רחוק מהבית קרוב אל הלב

"כשהייתי בן 9 ראיתי סרט על איך מלמדים ילדים פלסטינים להרוג יהודים, להרוג את העם שלי. פתאום התחלתי להבין שיש הרבה אוייבים שרוצים להרוג אותנו. הבנתי שאני חייב להתגייס כדי להגן על העם שלי" אומר שמואל, שהגיע מארצות הברית והתגייס לפני שנה לצנחנים. "הרגשתי שהמדינה הזו היא עליה שתגן על העם היהודי ולכן מחובתי להגן עליה". בניו ג'רזי, שם גדל, השאיר זוג הורים, ארבע אחיות ואח. אחותו בת ה-15 ואחיו בן ה-13 שוקלים גם הם ללכת בעקבותיו ולהגיע לארץ להתגייס.  

בזמן שחבריהם הלכו לקולג' ולאוניברסיטה, מצאו עבודה והתמסדו, מתיו, שמואל, גבריאל וי' החליטו לעזוב את הבית, להגיע לארץ ולהתגייס לשירות קרבי. השהות בארץ, רחוק מהמשפחה והחברים, לא פשוטה ואף קשה פי כמה כשאתה חייל בקרבי.  

"מדינה שאפשר לסמוך עליה שתגן עלינו". שמאול בשירות הצנחנים(צילום: דובר צה"ל)

כמו שמואל, גם י' הגיע כדי לתרום וקרוב ל-3 שנים שהוא משרת ביח' דובדבן. הוא הגיע לארץ בעקבות אחיו הגדול, בתחושה חזקה שהוא חייב להתגייס: "אני ואחי הגדול מאוד קרובים. כשהיה בכיתה י"א החליט לעלות לארץ, לעשות בגרויות ולהתנדב לשירות בנח"ל. במהלך השירות שלו באתי ללמוד בתיכון בארץ וכשאחי סיים את השירות שלו חזרנו יחד לצרפת. אבל התחושה שאני חייב להתגייס לא עזבה אותי. חלמתי להגיע לשירות בדובדבן עד שיום אחד התפטרתי ופניתי לסוכנות. אחרי שבועיים כבר עשיתי עליה והגעתי לארץ". בצה"ל התעקשו שי' יקח שנת התאקלמות אך הוא לא ויתר, שלח בקשות מיוחדות, הלך לגיבושים ולבסוף הקדים את הגיוס והגיע ליחידה הנכספת - דובדבן. "הגשמתי את החלום שלי" אומר י', שמשתחרר בחודש הבא.

"התחושה שאני חייב להתגייס לא עזבה אותי". י' מדובדבן(צילום: דובר צה"ל)

קרבי זה הכי אחי

נושא היחידות הקרביות חשוב לארבעתם. כולם הגיעו לארץ מתוך רצון להגיע לשירות קרבי באחת מהחטיבות המובחרות בצה"ל והיו מוכנים להלחם על השיבוץ המיוחל.

גבריאל, שעלה מארה"ב, משרת בחטיבת גולני, בה שירת אביו, שגדל בארץ. "אבא שלי שרת בגדוד 51 במלחמת לבנון הראשונה. הוא גדל בארץ, השתחרר, טס לארה"ב והתחיל שם חיים. הוא מאד ציוני וישראל חשובה למשפחה שלי בברוקלין, ניו יורק. אני מגשים יום-יום את הרצון להמשיך את המורשת המשפחתית, אני מאוד מרוצה מהשיבוץ שלי ושמח שנפלה בחלקי ההזדמנות לשרת את המדינה, בעיקר כשמדובר בחטיבה הזאת".

גם גבריאל התעקש ולא וויתר, עד שקיבל את השיבוץ המבוקש - "בהתחלה לא התקבלתי לגולני כי פספסתי את יום הגיוס, הציעו לי להנדסה קרבית או חי"ר ולא הסכמתי. ישנתי בבק"ום במשך יומיים, בזמן שכולם סביבי התגייסו ונשלחו ליחידות שלהם. אף אחד לא רצה לעזור עד שראו שאני רציני ולא מוכן לוותר. בסוף נכנסתי לקצינת מיון ואמרו לי שהתקבלתי לגולני. הייתי הכי מאושר בעולם".

"רק גולני!, כמו אבא". גבריאל(צילום: דובר צה"ל)

נאחזים בחברים מהיחידה

השירות כחייל קרבי מאתגר עבורם פי כמה, כשהם רחוקים כל כך מהבית והמשפחה, אך הם מקבלים תמיכה. "היו לא מעט קשיים", מספר מת'יו שהגיע מלונדון והתגייס לגבעתי באוגוסט 2012, "אבל התגברתי עליהם, הכל מתוך החיבור למדינה, האהבה אליה. אני לא יכול להסביר, אני פשוט מרגיש את זה בפנים".

