"יומנה של לוכדת כרישים": לשבור את הגלים
ספרה המאויר של אורית ברגמן, קרובתו של היוצר נחום גוטמן, מיטיב לצייר ולספר לבני הנעורים עלילת נערה צעירה במצפה התת-ימי באילת, בעודה מתחקה אחרי דמותו של אביה. אך במקום עוד סיפור על אובדן והשלמה - העולם שמתחת למים והשמירה עליו, הוא זה שהופך לכוכב היצירה
כשיוצרת מוצלחת לילדים קטנים פונה לכתיבה לגילים בוגרים יותר, יש בכך עניין רב. האם תצליח להציג עבורם יצירה ספרותית בעלת ערך כפי שעשתה ביצירותיה הקודמות? האם תהיה זו יצירה בעלת חותם אישי ברור? כאשר מדובר בכותבת שהיא גם מאיירת, המהלך מעניין פי כמה. אורית ברגמן מפרסמת עתה את הספר בעל השם המצוין, "יומנה של לוכדת כרישים" (הוצאת אסיה), ומוכיחה שאין צורך בכתיבה על דרמות גדולות ובפירוטכניקה של הטקסט בכדי להציג יצירה ספרותית מוצלחת - ושדווקא העידון הוא שכובש את הלב.
ברגמן היא מהיוצרות הבודדות בישראל החובשת את שני כובעי היצירה לילדים - סופרת ומאיירת. מלבדה, מוכרים במיוחד רינת הופר, יוסי אבולעפיה ורותו מודן. יצירתה לילדים נעה על ספקטרום נרחב: פיקצ'רבוקס (למשל, "שבתאי מסכן", המדגים את אמנות הפיקצ'רבוק בצורה מצוינת), ספרים לפעוטות (בימים אלו רואים אור שני ספרים כאלו: "יותר גדולה ממך" ו"בדיוק בזמן"), ספר נונסנס עלילתי ("יומגדול עם צפרנגול וחברים אחרים"), וזאת לצד עיצוב תפאורה להצגת ילדים על פי סיפור שכתבה ואיירה ("השיר של לולה"). המגוון הרחב של יצירתה, בנוסף לפועלה האקדמי כמרצה ב"בצלאל", ממצב את ברגמן כאחת היוצרות הבולטות והפוריות בספרות הילדים המקומית.
המגוון הרחב של יצירתה, בנוסף לפועלה האקדמי, ממצב את ברגמן כאחת היוצרות הבולטות והפוריות בספרות הילדים המקומית, וכעת היא מנסה את כוחה גם בפנייה לקהל בוגר יותר, עם פרסום הספר "יומנה של לוכדת כרישים" (הוצאת אסיה), המיועד לקוראים בני 10 ומעלה.
הספר מבוסס בחלקו על חוויותיה של ברגמן במצפה התת-ימי באילת, והוא מתאר את סיפורה של גל, ילדה הגדלה עם אמה ואחותה בירושלים, שמחליטה להיעלם יום אחד בחופשת הקיץ ולנסוע לעבוד במצפה התת-ימי, בעקבות אביה שנעלם לפני מספר שנים וניתק כל קשר עם המשפחה. אביה זכור כמי שאהבתו הגדולה היא הדגים והים, ועל כן גל מחליטה ללכת דווקא למצפה, בניסיון להתחקות אחר דמותו ובה בעת להתרחק מאמה המגוננת.
במהלך שהותה במצפה היא מגלה אמיתות לא פשוטות בנוגע לאביה ולמשפחתה ויוצרת קשרים מעניינים עם הצוות. אך הדגש בסיפור מושם על החוויות של גל עם הדגים והיצורים הימיים המאכלסים את המצפה ואת ים סוף. כדי להתקיים לצדם, עליה ללמוד את המלאכה העדינה והמסובכת של טיפול בדגים, צלילה בים וכן הלאה. לכן היא מטפלת בחתול ים פצוע, לוכדת כרישה, ובנוסף לאלו מנסה לפתור את תעלומת גניבות הדגים המתרחשת במצפה.
גל רודף גל
הפן המוצלח ביותר בסיפור הוא החלטתה של ברגמן שלא לוותר גם על הכובע של המאיירת. בספרי המקור לילדים בגילאי בית הספר היסודי והחטיבה, כמעט ולא נמצא איורים. לעומתם,"יומנה של לוכדת כרישים" משופע באיורים מצוינים שנעשו בעט כחול. האיורים מלווים את הטקסט ומקיפים אותו, על ידי איורים קטנים ובינוניים, לצד כפולות דרמטיות מרהיבות.
