רצח ילדים: תפסיקו לחפש היגיון ברוע

"הגננת, יוחאי לקח לי. תגידי לו. תגידי לו!". לילדים בגן יש תפיסה כל כך תמימה של שכר ועונש, וציפייה כל כך טהורה שהאשמים יבואו חיש מהר לכדי משפט, עד שלפעמים קשה לך, כאבא, להשלים עם אמת חיים אחת קשוחה: יום יבוא והם יאלצו להבין שכל אותם מושגי שחור ולבן שהפכו את עולמם לחד וברור, מתמסמסים להם במפגש הבוגר עם המציאות.

למשל, מושג ה"צדק". למשל, הפנטזיה של "חיים נטולי תקלות". כשילדים חושבים כך, זה חמוד. כשחברה מודרנית חושבת כך, זה אינפנטילי.

הורים שרצחו את ילדיהם עלו לכותרות בשבוע האחרון. פתאום ה"קיר" שלנו התמלא בכתובות שלכאורה היינו אמורים לקרוא אותן חזק וברור. חוכמה בדיעבד היא הזעירה שבחוכמות. הרצח המנוול שביצע אלי גור בילדיו שיגר לחלל האוויר הרבה פנינים מיותרות של חוכמה בדיעבד. הנה כמה נקודות מאוד לא פופולריות למחשבה:

1. איך לא עלו על זה קודם?

יש הרבה טענות כנגד שירותי הרווחה והאבחון הפסיכיאטרי מז'אנר "איך לא עלו על זה קודם?". בלתי אפשרי, פשוט בלתי אפשרי ,לנבא ברמת דיוק מלאה או אפילו גבוהה מאוד מתי אדם X יעשה תועבה Y. כך, למשל, אחד הסימנים היחידים שיכול לחזות ברמה סבירה אם יצור אנושי ינסה להתאבד בעתיד היא... העובדה שהוא ניסה להתאבד בעבר. בלשון סטטיסטית יבשה: אירוע חריג וקיצוני בינואר מעלה את ההסתברות לאירוע חריג וקיצוני במרץ.

הבעיה המעצבנת עם אירועים חריגים וקיצוניים היא שהם חריגים וקיצוניים: הם נוטים להתרחש לעתים רחוקות, ויש להם לפעמים נטייה להתרחש פעם אחת וזהו (נניח התנגשות יזומה של מספר מטוסים בתוך כמה שעות במגדלי בניינים גבוהים בעיר הומה).

יוצא לי לעמוד פה ושם מול אנשים במצוקה קשה, מרביתם טובי לב ומיעוטם לא. כשהם במצב משברי הם נוטים להפתיע אפילו את עצמם, ולא תמיד לטובה. ואני מתחנן שנבין שממש אי אפשר לדעת מתי יבשיל הזיווג בין מבנה אישיות בעייתי, היסטורית עבר מפרקת ונסיבות נוכחיות ,לכדי מעשה זוועה. הכמיהה הזו לשיטת קבלת החלטות חסינה מטעויות היא פשוט עוד אלמנט בזוי של חברת צריכה שמרגילה אותנו להבטחות סרק. תסתכלו פשוט בצד הימני של הפיד של הפייסבוק ,בערימת מודעות המבטיחות אושר זוגי/עסקי/משפחתי בתוך שבועיים, כדי לקבל מושג על מה אני מדבר.

2. לא הפרעת נפש - נקמה

אלי גור היה בעבר שוטר סיור, כך קראתי. יכול להיות שאני טועה, אבל על סמך פריט אינפורמציה זה אני מסיק שבעבר "מבנה האישיות" שלו איפשר להפקיד בידיו נשק, סמכות על גורלות אנושיים בסיטואציות חירום וכיו"ב. אם הייתה שם הפרעת נפש, היא התפתחה לה באיטיות. אם הייתי צריך להמר, יש פה פחות מקרה של מחלת נפש ויותר עניין של איש מנוול אגוצנטרי וחסר מוסר. נראה לי שהמפלט העיקרי שלו מפני המכה האיומה לאגו הייתה בהתענגות על תכנון הנקמה המושלמת.

מניסיוני הדל אנשים נוטים להסוות היטב את תוכניות הנקם שלהם, ומשתמשים במיטב האינטליגנציה שלהם על מנת להרדים את הסובבים. בדיוק בדומה לערס מצוי או בריון שזועם כרגע על השפלה או על "פגיעה בכבוד", התרופה המיידית של הנוקם הפוטנציאלי לעלבון שהוא חש כרגע היא לוודא שהאחר שפגע בו "לא ידע מאיפה זה בא לו". על פניו נשמע לי פחות מתאים לחולה נפש הוזה שאיבד קשר עם המציאות, ויותר מתאים לפשע שינאה. גם ההפקה המפוארת של מעשה הזוועה (ראו בנקודה הבאה) עולה בקנה אחד עם השערה זו. שוב אני מזכיר - זו השערה בלבד והיא נסמכת על נתונים חלקיים ודלים.

3. רעב ציבורי בלתי פוסק לסנסציות

הגענו לנקודה הכי בעייתית - אלי גור ביצע את רצח ילדיו כמופע דרמטי מזוויע, משל היה סיטואציית שיא בתכנית ריאליטי. כל הסממנים - החטיפה, הטיפוס על ראש מגדל גבוה (לעיני כל העולם) והבחירה באיזור פעולה הממותג כאחד האזורים היוקרתיים בישראל - כל אלה מצביעים להערכתי על רצונו לוודא מעל לכל ספק שהפעולה הזו תהדהד, תכה גלים, או במונחי שנות האלפיים - תזכה לסיקור תקשורתי הולם. אם זו אכן הייתה כוונתו, נראה לי שהוא ניצח. הוכחה? הדיווחים על האירוע לא טרחו לפספס את האנקדוטה שנינט טייב אתרע מזלה לעבור במקום לאחר מספר שניות. בינינו, מי שם קצוץ?

אלי גור שם קצוץ. הרעב הציבורי הבלתי פוסק לסנסציות אזוטריות שם קצוץ. אלי גור קיבל את 15 דקות התהילה שלו, בתוספת בונוס בלתי צפוי - זמרת ידועה שבדרך כלל נמצאת במרכז הבמה, הפכה לקהל של רגע ליצירת השיא שלו. שילך לעזאזל, ולמען כולנו - אמן והלוואי שיושלך לפח האשפה של ההיסטוריה והיומיום, ביחד עם עוד שפע סנסציות מאולצות שממשיכות להציף את מה שבדרך כלל נוהגים לכנות "מדיה".

גיל ונטורה הוא פסיכולוג, יועץ קריירה, מומחה לחשיבה יצירתית ומעביר השתלמויות מורים בנושאי יצירתיות ו"לחשוב כמו פסיכולוג"