עצמאות על תנאי לשלטון המקומי

החלטת בית המשפט העליון בעניין ראשי הערים של נצרת עילית ורמת השרון שמעון גפסו ויצחק רוכברגר כי ראש עיר הנאשם בפלילים לא יוכל להמשיך לכהן בתפקידו מלמדת על הצורך להסדיר את תחום השלטון המקומי.

המדיניות של המחוקק ברוח "שב ואל תעשה" הרסנית ומסוכנת. המגזר הציבורי חולה. מחלותיו באות לידי ביטוי באופן ברור בסקרי אמון הציבור ובמקומה הנמוך והלא-מחמיא של ישראל בין מדינות ה-OECD. מצב זה הוא תולדה של מגזר ציבורי שאינו מתאים לאתגרים של המאה ה-21. בשלטון המקומי הבעיה גדולה יותר.

עוד בערוץ הדעות של ynet:

בג"ץ איבד את הדרום / גלית דהן קרליבך

תהליך ריכוז העשייה הציבורית ואספקת השירותים על-ידי השלטון המקומי יצר חוסר בהירות במערכות היחסים שבין האזרח לרשות המקומית. האזרח מצא את עצמו מול שלטון מקומי חזק שהולך וצובר עוצמה עם ריבוי תפקידיו ומשימותיו, ומול שלטון מרכזי המגדיל אמנם את רמת הפיקוח והביקורת שהוא מקיים על השלטון המקומי, אך בלא יכולת ונכונות של ממש לאכוף עליו את רצונו, כדי להפעילו על פי מדיניות ארצית ולפי כללי המנהל התקין.

באופן עקבי מאז 2006 עלו בדו"חות הביקורת על הרשויות המקומיות שפרסם מבקר המדינה גילויי שחיתות ופגיעה בטוהר המידות, משוא פנים וחריגה מיושר מקצועי. לצד אלו התגלו תופעות של חריגה מסמכות והטלת אגרות והיטלים בלתי חוקיים.

הגיעה העת שהמחוקק ימקד את תשומת לבו בהסדרת התחום של השלטון המקומי. מערכת החוקים פועלת באותה הרוח מאז התקופה העות'מנית והמנדטורית והיא בנויה טלאי על טלאי באופן שקשה לעקוב אחר ההיגיון החקיקתי. מערכת האיזונים והבלמים מוטה לטובת ראשי הרשויות בלא יכולת ממשית של חברי המועצה לפקח. מערך הבקרה הפנימי מחושק פוליטית על ידי ראשי הרשויות.

בחירות 2013 סימנו תפנית ברצון הבוחר הישראלי. התקווה הייתה לפוליטיקה אחרת, לישראלי אחר, מקצועי יותר, אמין ואיכותי המעונין לשמור על מסורת אבותיו. בינתיים המערכת רדומה והפוליטיקה בוחרת להמשיך בדרך האמביוולנטית המוכרת. שב ואל תעשה, העניינים יזרמו מאליהם ויקבעו עובדות בשטח שאיתן נתמודד. לא זו הדרך.

הגיעה העת לקדם עצמאות לשלטון המקומי אך לדרוש אחריות ציבורית מהשלטון המקומי לשירותים שהוא מספק. אחריות זו חייבת להיות מפוקחת ומבוקרת על ידי חברי המועצה ועל ידי מערך בקרה פנימי נטול פניות ונטול פוליטיזציה של ראש הרשות. הדרך לעשות זאת היא על ידי חיזוק חברי המועצה והפרדה בין מדיניות לביצוע.

ראש הרשות עם חברי המועצה יקבעו את המדיניות של הרשות אך המדיניות תבוצע על ידי הפקידים תוך בקרה פנימית של הביצועים ותוך דיווח לחברי המועצה. בקביעת המדיניות יש לשאוף לשיתוף הציבור. בעצמאות השלטון המקומי אין הכוונה שהשלטון המרכזי יתנער מתפקידו. על השלטון המרכזי לקבוע את סל השירותים שיועברו לאחריות השלטון המקומי ועליהם יש להחיל פיקוח.

את התיקונים הללו יש להחיל באופן מדורג ולא בבת אחת. בשלב זה מוטב כי שר הפנים יפעל להקמת שתי ועדות: ועדה לבחינת סל השירותים שיועברו לאחריות השלטון המקומי וכן ועדה לבחינת המבנה של הרשות המקומית. ויפה שעה אחת קודם.

הכותב פרופסור לממשל ומשפט ציבורי באקדמית תל אביב יפו ומחבר הספר "אחריות ציבורית וצריכה פוליטית - ארבע רפורמות לישראל".

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il