ברגמן חושפת שליטה מרשימה מאוד בטכניקה שבחרה לאיור הספר, ובחירה זו טובה מאוד, כיוון שהיא מתכתבת עם הלך הרוח של הסיפור ותוכנו: קו קליל מלא תנועה, צבע כחול כמים, ושרטוטים צפופים המדגישים את הדרמה. יתרה מכך, לא מדובר רק באיורים מלווים המדגישים את הפן הדרמטי והרגשי של הטקסט - אלא שלאיורים יש משמעות כמעט זהה לטקסט במסירת הנרטיבית.
כיוון שהטקסט נמסר בגוף ראשון של הגיבורה ובמתכונת של כתיבת יומן - וניתן לומר כי ברגמן מתמודדת היטב עם סוגת היומן המורכבת - האיורים מהווים נדבך סיפורי נוסף הטומן בחובו גם פרטים שאינם נמסרים בטקסט. בנקודה זו ניתן לראות את השפעתו של נחום גוטמן, שהוא דודה של אמה, על ברגמן באיור הספר. בעיקר ביצירתו הידועה "לובנגולו מלך זולו", בו האיורים משתלבים בטקסט במקומות שונים, נעים סביבו, ולהם גם נוספים כיתובים (אבחנות, אנקדוטות, הבהרות) המעוצבים סביב האיורים ומספקים עבור הקוראים העצמה של חווית ההרפתקה - גם בפן הוויזואלי.
כמי שכותבת ומאיירת את יצירתה, ברגמן מתגלה גם הפעם כשולטת בשתי האמנויות. הסיפור שכתבה אמין ומשכנע, מצליח לסחוף, לעניין ולגרום להנאה. יחד עם זאת, לא נמצא בו עומק פסיכולוגי מוגזם או שימת דגש על תהליכים נפשיים מורכבים, אלא מעין עלילה פשוטה שיש בה מידה נכונה של ריגוש, מתח ודרמה. הדגש שמושם על היכרות עם העולם הימי ראוי להערכה, דווקא משום שבסיפור העלילתי מצויים גם עניינים שאנו רגילים לקרוא עליהם בספרות לבני הנעורים, כגון רצון להתחקות אחר האב האובד, יחסים מורכבים עם האם, ניסיונות להוכיח את עצמך במקום חדש, תהליך התבגרות, ועוד.
ברגמן מעניקה לכל אלו מקום מסוים בסיפור, אך הם מלווים את הסיפור המרכזי שמתמקד בחוויות במצפה התת-ימי. כך מתאפשר לילדים להתוודע לעולם שספרות הילדים והנוער כלל לא מתייחסת אליו, ולעבור חוויה מעניינת וייחודית מתוך ההיחשפות למינים שונים של דגים, לדפוסי האכלה וטיפול ולשגרת עבודת הצוות במצפה. את כל אלו מתבלת ברגמן בדרמות קטנות או גדולות יותר, ובהתבוננות פנימה של הגיבורה שלה. כיוון שהיא מצליחה לשמור על מידתיות ועל איזון נכון בין כל המאפיינים של הסיפור, מתקבלת יצירה חכמה ומרשימה למדי, החריגה מאוד בנוף המקומי.
לא נגלה כמובן את סוף הסיפור, אבל ראוי לציין את בחירתה של ברגמן לחתום אותו
בשתי כפולות איורים ללא מילים. בסוף הסיפור יש סגירת קצוות, ואילו המחברת השכילה שלא להוסיף עוד טקסט שהיה ודאי הופך את הסיום למלודרמה בנאלית. החלטתה להביע באיורים את מה שניתן לזהות כאפילוג היא מוצלחת מאוד, כיוון שכך היא למעשה מעבירה את הכוח של העלילה לפן הוויזואלי.
בהיעדר ניסיון למלל את התחושות והמצבים, מתאפשר לנו שוב לחזות בכוחו של האיור כמייצג נאמן של הלך הרוח. בחירה זו מצטרפת לשלל בחירות חכמות ומעניינות מבחינה ספרותית שמבצעת ברגמן בספר זה: הדמויות שבראה מעוצבות בצורה טובה, הסיפור מעורר עניין וכל החלקים שבו חוברים יחד למוצר קוהרנטי ומוצלח.
ייתכן ויהיו כאלו שיבקשו בו עומק נוסף; צלילה למעמקי הנפש והפן הפסיכולוגי, אך לטעמי התנועה הסוחפת של הסיפור ללא התעמקות יתרה במקומות שאנו רגילים לקרוא על אודותיהם, היא דווקא זו שהופכת אותו לייחודי ומוצלח בהרבה.
"יומנה של לוכדת כרישים", מאת אורית ברגמן. הוצאת "אסיה". 141 עמ'.
