"הרוצח לא היה חולה נפש - העניש את העולם"
הסימנים היו על הקיר: פעם אחר פעם גילה אלי גור עוד ועוד סימני אלימות, אבל איש לא העלה בדעתו כי זה ייגמר ברצח ברוטלי של שני ילדים. מומחה לבריאות הנפש ומומחה לקרימינולוגיה מסבירים מדוע הבדיקה הפסיכיאטרית לא העלתה דבר, ומה עובר במוחו של רוצח קר מזג?
מהלך הארועים המזוויעים שהובילו לרצח הילדים תוכנן בקור רוח: אלי גור חטף את הילדים מאמו לאחר שחנק אותה. הוא נסע לבניין גבוה בתל אביב ושם ביצע את מעשה הרצח המחריד בקור רוח. האנשים סביבו העידו כי לא היו סימנים מחשידים בהתנהגותו, ובדם קר השליך את ילדיו מגג הבניין.
את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון
או לאנדרואיד
אז מה עובר במוחו של רוצח שמוביל למעשה כה מחריד, מדוע הבדיקות הפסיכיאטריות והפסיכולוגיות לא הראו כל סימן להפרעה נפשית, והאם באמת היה ניתן למנוע את הרצח?
למה זה קורה?
מה גורם לאמא לרצוח את ילדיה?
איך קורה שהורה רוצח את הילד שלו?
רצח ילדים: תפסיקו לחפש היגיון ברוע
פסיכיאטר ומומחה לקרימינולוגיה מסבירים איך הבדיקה הפסיכיאטרית לא הצליחה לנבא את מה שקרה והאם ניתן אכן לזהות רוצחים, לפני שהם מבצעים את הרציחות.
"לא הייתה לו הפרעת אישיות"
"לא כל רוצח הוא חולה נפש". את המשפט המפתיע הזה אומר ד"ר הדר שלו, פסיכיאטר מומחה מהמרכז הרפואי סורוקה, "ממה שידוע, לא נראה שהייתה לו הפרעת אישיות אנטי סוציאלית שבה הוא הסתבך עם החוק פעם אחר פעם, ואני גם לא בטוח שהוא תכנן בקפידה את הרצח לפרטי פרטים.
"מה שיותר נראה מתאים על סמך מה שידוע, הוא שהוא פעל בצורה אימפולסיבית. ראיתי כבר מקרים שבהם אנשים בריאים בנפשם פתאום ירו והרגו, והפכו ברגע אחד מאזרחים רגילים לרוצחים. סיטואציות יכולות להגיע ברגע למקרים קיצוניים, ולכן הפרשה מאוד מורכבת".
מחקרים: איך מבנה המוח של הרוצחים שונה?
בחודש פברואר האחרון, פרסמו מדענים גרמנים תוצאות מחקר חדש, שגילה כי מבנה מוחם של רוצחים שונה מאנשים נורמליים. ד"ר גרהרד רות ועמיתיו בדקו את גלי המוח של רוצחים שצפו בסרטים. בסצינות שהיו רוויות אלימות קשה, לא נראה כל שינוי בגלי המוח באותם איזורים האחראיים על חמלה וצער.
בתוך כך, סריקות מוחיות של אנשים בעלי עבר של אלימות קשה, הראו כי קיים איזור כהה בקדמת קליפת המוח. החוקרים האמינו כי קיימת נטייה גנטית לאלימות, המובילה גם למבנה מוח שונה המתבטא באותו איזור מוחי כהה.
מחקר נוסף שנערך השנה באוניברסיטת שיקגו ושבדק את מוחם של 80 גברים אסירים בעלי אישיות פסיכופטית, גילו הבדלים בתגובות המוחיות המונעות מהם ככל הנראה, לגלות רגשות של אמפתיה חמלה ודאגה לזולת.
"לא היה כל איתות לרצח"
אלא שפעמים רבות, לא ניתן לזהות כל סימן חיצוני לאישיות המורכבת והמסוכנת של רוצחים פוטנציאליים. גם הפעם, הבדיקות שנערכו לרוצח אלי גור, לא הראו כל איתות לרצח שעומד לקרות.
איך ייתכן שרוצח נמצא בריא בנפשו במבדקים הפסיכיאטרים והפסיכולוגים?
