מאוסקר לסוזה, מגווארדיולה למוריניו
אוסקר האמין בשיטה של ברצלונה, סוזה לוקח צעד לכיוון ריאל מדריד של מוריניו. מכבי ת"א של העונה מתמקדת פחות בשליטה במרכז השדה, ומעדיפה מעבר מהיר קדימה והעברת הכדור לשחקני ההתקפה. המבחן האמיתי הראשון: הערב בקריית־אליעזר. "הכל מקצועי", אורי קופר
לפני כשנתיים הסיפור המרכזי של עולם הכדורגל היה פפ גווארדיולה נגד ז'וזה מוריניו. זה לא היה רק עימות בין שתי קבוצות שלא ממש אוהבות אחת את השנייה, אלא גם קרב אישי בין שתי דמויות כריזמתיות. רבות דובר על הבדלי הפילוסופיה בין גווארדיולה למוריניו - לא רק בנוגע להתנהלות מחוץ למגרש אלא גם בתוכו. וההבדל הזה, המקצועי, השפיע על כמות עצומה של קבוצות בכל בעולם. גם על מכבי ת"א.
עוד ב-ynet ספורט:
אלופת ישראל הופיעה בשבעה משחקים רשמיים עד עכשיו, והם מספיקים כדי לעמוד על השוני במהות פילוספיית המשחק של מכבי בראשות אוסקר גרסיה לבין זו של פאולו סוזה. אוסקר, וזה הגיוני בתור שחקן ומאמן שהגיע מברצלונה, האמין בדרכו של גווארדיולה. מכבי שלו התמקדה קודם כל בשליטה במרכז המגרש, בהנעת כדור ובהרבה מסירות קצרות שתסכלו את היריבה. מכבי של סוזה, לעומת זאת, מנסה - אם כי השיטה עדיין בחיתוליה - ללכת לכיוון ריאל בתקופת מוריניו. יציאה מהירה יותר להתקפה והעברת הכדור לשחקני החלק הקדמי.
שתי השיטות אמורות, אם מבצעים אותן נכון, לייצר דומיננטיות, אבל בעוד השיטה הראשונה מעבירה את כובד המשחק לשלושת השחקנים במרכז השדה (אלברמן, ראדי, זהבי), זו השנייה דואגת שהכדור יבלה יותר זמן אצל שחקני ההתקפה (זהבי, יצחקי, בן־חיים, פריצה). גווארדיולה, וכך גם אוסקר, מאמינים שככל שהכדור אצלך יותר, כך גוברים הסיכויים לנצח. מוריניו, ונראה שסוזה גם מתכוונן לכך, משוכנע שככל שהכדור יבלה יותר זמן בשליש המגרש של היריבה כך גוברים הסיכויים לכבוש.
ההבדל הזה לא תמיד נראה לעין במכבי (ובטח לא במשחק מול אפואל ניקוסיה – מיד ההסבר), אבל הוא קיים. הביצוע, עדיין, לא תמיד מושלם, אבל זהו רצונו של סוזה. גם המספרים מציירים תמונה דומה. מכבי לאו דווקא מוסרת פחות, אבל אחוז המסירות של שחקני הקישור מסך מסירות הקבוצה ירד באופן משמעותי. אלברמן וראדי, או מיטרוביץ' וראדי, מחליפים פחות מסירות ביניהם ושולחים הרבה יותר כדורים ליצחקי, בן־חיים או זהבי, שמהם סוזה מצפה שתתחיל ההתקפה. שני הבלמים הפכו להיות המוסרים המובילים, לפעמים ישירות לחלק ההתקפי (נגד אפואל איתן טיבי רשם 95 מסירות וראדי רק 28).
מצד שני, מכבי בועטת הרבה יותר לשער. 46 בעיטות בשני המשחקים מול גיור הן הדוגמא הטובה ביותר. סוזה מצפה שהרביעייה ההתקפית שלו תיגע יותר פעמים בכדור ותשחק מהר, בצירופי מסירות של הארבעה אחד עם השני. בקיצור, אפשר לומר שהעברת כובד המשקל ממרכז המגרש להתקפה אמורה להביא לכך שמכבי מנסה לסכן יותר את השער, אבל שהמצבים פחות איכותיים כיוון שאינם מגיעים מהמשחק המסודר. או בקיצור של הקיצור: איכות המצבים יורדת, אבל כמות המצבים עולה.
השפעת השיטה על השחקנים
ההבדל בין מכבי האוסקרית למכבי הסוזאית משפיע על כמה שחקנים באופן מיוחד ומספק הסברים בנוגע ליכולת שלהם.
