כששליח האו"ם נרצח בירושלים. השבוע לפני
המדינה הייתה בת ארבעה חודשים כשאנשי לח"י חיסלו את השבדי ברנדוט, אחרי שהציע תוכנית לפתרון הסכסוך והישראלים נחרדו. ועוד מהארכיון: 25 שנה לשיגור לוויין הריגול הראשון ולימי בהלת הפוליו הקודמת
השבוע לפני - לכל הכתבות
ברנדוט, נצר למשפחת המלוכה השבדית, היה ממונה מטעם האו"ם על ניסוח הסכם שיביא את מלחמת העצמאות לסיומה. הצעת הפשרה שלו לפתרון הסכסוך היהודי-ערבי, הייתה שונה מתוכנית החלוקה ועיקרה היה ייסוד שתי מדינות כשהמדינה הערבית כוללת את עבר הירדן המזרחי ואת הגדה המערבית לרבות ירושלים. הוא גם קבע כי הפליטים הערבים צריכים לחזור לבתיהם בתחומי מדינת ישראל. תוכנית ברנדוט עוררה התנגדות מכל קצוות הקשת הפוליטית בישראל. כמה מחברי ארגון הלח"י, שפעלו אז בירושלים מחוץ למסגרת צה"ל, החליטו לרצוח את הוגה התוכנית על מנת לעצור את מימושה. הפעולה אושרה ככל הנראה על ידי ראשי הלח"י.
הממשלה הזמנית התכנסה במהירות כדי לדון בהתנקשות. הוחלט בין היתר להכריז על הלח"י ועל אנשי קבוצה שכינתה את עצמה "חזית המולדת" כעל ארגוני טרור בלתי חוקיים. עוד לפני שהוצאו מחוץ לחוק, שלחו אנשי "חזית המולדת" איומים לכל הקונסולים הזרים בישראל, ולפיהם יהיה גורלם כגורל המתווך "אם לא יפסיקו להפריע ליהודים להשיג את שאיפותיהם הלאומיות". בהמשך, דווח אז לפי מקורות זרים, שרי הממשלה קיבלו גם הם מכתבי איום מאנשי "חזית המולדת". עוד דווח שלפי הוראת שר הביטחון, דוד בן-גוריון, ניתנה לשרי הממשלה הזמנית שמירה ואף נשק אישי. הם החלו להתאמן בירי.
כוחות הביטחון של המדינה, שהייתה בת ארבעה חודשים, נקטו ביד קשה נגד אנשי הלח"י ועצרו מאות מהם, בתל אביב, ירושלים וחיפה. בירושלים הוטל עוצר לאחר הרצח ביום שישי, שהוסר רק ביום ראשון לפנות בוקר. כמה ימים לאחר הרצח קיבל ארגון האצ"ל את האולטימטום שהציבה לו הממשלה וראשיו החליטו להתפרק מנשקם בירושלים.
"נשק מדיני נגד ישראל"
"הרצח לא בא לשרת את האינטרס המדיני של ישראל", כתב ש.ס במאמר ב"ידיעות אחרונות". "הרצח עלול לשמש נשק מדיני בידי אויבנו. אין אנו רוצחים. לא קיימת אצלנו מסורת של רצח פוליטי. מבחינה זו אין אנו 'ככל הגויים'".
ואכן הערבים ניצלו את הרצח למטרותיהם. גורם ערבי אמר: "הערבים סבורים כי עכשיו מותר להם להתקיף בכל מקום, כי יטילו בלאו הכי את האשמה על היהודים". לאחר הרצח הערבים הפגיזו אזורים יהודים בירושלים, במקום הפרות ההפוגה הבודדות שנקטו הערבים בתקופה שקדמה לרצח.
