השאלות הקשות: למה האב הסתובב חופשי?
מדוע התאפשרה סחבת משפטית אף שהיה ברור שאלי גור מסוכן לאשתו וילדיו? מה הערך של הבדיקה הפסיכיאטרית שאליה נשלח? מה היעילות של צו ההרחקה? והאם ניתן היה לעצור אותו בדקות שאחרי החטיפה? רצח הילדים יהב ועדן גור חשף את מערכות החוק והרווחה במערומיהן
- רצח הילדים - כתבות נוספות ב-ynet:
- קריסה, אלימות, רצח: הטיפול במשפחת גור
- אם הילדים: מה הטעם בחיים שלי"?
- אבא איים ותקף. החיים שהיו במשפחת גור
- האם: "הייתה לי הרגשה שהוא ינקום בי"
- קו"ח של רוצח: "מימוש ויישום החלטות"
- עורכת דינה של האם: האב ניסה לרצוח אותה
את שני ילדיו, יהב (5) ועדן (4), השליך גור מהקומה ה-11 בבניין ברמת אביב פחות משעה אחרי שהגיע באין מפריע לבית פרודתו בשרון וחטף אותם. הלוויותיהם יתקיימו בבוקר (ו') ב-10:30 בבית העלמין הצמוד לבת חפר. לא עזרו התלונות שהגישה אשתו רונית במשטרה, לא עזרו צו ההרחקה שהוצא והמשפט שהתנהל נגדו, לא עזר הליווי של גורמי הרווחה ולא הבקשה לקבוע את מסוכנותו הפסיכיאטרית. אחת אחרי השנייה קרסו כל החומות שנדרשו להפריד בין חייהם של שני הילדים לבין אב מטורף.
הביטוי הזה לכשל מערכתי כולל – בין אם נגרם מרשלנות ובין אם מהמגבלות האובייקטיביות של הרשויות – עלול לערער את הביטחון של כל אזרח ואזרחית בישראל שמסתמכים על הגופים הללו כדי שיגנו עליהם. כיצד זה קרה? אלה השאלות הפתוחות שהתשובות עליהן עשויות למנוע את המקרה הבא.
למה ההליכים הפליליים נמשכו זמן כה רב?
מכתב האישום שהוגש נגד גור בגין תקיפה ואיומים עולה כי הסאגה החלה כבר בתחילת חודש יוני 2012: בני הזוג רבו על חינוך ילדיהם וגור לקח את המפתחות לרכב המשפחה. אשתו רונית ניסתה לקחת אותם חזרה מתיקו, ובעלה איים עליה כי אם תיגע שוב בתיק שלו, הוא "ישבור לה את העצמות". בנוסף, הוא הוציא את האוויר מגלגלי הרכב, חטף את תיקה, גזר את כרטיס האשראי וגרס את פנקסי הצ'קים שלה. באותו הערב, לאחר המריבה, אמר לאשתו כי "אם יגעו בילדים אני רוצח אותך".
רק ב-30 בדצמבר 2012 הוגש נגד אלי גור כתב אישום בבית משפט השלום בכפר סבא בדצמבר, אולם משפטו לא נפתח מעולם. הדיון הראשון שהיה אמור להתקיים עם השופטת דנה מרשק מרום, נקבע ל-29 בדצמבר 2013, כשנה וחצי לאחר התקרית.
לפני כחודש וחצי אירע עוד מקרה אלים: רונית הגישה תלונה במשטרה בעקבות ויכוח שהתעורר בין בני הזוג, שבמהלכו זרק אלי כפכף על מנורה שהתנפצה. במקרים אחרים העידה רונית שחששה שבעת התקף זעם הוא יפגע בה ובילדים, מפני שבעבר כבר איים ברצח. גם עדויות על ניסיונות חטיפה בכוח היו שם, וכן מקרי אלימות אחרים.
למה הפסיכיאטרית הגדירה אותו כ"בריא בנפשו"?
מה המשמעות של ההערכה הנפשית שאליה נשלח גור וקבעה שהוא בריא? האם מדובר בקביעה שאפשר להסתמך עליה? גורמים בתחום סבורים שבנסיבות כאלה הבדיקה הזאת ריקה מתוכן: לדבריהם, הפסיכיאטרית שבדקה את גור כלל לא התבקשה לקבוע את המסוכנות שלו לסביבה בכלל ולילדיו בפרט.
מנהל מרכז בריאות הנפש גהה, פרופ' צבי זמישלני: "ניבוי מסוכנות שייך לנבואה. פסיכיאטר מאבחן אם אדם חולה נפש או לא. אם יש לו מחלה פסיכיאטרית מובהקת - זו דיסציפלינה רפואית ולא נבואה. קשה מאוד להתנבא בקשר לעתיד ופסיכיאטר לא יכול לנבא מה יעשה אדם במצב קיצון. על גור נאמר שהוא לא חולה נפש, אלא אימפולסיבי ועצבני, בעל סף תסכול נמוך ונמצא במשבר גירושין. האם זה נחשב למסוכן?".
40 דקות גורליות: האם המשטרה יכולה הייתה לעצור אותו?
שיחת הטלפון שביצעה האם רונית למשטרה התקיימה ב-15:11 אחר הצהריים, ו-37 דקות לאחר מכן השליך אלי גור את ילדיו מהבניין ברמת אביב. בימים הקרובים תבדוק המשטרה האם בוצעו כל הפעולות האפשריות שהיו יכולות לעצור בעדו: האם ברגע שהאם הבהירה למשטרה שיש סכנה לחיי הילדים ניתן היה לבצע תוך זמן קצר איכון סלולרי והצבת מחסומים? מחוז מרכז של משטרת ישראל יצטרך לענות על השאלה הזאת.
במה הועיל צו ההרחקה?
כאשר מוגשת תלונה הנוגעת לסכסוך בין בני זוג – גם אם מדובר בעבירה קלה שאינה מקיימת עילה למעצר - משוחרר החשוד לאחר חקירה ומורחק מהמתלוננת ולעתים גם מהילדים. כך קרה ביוני האחרון בין בני הזוג גור, שהיו בהליכי גירושים.
צו ההרחקה הראשוני, שלא עובר דרך בית משפט, מוצא גם אם לא בוצעה עבירה בפועל, לעתים כדי לקרר את האווירה בין הצדדים. כשאין מדובר בעבירה פלילית, המשטרה מרחיקה את הבעל למשך חמישה ימים לכל היותר ומודיעה למתלוננת שיש באפשרותה לפנות לבית משפט לענייני משפחה בבקשה להוציא צו הגנה.
איך לנהוג באישה שמסרבת לקבל הגנה?
ב-4 ביוני 2013 נפגשה רונית גור עם עובדת סוציאלית המטפלת באלימות במשפחה, וסיפרה לה על ההחלטה להתגרש עוד לפני שהודיעה על כך לבעלה.
בתחנה לאלימות במשפחה העלו את רמת הסיכון המוערכת והציעו לרונית תוכנית הגנה בקהילה או לחילופין לעזוב את הבית. אלא שהיא סירבה מחשש שעזיבת הבית תפגע במאבק הגירושין העתידי שלה.
כאן עולה שאלה שמערכות אכיפת החוק מתמודדות איתה לאורך שנים ובהצלחה חלקית בלבד במקרים רבים של אלימות נגד נשים: האם יש למשטרה או לרשויות הרווחה אפשרות לכפות על אישה בסיכון הגנה שהיא מצהירה שאינה רוצה בה?
בהכנת הידיעה השתתפו גלעד מורג, אילנה קוריאל, אלי סניור ונעמה כהן פרידמן
לפנייה לכתב/ת 
