בין הגרוזינית לערבית: טעים בעכו

קולות השחפים, החומות העתיקות וכמובן נוף וריח הים שיכרו את דורון קופרשטיין, שחזר מעכו וסביבתה עם 3 המלצות למסעדות לא שגרתיות. ערבית מודרנית, הגרוזינית הכי טובה שאתם לא מכירים וגם דגייה קלאסית - כל הפרטים לפניכם

דורון קופרשטיןפורסם: 24.09.13 , 08:35

שותא | קיבוץ שומרת

בגיל 50 ומשהו, בזמן שנשים אחרות בגילן מתחילות לתרגל את תפקיד הסבתא, לאה אוצ'רי ובלה חנן החליטו לעשות שינוי בחיים ולפתוח מסעדה שתזכיר להן את בית אמא בגרוזיה, ועוד בקיבוץ ליד לעכו.

עוד בערוץ האוכל:

אוצ'רי עזבה את ניהול העסקים המשפחתיים במרכז והצטרפה לחנן, שמתגוררת בצפון ועובדת כמנהלת בחדר המיון של בית החולים נהריה וביחד הן פתחו לפני 8 חודשים את 'שותא', בלב ליבו של קיבוץ שמרת. "לקחנו סיכון", הן מודות היום, "אבל כשאתה מגיש אוכל טוב ומארח את האנשים כאילו הגיעו אליך הביתה לסלון, אתה מרגיש כאילו הוא בטל באפס".

המקום מגיש מגוון מנות גרוזיניות מסורתיות עם נגיעה אישית והתפריט מכיל מגוון ענק של סלטים טריים ומבושלים לראשונות ("בלי טיפה אחת של שמן!", מבקשת אוצ'רי להדגיש).

למשל: אצ'צ'ילי באדריג'אני - סלט חצילים עם אגוזים, סלרי ועשבי תיבול ; צ'ארחלי - סלט סלק עם שום ; סוקו - סלט פטריות חם וגם טולמה, עלי הגפן גרוזיניים ממולאים בבשר עגל וכבש טחון.

מעל כולם מתרומם לו החצ'פורי, מאפה בצק פריך שמוגש כאן במילוי 4 גבינות (כשהגבינה הגרוזינית האותנטית מגיעה לכאן טרייה בכל יום מחווה סמוכה), תפוחי אדמה ושעועית אדומה או תרד. יכולנו בהחלט להפסיק כאן, אבל לא ויתרנו על תבשיל תביליסורי - קדרת העגל ביין אדום, שמוגשת בתוך בסיר אישי וכוללת בתוכה גם חבושים, שזיפים ודובדבנים. מעדן אמיתי.

חצ'פורי(צילום: shutterstock)

קינוח לא הזמנו אבל קיבלנו את הבאלישווילי, מנה טעימה עם הומור עדתי-עצמי - כיסונים ממולאים בדובדבנים. באלי בגרוזינית פירושו דובדבנים, שווילי - הסיומת לשם משפחתו של כל גרוזיני כמעט. בשורה התחתונה: אוכל מצוין, מוסיקה מעולה ואירוח שלא קיים בשום מקום אחר. מומלץ בחום

שותא. קיבוץ שמרת (על כביש 4 בין עכו לנהריה). 04-8219208. מחירים: ראשונות: 10-53 שקל, עיקריות: 58-115 שקל.

(צילום: דרור כץ)

אל מרסא | נמל עכו

מסעדת אל מרסא – ששמה מִתרגם בעברית ל-"המעגן" - שוכנת על קו המים בנמל עכו, בצמוד לשוק ובתוך מבנה המכס העות'מאני. אז כמו היום, מהחלונות הגדולים של המבנה משתקפים נופי הנמל ההיסטורי והים, שפרוש ממש לרגלי המקום.

כן, זו מסעדה ערבית. אבל לא, ממש לא תקבלו כאן חומוס-צ'יפס-סלט וגם לא דג נוטף שמן שבילה על הגריל. השף עלאא מוסה (שפתח את המקום יחד עם שותפו מרואן סואעד) הביא לכאן את הטעמים שהוא זוכר מהבית בצירוף טעמים ומנות מתוחכמות שאותן למד בעבודתו במסעדות מעוטרות באירופה. השילוב בין שם לכאן מנצח ומעניק לאל מרסא את המיוחדות הזו שכל בעל מסעדה טובה רק יכול לחלום עליה.

(צילום: דרור כץ)

בראשונות, לצד מנות ערביות מוכרות כחציל בלדי עם טחינה (טעים בטירוף ומוגש עם בשר טלה טחון) או סלט פטוש מסורתי, מוגש קרפצ'יו עגל מוקפד וכן קוקי סן ז'אק בניחוח קוקוס. יש גם טונה אדומה, צרובה ועם רוטב עמבה פיקנטי וכדור פלאפל ; בייבי קלמרי פריכים במיוחד עם גרגירי חומוס, טחינה ירוקה ולימון כבוש ולקינוח – כנאפה מעולה. מי אמר פיוז'ן ולא קיבל? לא אנחנו.

בשורה התחתונה: מי שמוכן להמר על האוכל הערבי החדש ולוותר בדרך על השיפודים וצלוחיות החומוס המסורתיות מקבל כאן בתמורה אוכל נהדר בניחוח עולמי.

אל מרסא. נמל הדיגיים עכו. מחירים: ראשונות - 18-54 שקלים, עיקריות - 49-169 שקלים. עסקית (ראשונה + עיקרית) בימים א-ו, 12:00-17:00 במחיר 79 שקלים

אורי בורי | עכו

את אורי ירמיאס, שמוכר יותר כ"אורי בורי", לא צריך להציג. המסעדה שהקים לפני 16 שנה נותנת לדגים את הכבוד שמעולם לא היה להם בישראל. המסעדה, שממוקמת במבנה עות'מאני עתיק לחופיה של עכו העתיקה, הפכה למוסד קולינרי בצפון, הרבה לפני ששפים מתוחכמים הבינו שיש חיים מחוץ לתל-אביב.

המנות שמגיש ירמיאס, יותר מכל דבר אחר, מדויקות - תכונה נדירה בנוף הקולינריה הישראלית. הקוקי סן ז'אק, אותו אכלתי במקום בדיוק לפני עשור, הוגש לשולחן באותו אופן ממש. ניחוח הג'ינג'ר שהיה זכור לי מאז, בלט גם עכשיו, והשילוב של היין הלבן, השמנת והאצות, גרם לכל בלוטת טעם בפי להתעורר לחיים חדשים.

(צילום: מסעדת אורי בורי)

גם הקלמרי המטוגן, מנה שכל מסעדה שנייה מציגה היום בתפריטה, הייתה טעימה ומיוחדת. הציפוי פריך במיוחד והרטבים - צ'ילי מתוק ורוטב כוסברה מיונז - מצוינים. כמה פשוט ככה טוב.