מבצע בוטיצ'לי: מסעות הבשורה לארץ הקודש
המסע מפירנצה נמשך שלושה ימים וכלל עצירות באוסטריה ובבלגיה, עד שהגיעו הארגזים למוזיאון ישראל. מריה הקדושה הציצה ראשונה, אחריה המלאך גבריאל - עד שלבסוף יצירת הענק "הבשורה" של סנדרו בוטיצ'לי נשמה במלוא הדרה את אוויר ההרים של ירושלים, שם פינו לה גלריה שלמה
במוזיאון ישראל בירושלים עבדו בשבוע החולף שעות נוספות. ביומיים האחרונים התרוצצה ההנהלה הבכירה כתף אל כתף עם אנשי מחלקות השימור, האוצרות, העיצוב והצוותים הטכניים, בין קומות האגף המוקדש ליצירות מופת. מפלס המתח עלה וגבר ככל שנקפו השעות, ואז זה קרה.
כשניתן האות, נפתחו באיטיות הארגזים המגנים על "הבשורה" - ציור קיר ענק ממדים של סנדרו בוטיצ'לי שמתאר את הרגע בו מודיע המלאך גבריאל לבתולה מריה שהיא נושאת ברחמה את בן האלוהים. הרגע הזה, שבו נחשפה היצירה לראשונה בירושלים, היה עוצר נשימה. "כשאתה עומד מול יופי שכזה, הנשימה נעתקת", מודה מנהל המוזיאון ג'יימס סניידר, "אתה נשאר חסר מילים ומתמלא ביראת כבוד".
הפרויקט להבאת היצירה לירושלים נתפר כרקמה עדינה. עבודת ההכנה הסיזיפית - במישור הדיפלומטי, הפוליטי, המקצועי, הביורוקרטי והטכני - נמשכה חודשים, ולמעשה עד לרגע האחרון העדיפו כל הנוגעים בדבר לצפות לבלתי צפוי: עדיף להיות זהיר מאשר להצטער. כך או כך, כשמחוגי השעון הורו אחת אחר חצות, כולם נשמו לרווחה.
"זה היה כמו לידה", מספרת סימונטה דלה סטה, מנהלת קרן התרבות איטליה-ישראל שעומדת מאחורי היוזמה. "בהתחלה הציץ רק קצה של ציור, ואז לאט לאט הכל נחשף. הרגע הזה, שחתם תהליכי הכנה של חודשים, היה מאוד מרגש".
זו הפעם הראשונה בה מוצגת בישראל יצירה של בוטיצ'לי - הישג לא מבוטל כשלעצמו שנזקף לזכותו של מוזיאון ישראל. הישג לא פחוּת מכך נובע מהעובדה שמדובר בפעם השלישית בלבד מאז צויר הפרסקו בשנת 1481 שהוא יוצא את גבולות איטליה. ניוד היצירה, שמוגדרת כנכס תרבותי לאומי באיטליה, עורר מטבע הדברים מחלוקת בקהילת האמנות המקומית. הבאתה לישראל נעשתה תחת אבטחה וליווי צמוד של מומחים ונציגי "גלריה אופיצי" בפירנצה, שמציגה אותה כחלק מתערוכת הקבע.
שינוע יצירת מופת כמו "הבשורה" דורש טיפול מיוחד, ובכלל זה זמן תנועה קצוב בדרכים. המסע מפירנצה לירושלים נמשך שלושה ימים וכלל עצירות באינסברוק שבאוסטריה ולייז' שבבלגיה. בין היעדים נדרשה עצירת לילה שתאפשר לבוטיצ'לי לנוח. גם בירושלים נדרש לו זמן התאקלמות של יממה טרום פתיחת הארגזים וחשיפה ראשונית. מריה הקדושה הציצה קודם. אחריה הגיח המלאך גבריאל.
את השאלת "הבשורה" של בוטיצ'לי למוזיאון ישראל מגדירה דלה סטה כהצבעת אמון של ממשלת איטליה, הדרגים הדיפלומטיים ומעגלי האמנות בקולגות מישראל. "חשוב לי שהישראלים יבינו את משמעות האירוע. איטליה לעולם לא היתה שולחת יצירה בסדר גודל כזה למוזיאון שלא יכול להבטיח את הטיפול המיטבי בה, ולכן זו בפירוש הצבעת אמון בישראל, במוזיאון ובאיכויותיהם של אנשי המקצוע שבו. זו מתנה לחובבי האמנות בישראל, שאמנם עלתה הרבה מאוד כסף, אבל שווה את זה. אמנות בתקופות משבר נותנת לנו תקווה ויש משהו מאוד עצמתי ביצירת מופת ששרדה יותר מ-500 שנה ונושאת בתוכה מסר של יופי והרמוניה".
על מנת לחשוף את היצירה במלוא תפארתה החליטו במוזיאון ישראל להקדיש לה גלריה שלמה. לטובת העניין פונה אוסף הקבע של הגלריה לציורי מופת ונדד לקומה תחתונה. אוצרת הגלריה והתערוכה שלומית שטיינברג אומרת: "רצינו לתת את הכבוד שמגיע ליצירת מופת בסדר גודל שכזה, ולמקד את תשומת לב המבקרים בעבודה זו בלבד כדי שתככב. זו פעם ראשונה שמוזיאון ישראל מציג את בוטיצ'לי וזה מאוד מרגש. כשהייתי סטודנטית צעירה בחוג לתולדות האמנות בירושלים הראו לנו יצירות מסוג זו בשקופיות, ויכולנו רק לחלום על היום שבו נסע לפירנצה ונבקר באופיצי. זה היה חלום רחוק, והנה היום מתאפשר לנו להביא את היצירה הזו לארץ כדי שכל מי שאוהב אמנות יוכל ליהנות ממנה. זו הגשמת חלום".
הפרסקו של בוטיצ'לי צויר במקור מעל שער הכניסה לבית החולים San Martino Dela Scala בפירנצה. לאורך הזמן עבר המבנה גלגולים שונים ושימש כמנזר וכמוסד שיקומי לעבריינים צעירים. השינויים במבנה הותירו חותמם על היצירה שנפגמה וב-1920 קולף הפרסקו והועבר לשימור בגלריית אופיצי, המאכלסת את מיטב יצירות האמנות מתקופת הרנסנס האיטלקי.
מנכ"ל המוזיאון, ג'יימס סניידר, מדבר במקביל על הקשר ההדוק בין היצירה לבין המקום. "זו יצירה שמהדהדת במרחב שבו היא מוצגת. אחרי הכל, סיפור הבשורה התרחש על האדמה הזו", הוא אומר. "הקשר בין התרבות היהודית לאיטלקית הולך רחוק אחורה בהיסטוריה והדבר משתקף היטב גם בתערוכת 'הורדוס' שמציגה במוזיאון. הרעיון להביא יצירה שנוגעת בישראל התנ"כית עובר כחוט השני וזו אינה אמירה שקשורה לחיים בתקופה הגיאופוליטית הנוכחית אלא מתייחסת לחשיבות התרבות והאמנות בנוף הגלובלי. מוזיאון ישראל מציג יותר מ-500 אלף מוצגים, החל בתקופה הפרהיסטורית וכלה בהווה. התצוגה שלנו היא מעבר לזמן ולמקום ולכן להביא לירושלים יצירה כמו 'הבשורה', שמייצגת את התפיסה האסתטית הקלאסית שקשורה באימפריה הרומית בתקופה שבה ארץ יהודה היתה חלק ממנה = יש בה אמירה על הכוח המחבר שבתרבות".
