלילה לא תקיפה

ולקינוח, תאכלו מוח. אחד הסרטים המפתיעים והטובים ביותר בפסטיבל הוא "התקיפה" ("The Battery"), חזון אפוקליפטי בשדות המוריקים של ניו המפשייר, פרי מוחו של ג'רמי גרנר שגם מביים ומשחק. החוכמה של סרטי ז'אנר היא לקחת את החוקיות של הקונבנציה הקולנועית המוכרת ולעשות בה כבשלהם, מבלי לשבור את כל החוקים הלא כתובים. ב"התקיפה" יש זומבים, מוכרים, המוניים, כאלה שהולכים לאט ורוצים לאכול אותך, ואם ננשכת - הלך עליך.  

הטריילר של "התקיפה"

אלא שמסביב לבסיס הקבוע והידוע הזה, יש כאן סרט אחר לגמרי. זה לא בדיוק באדי מובי, זה לא בדיוק ברומאנס, ויש בו סצנה אחת ריאליסטית לגמרי, בה שני החברים שיצאו למסע הישרדות קטן פשוט עומדים ומצחצחים שיניים. "התקיפה" מלווה שני חברים, כלומר, לא בדיוק חברים, יותר "שלום שלום", ששיחקו יחד בייסבול ועכשיו הם שומרים זה על זה בדרכים שמלאות בטבע, וויסקי ומוזיקת אינדי מחד ואמריקנה מצד שני.

אה, כן, ויש פה גם זומבים. צריך לבוא לסרט הזה מוכנים לסרט עם זומבים בקצב אחר מזה שהורגלנו לו. זו לא בדיוק קומדיה, למרות שיש בו קטעים מצחיקים בטירוף, זה לא סרט אימה, אבל בשלב מסוים תמצאו את עצמכם קשורים לשני הבחורים על המסך, ותרצו לשיר איתם שירי שיכורים, וממש ממש לקוות שאף זומבי לא יפריע לכם.