יש לו כאן חברים ומשפחה מאמצת בקיבוץ. יש לו חברה בארץ, שגם המשפחה שלה מאד עוזרת ותומכת בו. "אני יודע שאשאר כאן לתמיד. כשהגעתי לכאן זה הרגיש לי כאילו הגעתי הביתה ואני לא עוזב את הבית".

"אני יודע שאשאר כאן לתמיד". מת'יו(צילום: דובר צה"ל)

"אני מקבל עזרה מגרעין צבר", שמואל אומר, "הם עוזרים לי הרבה. מהצבא אני מקבל משכורת גבוהה יותר מחיילים רגילים ואני מקבל יום סידורים בחודש ופעם בשנה חופשה מיוחדת כדי לנסוע הביתה, לניו ג'רזי".

י' מקבל תמיכה מאחותו שחיה בארץ ובנוסף, הוא שואב כוחות מההווי החברתי ביחידה. "כל פעם שאני שומע את השם דובדבן בתקשורת או כשמדברים על היחידה אני גאה וזה נותן לי כוחות. יש גם תמיכה של החברים בצוות שמחזקים אותי מאוד, הם כמו משפחה שלי".

גם גבריאל נאחז בחברים מהיחידה "יש רגעים קשים שאתה שואל 'איך נעבור את זה? ומה נעשה?' אבל גולני זה משפחה, אנחנו יושבים כל החברים, עייפים עם תיקים עמוסים ומדברים אחד עם השני, מתחברים. ביחד עוברים את הכל. נותנים חיזוק אחד לשני". ברוב סופי השבוע אני בצבא. כשאני יוצא אני ישן אצל חיילים בודדים אחרים בירושלים, חברים שפגשתי במהלך השירות או שאני הולך לדודה שלי, שחיה פה. מרכז מייקל לוין (שהיה חייל בודד ונהרג. ע.א.כ) מארגן ארוחות ואירועים לחיילים בודדים בחגים אליהם אני מוזמן. אני מבלה גם עם חיילים בודדים אחרים". 

- איך מתמודדת המשפחה עם השירות המרוחק?

מת'יו מספר כי הוריו חוששים "הם חושבים שזה לא מקום בטוח והם מפחדים בגלל הנשק, אבל הם שמחים כי אני ממש שמח". י' פגש לאחרונה את אמו ואחיו לפני שלושה חודשים, כשהגיעו לבקר אותו. את אביו לא פגש כבר למעלה משנה.

"אמא שלי מתגעגעת אלי מאד", אומר גבריאל. " היא מתקשרת אלי בכל שעה של היום, שולחת לי תמונות. אבא שלי מתקשר כל יום, שואל איך אני מסתדר בצבא? איך הגב?  אם אני מסתדר עם הכל התיקים? ועוד. הם רואים שאני שמח והם יודעים שטוב לי כאן, אבל הם גם מתגעגעים מאד. עברו שמונה חודשים מאז שהייתי בבית ואני מתכנן בחג להפתיע אותם ולהגיע לביקור. הם לא יודעים שאני מגיע".

- מה תמליצו לחברים שמתלבטים אם להגיע לארץ לשירות?

"הצבא הוא לא מה שאתה חושב", אומר שמואל, " זו הטעות הכי גדולה שאני כל כך שמח שעשיתי. זה קשה מאוד, אבל בסופו של דבר אתה מרגיש שאתה עושה את הדבר הכי חשוב".

י' מסכם כבר את שירותו ואומר "היה לי שירות ממש טוב וממש כיפי, ביחידה הזו מרגישים ממש בצה"ל". 

גם גבריאל ממליץ על חוויית השירות ומעודד את החיילים הבודדים להחזיק מעמד: "אולי קצת קשה והם חושבים 'למה התגייסתי', הם לא מבינים למה הם סוגרים חג, עושים שמירות או כל דבר קטן שמוריד את מצב הרוח, אבל שווה לדעת שזה מחשל והכל עובד בסוף וזה רק עושה אותך בן אדם טוב יותר. אני מאחל לכולם שיהיה חג שמח, שיהיה שירות מהנה ונעים".

החגים, בהם רוב החיילים מבלים עם משפחותיהם ועם חברים, הם תקופה לא פשוטה עבור חיילים בודדים הנמצאים כאן לבדם. עכשיו גם לכם יש הזדמנות לעזור להם להתחבר עם משפחותיהם הנמצאות בחו"ל - הקרן לידידות, האגודה למען החייל ואל-על חברו, יחד עם חברי מועדון הנוסע המתמיד של החברה, להתגייס למשימה ולממן טיסות של מאות חיילים בודדים למשפחותיהם בחו"ל בתקופת החגים.