ערן זהבי - בחזרה להשוואה בין ברצלונה לריאל מדריד. אפשר לומר שזהבי הפך מאנדרס אינייסטה אצל גוארדיולה למסוט אוזיל תחת מוריניו. משחקן שצריך לקחת חלק פעיל בניהול המשחק במרכז, ולפרוץ הגנה עם דריבל יצירתי, לכזה שקודם כל אחראי לעזור לשחקני ההתקפה האחרים להשתחרר באמצעות מסירה מתוחכמת. זהבי משחק היום בעמדה גבוהה יותר, ממש מאחורי פריצה. הוא מסמל יותר מכל את שינוי הסגנון של מכבי.
מהראן ראדי - השחקן הטוב ביותר בליגה בעונה שעברה התחיל רע מאוד את העונה הנוכחית. ויש לכך סיבה. ראדי היה הבורג המרכזי במשחק המסירות אצל אוסקר, השחקן שנגע יותר מכולם בכדור. היום העסק פחות עובר דרכו. אלברמן/מיטרוביץ' או שחקני ההגנה נדרשים לדחוף מהר יותר למעלה וראדי נעלם, לאו דווקא בגללו.
דור מיכה - אין ספק שדור מיכה נמצא בכושר טוב, אבל סיכוי טוב שהערב, מול מכבי חיפה, הוא יחזור לספסל. החזון של סוזה הוא זה שבגללו מיכה ממעט לשחק ואף נדחק פעמיים בהיררכיה אחרי גאל מרגוליס. מיכה הוא יותר קשר התקפי של הנעת כדור ולא של חילופי מסירות מהירות בין שני שחקני התקפה. גם הוא יותר התאים לסגנון של אוסקר. הרגעים הטובים ביותר של מיכה העונה הגיעו כשסוזה עבר למערך של שלושה בלמים ולא בשיטת המשחק הרגילה.
ראדה פריצה - החלוץ
איך זה יעבוד מול מכבי חיפה
אף תשובה לשאלה "איזו שיטה טובה יותר" לא תהיה אמת. בסופו של דבר הרבה תלוי בתרגול וביצוע. אבל כן אפשר לגעת ביתרונות והחסרונות המרכזיים. כדורגל של החזקה בכדור, כזה שמכבי שיחקה באופן ברור אצל אוסקר, הוא כדורגל שיטתי שמביא לשליטה ברורה מול כל יריבה נחותה ממך. אין הרבה נפילות במשחקים כאלה, כי מתווה הדרך חוזר על עצמו. מצד שני, כשפוגשים יריבה חזקה, כזו שיכולה להתמודד עם מרכז המגרש שלך, השיטה נתקעת. זו הסיבה שקבוצות קטנות ממעטות לשחק כדורגל כזה. יש בו, עבורן, מין תקרת זכוכית.
השיטה של סוזה, לעומת זאת, יכולה להוביל להתפוצצות חיובית גם מול קבוצות עדיפות, בהנחה, כמובן, שהכל מתחבר ביום נתון. מכבי הקודמת לא נבחנה באירופה, אבל הגיוני להניח שלמשחקים כאלה, למשל מול פרנקפורט ובורדו, הסגנון הנוכחי יכול להוביל ליותר הפתעות. אבל יש גם חיסרון. במשחק מול קבוצות שבאות בעיקר להתגונן ומכבי תפגוש המון כאלה העונה אין את השיטתיות שאפיינה את הקבוצה הקודמת. וכך, כשהשחקנים היצירתיים תופסים יום רע, התוצאה יכולה להיות עגומה. בנוסף, כשהיריבה נכנסת לבונקר, כמו אפואל ניקוסיה, מכבי חייבת לחזור למשחק של הנעת כדור, הדרך הטובה ביותר לפרוץ בונקר שכזה והיא פחות מתורגלת בכך מאשר בעונה שעברה.
המשחק הערב בחיפה הוא המבחן האמיתי הראשון לדרכו של סוזה. מכבי תפגוש קבוצה שמצד אחד לא תנסה רק להתגונן, ומצד שני אינה עדיפה על מכבי כפי שבאזל הייתה. אם זה יעבוד, ומכבי תנצח בקריית־אליעזר – מקום בו הפסידה בעונה שעברה – אז זה כבר לא ישנה אם הסגנון יהיה ברצלונאי או מדרידאי. מכבי, כמו שתי הספרדיות, תהיה בכל מקרה גדולה על הליגה שלה.
המדור "הכל מקצועי" מתפרסם בימי שני
רוצים לדבר על כדורגל? עקבו אחרי אורי קופר בטוויטר
לתגובות והצעות אפשר גם במייל: ori-c@yedioth.co.il
לפנייה לכתב/ת 