ד"ר שלו: "הערכת מסוכנות היא משימה מאוד מורכבת, ודורשת מבדקים אחדים מורכבים. קשה להעריך דרגת מסוכנות של אדם בבדיקה אחת קצרה, כפי שככל הנראה נעשתה הפעם, אלא אם כן מדובר במקרה קיצון של אדם פסיכוטי מאוד.
"ייתכן שהרוצח היה פגיע, אבל לא בהכרח חולה נפש. הפסיכיאטריה יודעת לתת אבחנות על פי ספר האבחנות, אבל מאוד ייתכן שהפעם, הוא לא התאים במצבו הנוכחי לאחת האבחנות הפסיכיאטריות".
תהליך בניית אישיותו של רוצח, מתחיל הרבה לפני מקרה הרצח. פרופ' נתי רונאל, מנהל המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת בר אילן, מסביר כי מגבלתו המרכזית של הרוצח היא שהוא רואה עצמו בודד מול עולם עויין, בו הוא חייב לשרוד בכל מחיר. "הרוצח לא יכול להשאיר זכר בעולם הזה" מסביר פרופ' רונאל, "הוא כל כך צריך להעניש את אישתו ואת העולם האכזר, וזו בעצם הגאולה היחידה בתפיסה המעוותות – הוא משמיד כל זכר למשפחתו, ומעניש את העולם. דרך זה הוא חווה את הגאולה".
לדברי פרופ' רונאל, הרוצח מגלה תלות גדולה מאוד באחר וחסר קיום עצמאי, אך מנגד הוא חש מבודד. "הוא תלוי מה חושבים עליו, ותמיד תוהה האם האחר מספק אותי או מאיים אליי. בכל פעם שהוא חש איום מהסביבה, הוא יחזיר אלימות. לאט לאט כל ההכרה שלו מצטמצמת לעולם צר מאוד, הוא רואה רק את האיומים, הריכוז העצמי שלו מתעצם, עד שהוא חש שהוא חייב לקחת שליטה באמצעים קיצוניים".
עדים מתארים שבדרך לרצח, הוא נראה קר רוח ושליו.
פרופ' רונאל: "הרצח הוא הגאולה שלו, ותחושה שהוא מראה לעולם שהוא שולט. האיש חי חיי סבל, יש לו עשרים מקדחות שטוחנות לו בראש ללא הרף, עד לפתרון הרצח. למעשה, הוא חש הקלה עצומה כשהוא ידע שהוא עומד לרצוח את ילדיו.
"הוא בסחרור חושים, דבר אינו מזיז אותו והוא חש הקלה עצומה לקראת המעשה. מבחינתו דבר לא יעצור בעדו והוא מתמלא בפרץ רגשות חיובים. הוא חסר בלמים, והרצח הוא ההצלה שלו. הוא לא ראה כל אפשרות אחרת לשרוד".
אישיותו של רוצח פעמים רבות מתפתחת כבר בילדות. מחקרים שעקבו אחר ילדים מגיל 4 ואילך, הצליחו לנבא מי יצמח לכדי חיים עברייניים ומי לא. "לעתים אתה רואה אצל ילדים קטנים שהם יותר מאויימים על ידי הסביבה, או מגלים אלימות ובריונות מגיל צעיר שמסלימות. פעמים אחרות, הסביבה העבריינית והחשיפה לאלימות בבית מצמיחה אישיות עבריינית. במקרים אחרים, חשיפה למאורע טראומטי או אלמנט ברצף האישיות נשבר, מה שמעלה את הקו האלים באישיות".
האם ניתן היה למנוע את הרצח?
ד"ר שליו: "טיפולים פסיכיאטרים יכולים להוריד משמעותית את רמת המסוכנות של רוצחים פוטנציאליים. טיפולים תרופתיים מפחיתים אגרסיות, תוקפנות ובריונות. ניתן לשפר את מצב רוחם, כיוון שאנשים נוטים להפוך אגרסיביים יותר ככל שגוברת מידת הדיכאון".
פרופ' רונאל: "טיפול בהחלט משנה אנשים. השיטה המרכזית משלבת פסיכותרפיה וטיפול הוליסטי, בה אנו נותנים לאדם כלים לזהות את מצבי הסיכון, מלמדים אותו להתנהג אחרת, לחיות אחרת, בעולם שבו לא ירגיש מאויים, במקום שבו ידע שיש תקווה, עולם שבו יש מוסר והוא יכול להגיב בדרכים לא אלימות".
לפנייה לכתב/ת 