בעקבות הרצח הוכרז בשבדיה שבוע אבל. לאחר מותו נודע כי שליח האו"ם לא התכוון להישאר בתפקיד זמן רב. אנשי מטה האו"ם בירושלים אמרו אז כי הרוזן ברנדוט איבד בשבועות האחרונים לחייו הרבה מהאופטימיות שלו. הוא התאכזב, לדבריהם, מחוסר שיתוף הפעולה מצד האו"ם ואיים להתפטר מתפקידו.
בינתיים, עוד לפני פתיחת דיוני עצרת האו"ם והאסיפה הכללית השנתית, הודיעה בריטניה כי תתנגד לקבלת ישראל לארגון. יחד עם ארצות הברית וצרפת, הבריטים אמרו כי הם תומכים בתוכנית שהגיש ברנדוט, ואילו בוושינגטון איימו שישראל לא תתקבל לאו"ם ולא תשיג מלווה אם תתנגד להחלטה של הרוזן השבדי המנוח.
המעורבים ברצח, על אף שזהותם הייתה ידועה לממשלה, לא הועמדו לדין. כעבור שנים הודו שניים מתוך ארבעת המתנקשים, יהושע כהן ומשולם מקובר, בחלקם בהתנקשות וחשפו את זהותו של מתנקש שלישי, יצחק בן-משה, שנפטר עד אז. יהושע כהן אפילו הפך לימים לאחד ממקורביו של בן-גוריון.
פחות משלושה חודשיים לאחר הרצח אימץ האו"ם את תוכניתו של ברנדוט, בהחלטה 194, אך מהלכי מלחמת העצמאות הפכו את התוכנית לבסוף לבלתי רלוונטית. ישראל התקבלה בסופו של דבר לאו"ם רק במאי 1949.
העניים הישראליות הראשונות בחלל
25 שנה לאחר ששיגרה את הטיל "שביט 2" לחלל, חזרה ישראל למועדון היוקרתי כששיגרה ב-1988 את הלוויין אופק 1. יומיים לפני השיגור ההיסטורי בישרה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", על-פי שבועון התעופה הבריטי "פלייט", כי "ישראל כבר בנתה לוויין ריגול והקבינט צריך להחליט על השיגור". על-פי אותו דיווח ישראל החליטה לבנות את הלוויין בעצמה, משום שארצות הברית סירבה לאפשר לה קבלת מידע ישירות מלווייני הריגול האמריקנים.
למחרת התבקש ראש הממשלה יצחק שמיר להתייחס לשיגור אפשרי. הוא סירב לאשר או להכחיש את הידיעות. "אינני עוסק עם נושאים מסוג זה. תצטרכו לפנות לאנשים ולתעשיות העוסקים בכך", אמר. גם ממלא מקום ראש הממשלה, שמעון פרס, סירב להתייחס.
ב-19 בספטמבר, בשעה 11:32, שוגר הטיל שנשא את הלוויין לחלל מבסיס חיל האוויר אי שם במרכז הארץ. וכך תיאר רון בן ישי את השיגור: "הדבר הראשון שנראה הייתה להבה כתומה ומחודדת, שהבליחה מתוך החולות. רק אחר כך תפשה העין את הטיל הכסוף נוסק במהירות לתוך התכלת הבהירה. עוד כמה שניות ואז נשמעה גם הנהמה הנמוכה של המנוע הרקטי. כמו יריעת בד עבה הנקרעת במהירות".
הוא גם תיאר את אלו שהמתינו שעות לרגע השיגור. "על ראש גבעה רחוקה מכוונים הצלמים בקדחתנות את העדשות הטלסקופיות העבות. מקללים את השמש העומדת גבוה בשמיים ואת האובך הלבנוני, המפריעים לצילום. שעה קלה קודם לכן, צלל מסוק של חיל האוויר מעל ראשי נציגי התקשורת, והצלפות הרוטורים הפריחו עליהם גרגירי חול ואבק".
