"את אחלה אמא. ממש כמו שלי"
כשהבן של רינה הזמין חבר - חייל בודד מהבסיס - לארוחת החג היא נזכרה בארוחה הראשונה שלה בארץ, כעולה חדשה. על הבדידות, הקושי והגעגוע, גם בתוך ההמון החוגג. טור אישי
יום לפני ראש השנה, הודיע לי בני ש-א', חייל בודד המשרת בבסיס שלו, יצטרף אלינו לארוחת החג. השמחה שלי הייתה כפולה, כי הבנתי שגם החייל שלי יהיה בבית בחג.
שמחתי עבור א', שהחליט לעלות לבד לארץ ועזב משפחה ענפה וחמה בחו"ל, שלא יצטרך לבלות את החג לבד במגורים, אבל ידעתי שהרעש, הקולניות והצפיפות הכל כך משפחתית הזו לא תהיה קלה עבורו. זכרתי מהילדות המוקדמת שלי איך זה להיות חדש בארץ, ובעיקר איך זה להיות לבד גם בתוך המון מאושר ודברן.
הייתי רק בת 5 וחצי, כשאני וההורים שלי הגענו לארץ. זה היה חצי שנה לפני פרוץ מלחמת יום הכיפורים, ולא רק שלא בדיוק ידענו משהו על המנהגים והחגים, לא היה לנו עם מי לחלוק את השאלות. היינו כוח החלוץ שהגיע לארץ, וכל המשפחה שהיום, 40 שנה אחר כך, כבר מסבה לשולחן על כל שלוחותיה, הייתה עדיין מאחורי מסך הברזל.
את ראש השנה הראשון ערכנו אצל קרובי משפחה. משפחתה של בת דודתה של סבתי. אנשים מקסימים, נפלאים ומסבירי פנים. אבל אנחנו ישבנו שם בין כולם והרגשנו לבד. לגמרי לבד.
כש-א' נכנס הביתה, כמה שעות לפני ארוחת החג, ראיתי בעיניים שלו את אותה תחושה. ראיתי את הרצון להיות עם אנשים, אבל את הגעגוע הכל כך עמוק למשפחה שלו. החלטתי שערב ראש השנה הראשון שלו בארץ יהיה שונה. פלאי הטכנולוגיה באו לעזרתי, והצעתי לבני לחבר אותו בסקייפ למשפחה. המבט בעיניים אמר הכל.
השיחה עם המשפחה הייתה המתנה הטובה ביותר שיכולנו להעניק לו. כולנו השתתפנו בשיחה, הרמנו כוס יין להצלחת השנה החדשה, וכשהגיעו האורחים, הוא כבר הרגיש לגמרי בבית.
מדי פעם הגנבתי אליו מבט במהלך הארוחה. הוא והבן היו עסוקים בשיחה ערה עם שאר הצעירים ונראה היה כאילו הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה. רק מפעם לפעם ראיתי אותו מפנה מבט מתגעגע לצד. באחד הפעמים עיניו פגשו את עיני. אני כבר הרגשתי את הדמעות זולגות והוא רק לחש לעברי "תודה" וחייך.
הוא נשאר אצלנו גם למחרת, וכשישבנו לארוחת בוקר בהרכב משפחתי מצומצם הוא הרשה לעצמו להתרווח ולהשתחרר. כשהוא והבן החייל הלכו לשחק כדורסל במגרש מאחורי הבית, הוא ניגש אליי, נשק על לחיי ואמר לי: "את אחלה אמא. ממש כמו שלי".
א' כבר הבטיח שאת החגים הבאים הוא יבלה עם משפחתנו. "אני מקווה שכשהמשפחה שלי תעלה ארצה, פשוט נחגוג ביחד, כמו משפחה אחת גדולה", הוא אמר.
החגים, בהם רוב החיילים מבלים עם משפחותיהם ועם חברים, הם תקופה לא פשוטה עבור חיילים בודדים הנמצאים כאן לבדם. עכשיו גם לכם יש הזדמנות לעזור להם להתחבר עם משפחותיהם הנמצאות בחו"ל - הקרן לידידות, האגודה למען החייל ואל-על חברו, יחד עם חברי מועדון הנוסע המתמיד של החברה, להתגייס למשימה ולממן טיסות של מאות חיילים בודדים למשפחותיהם בחו"ל בתקופת החגים.
לפנייה לכתב/ת 
