80 יום בשנה: שיאן המילואים נפטר בגיל 67
סא"ל במיל יעקב מרר, ששירת יותר מ-2,500 ימי מילואים בחצי מאה, נטמן בכפר סבא. "תמיד דאג לחיילים - אם בקניית בגדים תרמיים, אם במרק חם לשומרים", סיפר חברו. בראיון אשתקד סיפר: "מעולם לא חשבתי להתלונן"
שיאן ימי המילואים הלך לעולמו: מאות ליוו היום (ד') למנוחת עולמים את סא"ל במילואים יעקב מרר, בן 67. במרוצת השנים, מרר השתתף ביותר מ-2,500 ימי מילואים, כנראה יותר מכל ישראלי אחר. הוא נפטר ממחלה קשה, וגם בימיו האחרונים צה"ל היה מרכז עולמו. "הגדוד שלו יוצא למילואים בחודש אוקטובר הקרוב וגם עד לפני מספר ימים, כשהוא חולה, הוא הכתיב לי את שמות החיילים והתפקידים שלהם", סיפרה בתו, מירב מרר לוי.
עוד כתבות בערוץ החדשות
ארגון הטרור: "צבא קניה השתמש בנשק כימי"
בטיסת בכורה עולמית: F-16 ללא טייס. צפו
לפי הנתונים הרשמיים של צה"ל מרר, תושב כפר סבא, השתתף עד השנה שעברה בלא פחות מ-2,482 ימי מילואים, שהחלו בשנת השחרור שלו משירות סדיר כסמל מבצעים בפיקוד דרום בשנת 1968. הספירה שלו הייתה קצת שונה. "עד היום שירתתי כבר כ-2,600 ימי מילואים אך לא כולם נרשמו, כי הספירה המדויקת בצבא החלה רק בשנת 1989", אמר בראיון ל-mynet אשתקד.
מרר אמר באותו ראיון כי עד 1989 היה משרת לעתים גם 45 ימי מילואים ברציפות: "מעולם לא חשבתי להתלונן, אלא להיפך. לצערי חוק המילואים אינו מאפשר לשרת למעלה מ-50 ימי מילואים ומדי שנה אני מוצא את עצמי מבקש אישור חריגה כדי שאוכל לשרת יותר מילואים ולהיות עם החיילים בשטח. בפועל אני משרת כיום כ-80 ימי מילואים בשנה". הוא שירת כשליש גדודי בגדוד המילואים של חטיבת הנגב, והיה אחראי על לא פחות מ-700 חיילים.
חברו, דוד (בנדה) בן דוד, סיפר על האיש שלא פשט מדים כבר כמעט חצי מאה: "אנחנו מכירים 45 שנה, מ-1969, אז היינו רס"פים של שתי פלוגות בגדוד 9217, חטיבת הנגב. גם אחר כך, כשהוא התקדם בדרגות, נשארנו באותו גדוד והיינו חברים טובים. יעקב היה אחד שחי את המילואים וגם כשלא נקראנו למילואים תמיד הוא היה דואג לחיילים - אם זה במרק חם לחלק להם בעמדות השמירה, אם לקנות להם פנס ראש, בגדים תרמיים ופליז. כל הזמן החיילים היו דבר ראשון אצלו, גם במילואים וגם כשהגדוד לא היה במילואים".
בנדה לא חסך גם ביקורת. "הצבא והחיילים היו הנשמה של יעקב, הוא היה שיאן המילואים, אבל חבל שהמדינה ומקום העבודה שלו לא הוקירו אותו על כך", אמר לאחר הלוויה. מירב, הבת הבכורה, הרחיבה על ההתמודדות המשפחתית עם אב שנמצא כל העת במילואים: "כשהיינו ילדים התרגלנו שהוא לא נמצא, ותמיד כשהוא היה במילואים משהו היה מתקלקל בבית. כשגדלנו הפכנו להיות מאוד-מאוד גאים בו. הבן שלי, הנכד שלו, הוא שהעניק לו את דרגת הסגן אלוף".
מרר ואמו עלו לארץ ממחנה עקורים בגרמניה, לאחר שאביו נספה בשואה. לאחר עלייתם הם גרו ביפו עד שעברו לכפר סבא. את המילואים האחרונים שלו עשה במבצע עמוד ענן. "כשהתחיל מבצע עמוד ענן והגדוד שלו קיבל צווי 8, הוא כבר היה מוכן עם המדים והתיק וביקש שנסיע אותו למילואים - למרות המחלה", סיפרה הבת מירב. אבל למחרת, עקב המחלה הקשה, הוא לא היה יכול יותר והתקשר שנבוא וניקח אותו חזרה". הוא הותיר אחריו אישה, יפה, שלוש בנות - מירב, מיכל ומיטל - ותשעה נכדים.
לפנייה לכתב/ת 