המשימה הצליחה, אנשי הבקרה שתו שמפניה
לאחר כ-90 דקות נכנס הלוויין למסלולו והשלים הקפה של כדור הארץ. הוא גם שידר אות חיים ראשון מן החלל ובחדר הבקרה נשמו לרווחה כשווידאו כי כל המערכות פועלות כשורה. "השמחה פורצת החוצה מאליה", תיאר רון בן ישי. "על כל הצגים מופיעה הכתובת 'המשימה הצליחה'. עשרות העובדים מגיחים החוצה אל מתחת לשמיים הכחולים. 'בול במכה הראשונה', אומר איש התעשייה האווירית. מאי שם נשלפים בקבוקי השמפניה".
לאחר השיגור שמיר ופרס דיברו. ראש הממשלה אמר: "אנו צריכים להתברך בהישג המדעי שישרת את המדינה והתקדמותה. יוקרה בעולמנו פירושה הרבה התחשבות בחוץ, בזירה הבינלאומית, ולהתחשבות כזו יש משמעות אסטרטגית רבה". פרס התגאה: "אין ספק שבידי ישראל יכולת טכנולוגית ממדרגה ראשונה, שניתן לנצלה בכל התחומים".
בארצות הברית אמרו לאחר השיגור כי אין ספק שהלוויין ישמש למטרות צבאיות. בכירים בממשל רייגן הביעו ספק אם הוא נועד מלכתחילה למשימות ריגול צבאי. דובר מחלקת המדינה דאז, צ'ארלס רדמן, אמר כי ארצות הברית ובעלות בריתה רואות בחומרה את התפשטות הטילים במזרח התיכון ובמקומות אחרים בעולם. בברית המועצות הזהירו כי צפוי מירוץ חלל במזרח התיכון.
שרת הבריאות התחסנה נגד פוליו
וגם לפני 25 שנה נגיפי הפוליו נתגלו בארץ ומאות אלפים חוסנו. בבדיקת מי ביוב שנלקחו מ-20 נקודות באזור חדרה נמצאו נגיפי פוליו אלימים. לפיכך הוכרזו כ-30 יישובים כאזור נגוע. בחיל הרפואה הוחלט אז לחסן את כל חיילי צה"ל, שמקום מגוריהם הקבוע הוא באזור חדרה וכן את כל החיילים המשרתים באזור הזה. בהמשך הוחלט שכל חיילי צה"ל יחוסנו.
שרת הבריאות, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, קיבלה את המלצות הוועדה שקבעה
כי כל תושבי אזור חדרה ורמלה עד גיל 40 יקבלו חיסון נגד הנגיף. "אם יהיה צורך – נחסן את כל תושבי המדינה", אמרה אז השרה. היא הוסיפה שהממשלה שולטת במצב וכי לא התעורר צורך לחסן את כל תושבי ישראל.
לאחר מכן הוחלט גם על מצבע חיסון במשטרה ומג"ב. באזורים שבהם נקראו התושבים להתחסן האשימו את הממשלה בניסויים בבני-אדם, כיוון שבמצע החיסונים ב-1976 חיסן משרד הבריאות את התושבים בנגיף מומת ולא במוחלש.
את החיסון ניתן היה לרכוש בבתי המרחקת במחיר של 10 שקלים, למי שקיבל מרשם מרופא. בבקבוק אחד אפשר לתת מנת דחף, נכתב אז, לכל המשפחה.
רופאים גנבו חיסונים
והיה גם מקרה של נסיון להרוויח מהבהלה. משרד הבריאות פתח בחקירה נגד שני רופאים שנחשדו בגניבת תרכיבי חיסון פולי ממשרד הבריאות, כדי לחסן ילדים במרפאתם הפרטית. שני הרופאים, מאזור חדרה, נטלו לפי החשדות אז ללא רשות את תרכיבי החיסון מהחדר שבו אוחסן המלאי ששימש לחיסון התושבים באזור.
"איננו רואים את המעשה הזה כגניבה שיש צורך לדווח עליה למשטרה, אלא כהתנהגות שאינה הולמת רופא", אמרו אז במשרד הבריאות.
לפנייה לכתב/ת 
